הגאון רבי מיכאל גלעדי שליט"א

משקל הקמח ממיני דגן שונים החייבים בחלה

שיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה מבואר במשנה (חלה פ"ב משנה ו' ובעדיות פ"א משנה ב') שהוא חמשת רבעים קמח [היינו חמשת רביעיות הקב כלומר קב ורבע] שהוא שיעור של מ"ג ביצים וחומש כמבואר בעירובין (פג ע"ב) והוא שיעור עשירית האיפה. שיעור זה הוא בכל ה' מיני דגן שהם חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל.

מידות התורה הם לפי נפח

והנה כל השיעור הנ"ל ניתן לפי נפח ולא לפי משקל וכמבואר בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בחלה (שם) וז"ל "אבל אם באנו לשער מה שתכיל זאת המידה במשקל ישתנה כפי שינוי דבר המדוד, לפי שאין כובד המשקל והשעורים והחיטים שוה ולא מיני הקמח כולם משקלם שווה אע"פ שהם ממין אחד, ולא נתנו לו שיעור חלה במשקל אלא במידה כפי שתראה. והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה, ומקום טעותו גלוי מאד אלא אם נתן כך בקירוב במין המתאים לזה אליו", עכ"ל [תרגום חדש]. וכן כתב בפירוש המשנה לעדיות (שם) "כי שיעור החלה יוודע במידה [היינו מידת נפח] לא במשקל, מחמת שינויי הדברים הנמדדים בכובד ובקלות ואע"פ שהמידה שווה" עכ"ל.

ועי' ברמב"ם בפ"ו מהל' בכורים הט"ו כיצד מודדים את שיעור נפח הקמח החייב בחלה לפי אצבעות ולפי ביצים. וכן הטור והשו"ע או"ח סי' תנ"ו כתבו דרכים איך למדוד את שיעור נפח הקמח בכלי, עיי"ש.

אך מכיון שקל יותר למדוד במשקל ורוב הציבור אינם יודעים כיצד למדוד את מידת הנפח, לכן מדדו חכמי ישראל את שיעור החלה ונתנו את המידות במשקל, וכמו שכתב הרמב"ם בפיה"מ בעדיות (שם) וז"ל "וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי, ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת מן היין קרוב לעשרים וששה דרהם וכו', ומצאתי שיעור חלה מאותה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החיטים" [דרהם = מטבע שמשקלו היה ידוע]. וכן השו"ע (או"ח סי' תנו ס"א) אחר שהביא את מידת הנפח של שיעור חלה כתב את שיעורה במשקל וז"ל "ושיעורה מקמח חטה מצרית הוא תק"כ דרה"ם מצריים בקירוב".

 שיעורי חלה לפי מידת האצבעות ולפי מידת הביצים

והנה הרמב"ם (שם) כתב דשיעור החלה במידת האצבעות הוא עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלוש אצבעות ותשיעית אצבע [1/9 10X10X3] ומידה זו מקבילה לשיעור מ"ג ביצים וחומש. ובחישוב שתי מידות אלו מצינו מחלוקת גדולה באחרונים:

עי' בס' שיעורי תורה להגרא"ח נאה שכתב דשיעור אצבע הוא כ – 2 ס"מ, ושיעור ביצה היא 57.6 גרם. והחשבון כך הוא דהרי שיעור ביצה הוא שיעור של 7.2 אצבעות [כיבואר להלן] וכל אצבע מעוקבת היא 8 סמ"ק (8=2X2X2) נמצא דביצה היא 57.6 גרם מים שהוא נפח של 57.6 סמ"ק (57.6=8X7.2)

ושיעור ביצה שהוא 7.2 אצבעות למדנו משיעור הרביעית המובא בגמ' פסחים (קט ע"א וע"ב) אמר רב חסדא רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע (2+1/2+1/5), ונמצא דשיעור רביעית הוא 10.8 אצבעות מעוקבות (10.8=2X2X2.7) ושיעור ביצה הרי הוא שני שליש משיעור הרביעית, דכל קב הוא יש בו ארבעה לוגין שהן 16 רביעיות שהן 24 ביצים, ונמצא שכל ביצה היא 7.2 אצבעות (7.2=10.8X2/3) ולפ"ז שיעור הסמ"ק שיש בכלי לחשב שיעור הפרשת חלה הוא 2488 סמ"ק (2488.32=57.6X43.2).

