שיעור חזון אי"ש בהפרשת חלה

שאלה

בביתנו נוהגים להפריש בברכה רק מ-2250 גרם, כשיעור חזון איש. אך לאחרונה שמעתי שיש שטוענים שלפי החזון איש מפרישים בברכה רק מ-3 ק"ג קמח ומעלה. ברצוני להבין מה המקור למנהגים אלו, וכיצד יש לנהוג למעשה?

תשובה

כפי המקובל, משקל הקמח להפרשת חלה בברכה לפי שיעור החזון איש הוא 2250 גרם. וכך כתב מרן בעל הקהילות יעקב בספרו שיעורין של תורה, וכך יש לנהוג להלכה ולמעשה.

ומ-1200 גרם ומעלה יש להפריש חלה בלי ברכה.

ביאורים

בתשובה לגבי שיעור הפרשת חלה הבאנו שלדעת הגר"ח נאה יש להפריש בברכה מ-1666 גרם ומעלה, וביארנו את המקור לדבריו. בתשובה זו נבאר את דעת החזון איש בענין שיעור הפרשת חלה.

כמבואר בתשובה לעיל, שיעור הקמח להפרשת חלה הוא נפח של מ"ג ביצים וחומש ביצה. הדרך הפשוטה למציאת נפחה של הביצה הוא על ידי הטלתה לכלי שמלא במים עד גדותיו, ומדידת המים הנשפכים מן הכלי החוצה.

ברם ישנה דרך נוספת למציאת נפח הביצה, לפי מידת 'רביעית הלוג'.

מידת רביעית נמסרה בגמרא (פסחים קטז ע"ב): אמר רב חסדא: רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. כלומר: 2 אצבעות על 2 אצבעות על 2.7 אצבעות, והם 10.8 אצבעות מעוקבות.

וידוע שמידת הלוג שוה לשש ביצים, ומכך שרביעית הלוג שוה לביצה ומחצה, ולפי זה יוצא ששיעור הביצה הוא 7.2 אצבעות מעוקבות, ונפח מ"ג ביצים וחומש הוא 311.04 אצבעות מעוקבות.

הצל"ח (פסחים קטז ע"ב) בדק ומצא שקיימת סתירה בין שני השיעורים הנזכרים. הצל"ח בנה כלי במידת 311.04 אצבעות מעוקבות, ומצא שנפחו כפול מנפחן של מ"ג ביצים וחומש, מן הביצים הבינוניות המצויות כיום.

כדי ליישב את הסתירה כתב הצל"ח שיש לומר אחת מן השתים, או שהאצבעות שבזמננו גדולות מן האצבעות שבזמן חז"ל, או שהביצים שבזמננו קטנות מן הביצים שבזמן חז"ל. ומכיון שידוע שהדורות הולכים ומתמעטים, מסתבר יותר שהביצים הם שקטנו, ולכן נטה הצל"ח לקבוע שהשיעור האמיתי הוא השיעור הגדול, העולה ממדידת האצבעות, שהוא כפול מן השיעור העולה ממדידת הביצים של זמננו.

גם החתם סופר (שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קכז) כתב שמדד ומצא כדברי הצל"ח, וכן כתב רבינו אפרים זלמן מרגליות מבראד בספרו ראש אפרים (קונטרס התשובות סימן טז), ושנה דבריו בשערי תשובה (סימן תפו סעיף א).

הביאור הלכה (סימן רעא סעיף יג, ד"ה של רביעית) הקשה על הצל"ח קושיא עצומה, שהרי מבואר בגמרא (יומא פ ע"?) שבמלא לוגמיו של אדם יש יותר מרביעית, ולפי דברי הצל"ח צריך מלא לוגמיו של אדם להחזיק למעלה משלוש ביצים של זמננו, והרי במציאות אינו מחזיק יותר משתי ביצים בינוניות. וכתב בה"ל שזאת אין לומר שנתקטנו לוגמיו של אדם מכפי שהיו בזמן חז"ל, שהרי הצל"ח נקט שהאצבעות לא התקטנו, ומדוע שנאמר שלוגמיו של אדם כן התקטנו.

הכרעת הביאור הלכה למעשה, שבשיעורים שנוגעים לדאורייתא, ככזית מצה בפסח או כרביעית לקידוש של ליל שבת [שעיקרו מדאורייתא], יש להחמיר כשיעור הגדול הכפול, אבל בשיעורים שנוגעים לחיובים שמדרבנן, ככזית מרור ורביעית לארבע כוסות, אפשר להקל כשיעור הקטן. (ועיין עוד במשנה ברורה סימן תפו ס"ק א).

החזון איש בקונטרס השיעורים (אורח חיים סימן לז) האריך להוכיח כדברי הצל"ח, והכריע שיש לתפוס לעיקר את המדידה לפי האצבעות, שזו המידה העיקרית בתורה.

בספר שיעורין של תורה (מאת רבנו בעל הקהלות יעקב) העלה שנפח הביצה לפי חשבונו של החזון איש הוא כ-100 סמ"ק, ונפח מ"ג ביצים וחומש הוא 4320 סמ"ק. וכתב שם שמדד ומצא שמשקלו של קמח בנפח כזה הוא 2250 גרם.

והנה כמה תלמידי חכמים העירו שגם הם מילאו קמח בכלי שנפחו 4320 סמ"ק, ומצאו שמשקלו הרבה יותר משנים ורבע ק"ג.

