שתילים מורכבים – כלאי אילן

שתילים מורכבים הנפוצים כיום, אינם שתילים שצמחו מגרעין או מייחור [ייחור הוא חתיכת ענף באורך כ 15 ס"מ ששותלים אותו] שנלקחו מעץ מורכב. אלא השתילים חלקם התחתון – השורש, והחלק התחתון של הגזע – מין עץ אחד, וחלקם העליון – הגזע העליון והענפים – הוא מין עץ אחר. החלק התחתון נקרא “כנה" והחלק העליון נקרא “רוכב". (תמונה 1)

לצורך הרכבה מגדלים שתיל מגרעינים (תמונה 2. התמונות של תהליך ההרכבה הם בעצי אבוקדו שהכנה גם היא מין אבוקדו) או מייחורים ממין חזק שעמידים בפני מחלות ומתאימים לסוג הקרקע שבה עומדים לנטוע אותו. בדרך כלל אלה עצים שפירותיהם לא משובחים. אחרי שגדלו זמן מסוים קוטמים את ראשיהם ועושים בהם חריץ (תמונות 3, 4, 5) ומרכיבים בגזע הנשאר חתיכת ענף מעץ שפירותיו משובחים (תמונות 6, 7, 8), פעמים מרכיבים זן אחר מאותו מין, ופעמים מרכיבים מין אחר. הענף שהורכב מתחבר אל העץ שעליו הוא רוכב ונעשה חלק ממנו, והוא גדל ומוציא ענפים, עלים ופירות (תמונות 9, 10).

כשעובר זמן מההרכבה, ה"רוכב" וה"כנה" מתאחים עד שקשה- למי שאינו מומחה להבחין שהעץ מורכב (תמונות 11 , 12).

ישנה צורה נוספת של הרכבה הנקראת הרכבת “עין". לוקחים מצדו של ענף “עין" [הניצן שעתיד לגדל ענף] (תמונה 13) ומכניסים אותו תחת הקליפה שלהכנה (תמונה 14) חותכים את השתיל מעל המקום שהרכיבו את העין, ומהעין מתפתח העץ.

גם להרכיב עין ממין אחד במין אחר אסור אע"פ שהעין עצמה אם ינטעו אותו באדמה הוא לא יצמח, מה שאין כן ייחור כשנוטעים אותו באדמה הוא צומח, אך כיון שכאשר מרכיבים את העין בעץ אחר הוא צומח, אסור מן התורה להרכיבו על מין אחר כהרכבת ייחור (ראה חזו"א כלאים סי' ב ס"ק טז ועוד).

איסור כלאים בהרכבת אילנות איתא בגמרא (קידושין לט,א): “דאמר שמואל, את חקתי תשמורו, חוקים שחקקתי לך כבר [שנאמר בבריאת העולם, עץ פרי עושה פרי למינו], בהמתך מלא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים, מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה". מאיסור הרבעת בהמות כלאים אנו לומדים משלא רק לזרוע זרעים של שני מיני תבואה או ירקות אסור, אלא אסור גם להרכיב אילנות משני מינים. וכך כתב הרמב"ם (כלאים פ"א ה"ה): “כלאי האילנות הרי הם מבכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים. כיצד המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ ובין בחו"ל".

החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט ודיני כלאים אות לה) כתב שגם השותל שתיל שהורכב ע"י אחר עובר באיסור מן התורה כמו מרכיב. וז"ל: “כשעוקרן כשהן מורכבין ולחזור ולנוטען כשהן מורכבין הוי בכלל הרכבה, שעיקר זיווגן הוא הזריעה. והמרכיב ב' תלושים ונוטען הוי מרכיב גמור. והלוקח שתילים מורכבים מן הנכרי ועוקרן ונוטען בתוך שלו חייב משום מרכיב ואינו ענין למקיים. ונראין הדברים אפי' אם נוטלן עם גושיהן, דכיון שאינן מתקיימין בגושיהן זמן ארוך וכשזורען מקיימן בזריעה גמורה חשיב מרכיב".

קיום עץ שמורכב באיסור

איתא במשנה (כלאים פ"ח מ"א): “כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה. כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה. כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש. כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים מואינן אסורים אלא מלהרביע". לא כתוב מבמשנה מה הדין לקיים כלאי הרכבת אילן. אפשר לומר שכיון שאיסור זה נכלל בכלל משדך לא תזרע כלאים, אסור לקיים כמו כלאי זרעים, ואפשר לומר כיון שהאיסור נלמד מההיקש לכלאי בהמה מותר לקיים כמו כלאי בהמה [כמו שלומדים מכלאי בהמה שאסור להרכיב כלאים בחו"ל אע"פ שמותר לזרוע כלאים בחו"ל].

הראשונים נחלקו בזה, ודנו בזה אחרונים בתשובותיהם.

הרא"ש (הלכות כלאים אות ג) כתב שלוקים על קיום כלאי אילן. מאידך התוס' רא"ש (סוטה מג,א) מסתפק בדבר. ובריטב"א (קידושין לט,א), כתב שאין איסור קיום בכלאי אילן. הרמב"ם לא הזכיר אם מותר לקיים כלאי אילן או אסור. אמנם בחזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט) כתב שכולם מודים שאסור לקיים מדרבנן.

בטור ובשו"ע (יור"ד סי' רצה סעי' ז) פסקו שאסור לקיים את האילנות המורכבים כלאים. ובפשטות לא רק לקיים ע"י טיפול בהם אסור אלא גם להשאירם בלי טיפול אסור.