והוסיף הגר"ח נאה שחשבון זה מתאים למידת הרמב"ם ששיעור חלה הוא 520 דרהם וכל דרהם [בזמן הגר"ח נאה] משקלו 3.205 גרם א"כ שיעור חלה הוא 1666.6 גרם (1666.6=520X3.205). ולהלן יבואר ששיעור זה מתאים למידת הכלי לאחר קצת נענועים למילוי החללים.

אמנם עי' בצל"ח (פסחים קטז ע"ב) שכתב שעשה כלי שמחזיק עשר אצבעות מעוקבות כשיעור חלה לפי מידת האצבעות [לא מוזכר מהי מידת האצבע שמדד בה] ומצא שכלי זה מכיל הרבה יותר ביצים מאשר מ"ג ביצים וחומש שהוא שיעור חלה [במדידת הביצים כתב שסמך על המידה שמדד התויו"ט]  ונמצא דשני שיעורי חלה מכחישים זה את זה, וכתב וז"ל ועל כרחך שנשתנה בזמנינו, או שהאגודלים נתגדלו והמה גדולים יותר מהאגודלים שהיו בימי התנאים, או שהביצים נתקטנו והמה בזמנינו קטנים ממה שהיו בימי התנאים. וידוע שהדורות הולכים ומתמעטים ואי אפשר שאגודל שלנו גדול יותר מהאגודלים שהיו בימי חכמי ש"ס. ועל כרחך הביצים בזמנינו נתמעטו, ע"כ [דהיינו צריך לשער לפי הביצים שהיו בזמן חז"ל]. והחזו"א (או"ח סי' לט קונטרס השיעורים אות ה) כ' טעם אחר לתפוס לעיקר את מידת האצבעות וז"ל ואמנם אם נתברר לו מידה מן המידות על פי שני החשבונות ואינם שוין, יש לתפוש את מידת האגודל לעיקר שהרי מידת אמה וטפח הוזכרו בקרא" וכו' ע"כ.

שיעור אצבע בינונית לשיטה זו כתב בספר שיעורין של תורה הוא 2.4 ס"מ, ושיעור ביצה הוא 100 סמ"ק שהרי אצבע מעוקבת לשיטה זו היא 13.824 סמ"ק (13.824=2.4X2.4X2.4) וביצה היא 7.2 אצבעות כמבואר לעיל ונמצא שכל ביצה היא כ100- סמ"ק (99.532=7.2X13.824). ולפ"ז מידת הכלי למדוד בו שיעור הפרשת חלה הוא 4320 סמ"ק (4320=43.2X100).

והאריכו בכל זה האחרונים ונציין חלקם, הצל"ח פסחים קטז ע"ב, שו"ת חתם סופר (או"ח סי' קכז), משנה ברורה (סי' תפו סק"א), וספר שיעורי תורה להגר"ח נאה, חזון איש (או"ח סי' לט בקונטרס השיעורים), ס' שיעורין של תורה להגר"י קנייבסקי זצ"ל].

ונמצא דיש ב' דעות באיזה כלי למדוד את שיעור הקמח להפרשת חלה:

דעת הגר"ח נאה= כלי המכיל 2488 סמ"ק, דעת החזון איש= כלי המכיל 4320 סמ"ק.

