תגיות קשורות

בשנת השמיטה מצווים אנו לשבות מעבודות הארץ, ככתוב (ויקרא כה, ב): "ושבתה הארץ שבת לה'". יש מהראשונים שסוברים שבכלל מצוה זו שגם אחרים לא יעבדו בשדותינו, בין יהודים ובין גויים. לדבריהם, אם בעל השדה מניח לאחר לעבוד בשדהו – ביטל מצות עשה של ושבתה הארץ על אף אם שהוא בעצמו שובת ממלאכה.

לפיכך, המתגורר בבנין משותף, שיש בו גינה משותפת לכל הדיירים, עליו לדאוג שלא ייעשו בגינה מלאכות אסורות בשביעית. ואף אם בבנין מתגוררים דיירים שאינם שומרי תורה ומצוות, עליו לנסות לשכנעם שהטיפול בגינה ייעשה על פי ההלכה.

גינה של בית משותף

המתגורר בבנין שיש בו גינה משותפת לכל הדירים, חובה עליו לדאוג שלא ייעשו בגינה מלאכות האסורות בשמיטה[1]. עליו לשוחח עם שכניו, לנסות לשכנעם לטפל בגינה לפי כללי ההלכה, ולהסביר להם שניתן לשמור על הגינה במצב טוב גם אם מטפלים בה כהלכה.

אם השכנים מסרבים לטפל בגינה על פי ההלכה, אזי אם בדעתם לבצע בגינה מלאכות שאסורות מדאורייתא (כגון שתילת פרחים וכדומה), יש אומרים שיפקיר את חלקו בגינה המשתפת למשך שנת השמיטה. ויעשה הפקר לזה בפני שלושה אנשים (אף שהם מאוהביו ויודע בהם שלא יזכו בחלקו).

אך אם השכנים עושים בה רק מלאכות שאסורות מדרבנן, כגון גיזום לנוי וכדומה, אינו חייב להפקיר את חלקו[2].

תשלום דמי ועד בית

אם הטיפול בגינה נעשה שלא כהלכה, אפילו אם נעשות בו רק מלאכות שאסורות מדרבנן, עליו להפחית מתשלום ועד הבית את הסכום המיועד לטיפול בגינה. זאת משום שאסור לסייע בידי עוברי עבירה (ולכן אין לשלם את שכר הגנן).

ואם חושש שהפחתת התשלום תגרום להעמדתו למשפט, מותר לו לשלם את מלוא הסכום, ולהודיע לנציג ועד הבית שהתשלום אינו עבור העבודות האסורות, אלא להוצאות אחרות, כגון חשמל, נקיון ועבודות המותרות בשמיטה[3].

גינה משותפת שגדלים בה גידולים שיש בהם קדושת שביעית

המתגורר בבנין משותף שבחצר גדלים צמחי מאכל או ריח וכדומה, שהם קדושים בקדושת שביעית, ודיירי הבנין אינם מוכנים להפקירם, אם הם שייכים לדייר מסוים שזרע אותם אינו חייב לעשות מאומה משום שרק בעל הצמחים חייב להפקירם, אבל אם הם שייכים לכלל הדיירים ואין באפשרותו להפקירם ולאפשר לכל אדם להיכנס לקחתם – כגון בחצר נעולה, עליו להפקיר את חלקו בחצר.


[1] פרק ט סעיף ב.

[2] פרק ט סעיפים ב,ג.

[3] פרק ט סעיף ד.