הגר"ח גריינמן זצ"ל (בספר חידושים ובאורים חלה סימן ה סוף ס"ק ד) כתב שמילא את הכלי "בלי לדחוק את הקמח אך בנענוע קצת שיבטיח מילוי החללים המתהוים", ומשקלו היה 2900 גרם. והביא עוד עדות מהימנא, באחד שבדק בקמח השחור והמשקל היה 2500 גרם בערך. גם הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א בספרו קיצור הלכות חלה (פרק כב סעיף ח) כתב שהמשקל להפרשה בברכה בקמחים המצויים נע בין 2400 גרם ל-2900 גרם. וכן כתב הגרמ"מ קארפ שליט"א בספרו הלכות חג בחג (פסח פרק טו הערה 16), שיש שמדדו בקמח שלנו ומצאו שמשקל הקמח הוא כשלשה ק"ג, וגם הוא מדד ויצא כן.

כשנשאל על כך מרן הקהילות יעקב, השיב שהטעם להבדלים הוא צורת מילוי הקמח בכלי, ואמר שיש למדוד קמח רפוי ולא דחוק. (ועיין בספר הלכות חג בחג שם).

ואכן בתוס' במנחות (נב ע"ב ד"ה חסרה) כתבו: "מכאן פירש רבינו חיים דכשמודדין במידה בפסח או לצורך חלה, אין להכביד על הסולת, דאם כן נמצאת יתירה כמו לענין מנחות". וכן כתב שם בגליון השיטה מקובצת: "וצריך להניח הקמח בנחת". וכן כתב המאירי (פסחים מב ע"ב) בשם רבני אשכנז, שאין צריך להדק הקמח בידיו בתוך המדה אלא קמח כמו שהוא קבוץ מאליו. הרי שצורת המדידה צריכה להיות בקמח רפוי.

ואמנם בבית יוסף (אורח חיים סימן תנו) מביא את לשון הכלבו שהסתפק אם נשער באותו כלי המחזיק אותן המים בקמח רפוי, או בעצור ומחובץ. אך המגן אברהם (שם ס"ק ד) והמחצית השקל (שם) נקטו שהדרכי משה (שם) פשט ספק זה מדברי המהרי"ל, שכתב דמודדים את שיעור חלה בפיזור כדרך שהמוכרים מוכרים קמח. [כלומר: כדרך שהמוכר שופך את הקמח לתוך הכלי של הלקוח, שבוודאי אינו דוחק את הקמח אלא ממלא את הכלי בפיזור וברפיון, כדי שלא יצטרך לתת הרבה).

וכן כתב בפרי חדש (שם ס"ק א) דדבר ברור הוא שמשערים בקמח רפוי, וכן כתב בשיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות כ) שלא ידחוק לכבוש את הקמח אלא נותנו באופן הרגיל, ועל פי זה הגיע למסקנתו ששיעור החזון איש הוא 2250 גרם.

ואכן במדידות שערכנו בבית המדרש הגענו לתוצאה של השיעורין של תורה במדויק. צורת המדידה היתה על ידי שהנחנו את הקמח בקערה גדולה, ובחשנו בו עד שהתמלאו כל החללים, ואז העברנו את הקמח בנחת, כף אחרי כף, לכלי שנפחו 4320 סמ"ק, באופן שלא היתה כל דחיקה בקמח. המשקל שנתקבל היה בדיוק כפי שמובא בשיעורין של תורה: 2250 גרם.

וכך המנהג המקובל אצל הנוהגים כשיעור חזון איש, להפריש בברכה מ-2250 גרם ומעלה, שהם שני קילו ורבע. אכן יש שחוששים למה שכתב בחידושים וביאורים ומפרישים בברכה רק משיעור של 3 ק"ג קמח.

יש לציין שישנה שיטה שלישית בשיעור הפרשת חלה, והיא שיטת הבן איש חי (שנה שניה הלכות חלה אות א) וזה לשונו: שיעור עיסה שתתחייב בחלה היא שבע מאות ושבעה ושבעים דרה"ם, שכך עולה חשבון מ"ג ביצים וחומש ביצה שהוא שיעור עיסה החייבת בחלה, וכמו שכתב רבי חיים פלאגי בספר חיים לראש דף קי ע"א יעוין שם.

והנה בתשובה שלעיל לגבי שיעור הפרשת חלה הבאנו שבמשקל הדרהם חלו שינויים קלים במשך הדורות. אם נחשב את שיעורו של הבן איש חי לפי משקל הדרהם שהיה בזמנו של הגר"ח נאה, שמשקלו 3.202 גרם, נמצא ששיעור הפרשת חלה הוא 2542 גרם, והוא אף יותר מהשיעור שכתב השיעורין של תורה לפי דעת החזון איש. וכבר העירו על כך בשו"ת אור לציון (חלק ג במבוא שיעורי המצוות ענף ג אות כח) ובשו"ת יחוה דעת.

אך אם נחשב לפי משקל הדרהם הבינוני, שהוא כ-2.8 גרם, (וכפי שהבאנו בסוף התשובה הקודמת בשם הזבחי צדק, שיש ללכת במשקל הדרהם כפי השיעור הקטן), נמצא ששיעורו של הבן איש חי הוא 2176 גרם, והוא קרוב מאד לשיעור החזון איש.