צורת המדידה

והנה יש לדון איך מודדים את כמות הקמח בכלי לשיעור הפרשת חלה האם בשפיכה ואח"כ לדחוק בידים, או בשפיכה רגילה מהשקית בלא לדחוק, והתוס' במנחות (נב ע"ב ד"ה חסרה) כתבו מכאן פירש רבינו חיים דכשמודדין במדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד על הסולת, דא"כ נמצאת יתירה כמו לענין מנחות. ועיי"ש בגליון בשיטה מקובצת שכ' וצריך להניח הקמח בנחת. וכ"כ המאירי פסחים מב ע"ב בשם רבני אשכנז שאין צריך להדק הקמח בידיו בתוך המדה אלא קמח כמו שהוא קבוץ מאליו, ובכל בו הל' חמץ ומצה הסתפק בזה אם יש למדוד בכלי המחזיק בקמח רפוי או בקמח עצור ומחובץ, והביאו הב"י סי' תנו. אך עי' במג"א שם ס"ק ד' ובמחה"ש שכ' דכוונת הדרכי משה שאחר שהביא את הכל בו פשט את הספק מדברי המהרי"ל שכתב דמודדים את שיעור חלה בפיזור כדרך שהמוכרים מוכרים קמח. וכ"כ הפר"ח סק"א דדבר ברור הוא שמשערים בקמח רפוי, וכ"כ בשיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות כ') שלא ידחוק לכבוש את הקמח אלא נותנו באופן הרגיל.

מאידך גיסא הגר"ח נאה כ' שיש לנענע את הכלי איזה פעמים ע"י דפיקה בצידי הכלי כדי שיתמעכו החללים שבקמח, והוסיף דכך הוא השיעור לפי מש"כ הרמב"ם שמשקל הקמח הוא פחות ממשקל המים בשליש, [ומאידך כ' שם (פ"ג עמ' קנט) שלא ידחוק את הקמח בידיו, וס"ל דאף ששופך את הקמח בנחת מ"מ צריך שהכלי יהיה מלא בלי אוירים ולכן צריך לנענע מעט ולאחר הנענוע המידה יותר גדולה בכ416- גרם, [דהיינו במקום 1250 לפני הנענוע הרי הוא 1666.6 גרם], וכיוצא בזה כתב בספר חדושים ובאורים (חלה סי' ה' סוסק"ד) שעל פי מה שמדד בכלי שנפחו 4320 סמ"ק שהוא מידת הכלי שבו מודדים שיעור חלה [לדעת החזון איש] מידת המשקל היתה 2900 גרם בערך בלי לדחוק הקמח אך בנענוע קצת שיבטיח מילוי כל החללים המתהווים].

ולכן קיימים ב' מנהגים בשיעור הפרשת חלה בברכה, השיעור הקטן לפי מה שמדד הגר"ח נאה בספרו שיעורי תורה בכלי שהנפח שלו הוא 2488 סמ"ק ובמשקל הוא 1666.6 גרם, וכן מנהג הספרדים עפ"י מש"כ הרמב"ם והשו"ע ששיעור חלה הוא תק"כ דרהם. ואילו השיעור הגדול הוא בכלי שנפח שלו הוא 4320 סמ"ק, וכ' בס' שיעורין של תורה שגדולי ההוראה הנהיגו שהשיעור של הפרשת חלה בברכה הוא שיעור 2250 גרם. [בספר שיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות כ') כ' שלא ידחוק לכבוש את הקמח אלא נותנו באופן הרגיל, ולפי מדידות שערכנו ע"י שפיכה מהשקית בצורה רגילה לכלי שנפחו הוא 4320 סמ"ק היה יותר משיעור 2250 גרם וכדי להגיע לשיעור זה הוצרכנו לאוורר ולנפח את הקמח ע"י עירוב בכף, ולתיתו בכלי ע"י כף ולא בשפיכה, ועי' בספר הלכות חג בחג פסח פט"ו הערה 16].