אמנם כאשר האילן מורכב על מין שספק אם הוא מינו או מין אחר [יבואר בהמשך], כתב החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט) שיש לצדד להקל לקיים אותו משום שמן התורה ספק אם קיום אסור, ואף אם קיום אסור אולי עץ זה מורכב על מינו, והוי ספיק ספיקא. ואמנם לכו"ע אסור מדרבנן לקיים, אך כאשר יש ספק אם מורכב על מינו הוי ספק דרבנן ולקולא. ולכאורה הוא הדין לשיטתו אם יש ספק האם העץ מורכב, על מינו או על מין אחר, אפשר להקל לקיימו.

אמנם כאשר האילן מורכב על מין שספק אם הוא מינו או מין אחר [יבואר בהמשך], כתב החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט) שיש לצדד להקל לקיים אותו משום שמן התורה ספק אם קיום אסור, ואף אם קיום אסור אולי עץ זה מורכב על מינו, והוי ספיק ספיקא. ואמנם לכו"ע אסור מדרבנן לקיים, אך כאשר יש ספק אם מורכב על מינו הוי ספק דרבנן ולקולא. ולכאורה הוא הדין לשיטתו אם יש ספק האם העץ מורכב, על מינו או על מין אחר, אפשר להקל לקיימו.

הגדרת המינים

כאמור מרכיבים על שתיל ממין שהוא חזק ועמיד במחלות, ובדרך כלל פירותיו אינם משובחים לאכילה.

פעמים הדבר ברור שאע"פ שפירותיו של מין הכנה אינם טובים כל כך למאכל אבל הוא אותו המין של הרוכב [למשל, פעם נהגו להרכיב שקדים על שקד מר, שאע"פ שהוא מר, ברור שהוא אותו מין עם השקד המתוק שאנו אוכלים (חזו"א כלאים סי' ג ס"ק ה), או ענבים שמרכיבים על גפן אמריקאית שברור שהיא מין גפן בצורת העץ, צורת העלים והפירות]. ופעמים הדבר ברור שאינו אותו מין [כגון אגס שמרכיבים על חבוש], אך יש מיני בר שמשתמשים בהם ל"כנות" ולא ברור איזה מין הם.

מבואר ברמב"ם (הל' כלאים פ"ג הל' א – ו), שיש צמחים שהם שונים זה מזה ובכל זאת הם מין אחד ויש צמחים שהם דומים זה לזה ובכל זאת הם שני מינים.

החזו"א (כלאים סי' ג ס"ק א) כתב להסביר על פי מה נקבע אלו צמחים הם מין אחד ואלו שני מינים: “יש שהכריעו חכמים שהן מין אחד, דבמעשה בראשית יצא מין אחד בצורות חלוקות כמו תאנה שחורה ולבנה וכיו"ב. וסידור המינים הוא על פי קיבוץ הרגשות הרבות, כי מלבד התבנית והמראה והטעם, אצור בכל פרי מזון אחר… ובהרגשות פנימיות מכיר האדם בחלוקת המזון של כל פרי ופרי. והכריעו חכמים ברוח קדשם מה הן מין אחד ומה הן מינים חלוקים". החזו"א הוסיף (שם ס"ק ו): “נראה דאף בדורותינו רשאים החכמים לסמוך על הכרעתם בצורות המשתנות איזה מהן מין אחד ואיזה ב' מינים, בין שהנדון במין אחד שנברא בצורות מתחלפות ובמהות ומזג אחד, ובין בנידון דמיון הפירות והעלין שהתיר הרמב"ם [הרמב"ם התיר להרכיב שני מינים שדומים זה לזה דמיון גדול עד שנראים כמין אחד, שאע"פ שהם בעצם שני מינים, אין בהם איסור כלאים. אמנם הר"ש נראה שחולק וסובר שהדמיון יכול לקבוע שהם מין אחד אבל אם ברור שהם שני מינים אין היתר בגלל הדמיון, אך נראה בחזו"א סי' ג ס"ק א – ז שפסק לסמוך למעשה על הרמב"ם], ואין צריך לומר אם שינוי צורתן מפני שינוי המקומות. ואע"ג דהתנא האריך לפרש לנו הפרטים כדי ללמוד מהם כיוצא בהם ואנחנו איננו בקיאים בדקדוק הדבר, מ"מ כל שדעתנו מכרעת הכרע גמור שאין בו ספק, סומכים להתיר. ומיהו מה שנקראין בשם אחד אין זו עדות שהן מין אחד, שהלשון הוא רק הסכמת בני אדם, ומ"מ אפשר שהוא סניף להתיר שהרי הסכים עליהם דעת הבריות שהן מין אחד. … ובסמ"ק כתב שטוב להזהר מכולן לפי שאין המון העולם מכירים רוב המינים והביאו הרמ"א סי' רצ"ה, ונראה דר"ל דאף המכיר יזהר אבל אינו מכיר אסור מעיקר הדין. ומ"מ נראה דשינויים קלים שבפירות ושאנו מחזיקים אותם למין אחד מותרים כמו כמה מיני תפוחים וכיו"ב".

החזו"א (כלאים סי' ג ס"ק ז) ועוד אחרונים מסתפקים בכל פירות ההדר [תפוזים אשכוליות ולימון] שמא הם מין אחד. ומחמת ספק זה כתב החזו"א שאסור להרכיב שני מיני פירות הדר וכן אסור לשתול שתיל מורכב, אך מותר לקיים אחרי שהרכיבו. לעומת זה מין כנה הנקרא “חושחש" כתב החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט) שהוא מין אחד עם תפוז. יש שדנו אם ספק זה של החזו"א שמתיר לקיים את המורכב, מועיל גם להתיר לקיים את המורכב על כנות חדשות שיש כיום של מין הדר מסין הנקרא “תלת עלה" [כל עלה שלו משלושה חלקים] כיון שהוא שונה בכמה דברים ממיני ההדר שלנו. אך נהגו להקל גם בזה.