אף לשיטת הגר"ח נאה מפרישים חלה כבר משיעור 1250 גרם שהוא שיעור נפח הכלי בלא לנענע כלל. ואף לשיעור החזון איש כ' בשיעורין של תורה (שיעורי המצוות אות יט) להפריש בלי ברכה כבר משיעור של 1200 גרם ועוד משהו.

הרחבה בנושא זה עי' בספר משפטי ארץ חלה פ"ב סעי' א' ובהערות 2-5 ובקובץ הליכות שדה גליון 134, (המאמר הקודם בגליון זה).

הבדל בין סוגי הקמחים

והנה כל מידת המשקל הנ"ל לשיעור הפרשת חלה ניתנו בקמח החיטה שהוא המצוי יותר, אך כאמור בדברי הרמב"ם בפיה"מ בחלה (הנ"ל) מבואר שיש חילוק בין מיני הקמחים וכלשונו "לפי שאין כובד המשקל והשעורים והחיטים שוה ולא מיני הקמח כולם משקלם שווה אע"פ שהם ממין אחד". וכן כתב התשב"ץ (ח"ב סי' רצא פרק ד) שאין כל הקמחין שווין במשקלם.

והנה לאחר מדידות שערכנו בבית המדרש [במדידות השתתפו גם הרבנים הגאונים רבי שאול רייכנברג שליט"א רבי חנוך אלבק שליט"א ורבי מאיר שלום ארלנגר שליט"א. המדידות נערכו במטחנה לקמחים מלאים "חמד תעשיות" בבעלות הרב ינון כהן שליט"א ותשואות חן חן לו שהעמיד לרשותינו את המטחנה והקמחים] התברר שיש הפרש משמעותי בין משקל קמח החיטה לבין משקל הקמחים משאר מיני דגן שהם שעורה, שיפון ושיבולת שועל.

מכיון שיש חילוק בין אופן המדידה של הגר"ח נאה לבין אופן המדידה הכתובה בספר שיעורין של תורה לכן נעשו ב' מדידות, א. מדידה לפי השיעור של הגר"ח נאה נעשתה בכלי שנפחו הוא כ2500- סמ"ק לאחר נענוע הכלי במקצת [אך לא הרבה נענועים]. ב. מדידה לפי שיעור החזו"א בכלי שמכיל 4320 סמ"ק והשפיכה מהשקית לכלי היתה באופן הרגיל בנחת כפי שמבואר בשש"ת.

לפי המדידות הנ"ל שערכנו נמצא הפרש במשקל בין קמח חיטים לשאר מינים ששקלו פחות,  להלן ההפרשים באחוזים, [האחוזים הם לפי השיעור הקטן, להלן שיעור הגר"ח נאה] בקמח שעורה הפרש של 15%, בקמח כוסמין הפרש קטן של 2% [כוסמין הם מין חיטים ואפשר שאין כל הפרש ביניהם דגם בקמח החיטים עצמו קיים הבדל בין קמח לקמח], בקמח של שיבולת שועל הפרש גדול של 28%, בקמח שיפון הפרש של 16.5%.

לפי הנתונים הנ"ל שיעור חלה בקמח חיטה הוא:

 ובשאר מיני דגנים הוא:

[המדידות נעשו בקמח מלא (חוץ מקמח החיטה) וקיים הבדל עד כ – 50 גרם בינו לקמח הלבן]

כפי שהזכרנו מבואר ברמב"ם דגם באותו מין דגן יש הבדלים במשקל בין סוגי הגרעינים והקמחים. וכמו כן יש הבדל בין סוגי הטחינות בין טחינה דקה לטחינה שהיא קצת יותר גסה, כמו כן יש הבדל בין קמח המובא מחו"ל לקמח מן הארץ וכן בין קמח שיצא מההקפאה לבין קמח רגיל, ולכן לענין ברכה יש להחמיר ולהוסיף עד שיעור של בין 50 ל – 100 גרם על השיעורים הנ"ל.