שיעור הפרשת חלה בברכה

שאלה

ברצוני להפריש חלה בברכה, מהו שיעור הקמח שצריך להפריש ממנו חלה? ומאיזה שיעור יש להפריש בברכה כפי שיעור הגר"ח נאה?

תשובה

עיסה שיש בה 1200 גרם של קמח ומעלה, יש להפריש ממנה חלה בלי ברכה. ויש אומרים, מ-1250 גרם ומעלה.

ולענין הפרשה בברכה, הנוהגים כשיטת הגר"ח נאה מפרישים בברכה מ-1666 גרם ומעלה, (ויש אומרים מ-1550 גרם ומעלה, ויש אומרים מ-1450 גרם ומעלה), והנוהגים כשיטת החזון איש מפרישים בברכה רק מ-2250 גרם ומעלה.

בביאורים לתשובה זו נבאר את שיטת הגר"ח נאה ומקורותיה, וניתן לקרוא כאן הרחבות וביאורים לפי שיטת החזון איש >>

ביאורים

שנינו במשנה (חלה פרק ב משנה ו): "חמשת רבעים קמח חייבים בחלה". והכוונה לחמשה רבעים של קב, שהם קב ורבע.

המקור לשיעור זה, מבואר בגמרא (עירובין פג ע"א), שהוא נלמד מן הפסוק (במדבר טו, כ): "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה", ומפרשת הגמרא ש'עריסותיכם' היינו עיסה שנילושה מקמח בכמות של 'עשירית האיפה', שהיא כמות המן שירדה מידי יום לכל אחד מישראל במדבר, ככתוב בפסוק (שמות טז, לו): "והעומר עשירית האיפה הוא", והגמרא מפרשת שהשיעור המוזכר במשנה, חמשת רבעי הקב, הוא שיעור עשירית האיפה.

איפה היא מידת נפח, ושיעורה כנפחן של 432 ביצים בינוניות^[1], ונמצא שעשירית האיפה היא כנפח של 43.2 ביצים. ובלשון הפוסקים: מ"ג ביצים וחומש ביצה. וכך נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שכד סעיף א): "אין חייב בחלה אלא חמשת מיני תבואה, ואין חייב אלא חמשת רבעים, ומדה שמחזקת ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה ממלאים אותה קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה".

שיעור זה אינו נמדד במשקל אלא בנפח. כלומר, כמות הקמח הממלאת כלי שנפחו כנפח מ"ג ביצים וחומש, היא הכמות החייבת בחלה. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (חלה פרק ב משנה ו): "וכל מדה שיש בתשבורת חללה שיעור זה חייבת בחלה, אבל משקל מה שמחזיקה מדה זו, הרי הוא משתנה בהשתנות הדבר המדוד, לפי שאין כובד השעורים והחטים שוה, וכן לא כל סוגי הקמח משקלן שוה אף על פי שהן ממין אחד, ולא השמיעונו שיעור חלה במשקל אלא במדה כמו שאתה רואה, וכל מי שנותן שיעור חלה במשקל הרי זה טועה וטעותו ברורה מאד וכו'". הדרך הפשוטה למציאת נפחה של הביצה הוא על ידי הטלתה לכלי שמלא במים עד גדותיו, ומדידת המים הנשפכים מן הכלי החוצה.

מכיון שהציבור מורגל יותר במדידת משקל מאשר במדידת נפח, טרחו גדולי הדורות לברר ולמסור את מידת הקמח החייבת בהפרשת חלה גם במשקל. גם הרמב"ם טרח בענין זה, כפי שהעיד בפירוש המשניות (עדיות פרק א משנה ב): "וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי וכו', ומצאתי שיעור חלה מאותה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החיטים". וכך נפסק גם בשולחן ערוך (שם): "ושיעורה מקמח חטה מצרית הוא תק"כ דרהם מצריים בקירוב". (דרהם הוא מטבע ששימש בארצות האימפריה הטורקית במשך מאות בשנים, מימי הרמב"ם ועד סמוך לזמננו).

נמצא שמידת הקמח המחויבת בהפרשה נמסרה לנו מרבותינו בשתי דרכים, א] בנפח, והיינו בנפח של מ"ג ביצים וחומש. ב] במשקל, כמשקלם של 520 דרהם מצריים. ויעוין ברמב"ם (ביכורים פרק ו הלכה טו) שמוסר את מידות הכלי המכיל מ"ג ביצים וחומש לפי מידת 'אצבע'. (ויעוין עוד בטור ובשולחן ערוך אורח חיים סימן תנו סעיף א).

הפוסקים שבדורות האחרונים עמלו לתרגם מידות אלו למידות המקובלות בזמננו. כידוע, ישנן שתי שיטות עיקריות בקביעת נפח הביצה, הידועות כשיטת רבי חיים נאה ושיטת החזון איש. בתשובה הבאה נרחיב בשיטת החזון איש בענין, ובתשובה זו נעסוק בשיטתו של הגאון רבי חיים נאה זצ"ל.

לפי שיטת הגר"ח נאה, נפח הביצה הינו 57.6 סמ"ק, ונפחן של מ"ג ביצים וחומש הינו 2488 סמ"ק, כלומר, מעט פחות משני ליטרים וחצי של קמח. משקל קמח בכמות כזו הינו כ-1250 גרם. ברם, כששקל הגר"ח נאה את מטבע הדרהם שהיה מצוי בזמנו, לפני כמאה שנה, מצא שמשקלו 3.203 גרם. ולפי זה, משקל הקמח החייב בהפרשת חלה הוא 1666 גרם.

כדי להתאים את מידת הנפח למידת המשקל צריכים למדוד את נפח הקמח כשהוא דחוס, ללא חללים. דהיינו כאשר ממלאים את הקמח בכלי טופחים על דופן כלי המדידה עד שמתמלאים כל החללים, ואכן ניתן להכניס בו קמח במשקל 1666 גרם. [ויעוין בתשובה הבאה שהרחבנו בענין זה, אם המדידה נעשית בקמח דחוס בלא חללים כלל או בקמח שמונח בכלי כדרכו].

ועל כן הכריע הגר"ח נאה ששיעור הפרשת חלה בברכה הוא מ-1666 גרם ומעלה, אך כתב שלכתחילה יש להפריש בלי ברכה החל מ-1250 גרם, שכך נהגו במדינות אשכנז. (ועיין בהרחבה בספרו שיעורי תורה, עמ' קנח-קע).

כשפירסם הגר"ח נאה את דעתו, חלקו עליו כמה מחכמי ירושלים, שסברו שחיוב חלה הוא אף בפחות מ- 1666 גרם, אלא שלא הרעישו על כך משום שהגר"ח נאה בעצמו הורה להפריש חלה בלא ברכה כבר מ-1250 גרם. וכך נכתב בספר אורח דוד (הלכות חלה עמ' קפב) בשם הגר"ד בהר"ן: "אמר שאפשר להפריש בברכה מקמח חו"ל כבר משש אוקיות [1440 – 1450 גרם] ולא כמו שנוהגים העולם ומצריכים שבע אוקיות". ובהערה שם הביאו גם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהשיעור הוא שש אוקיות, (לפי חישובו, 1428 גרם), ועיין בספר הליכות שלמה (מועדים חלק ב פרק ז אורחות הלכה 78).

בשנים האחרונות נטענה טענה נוספת, שכן נתברר שבמשך השנים חלו שינויים במשקל הדרהם, והגר"ח חישב את שיעוריו לפי משקל הדרהם הטורקי שבזמנו, שמשקלו 3.207 גרם, ואילו הדרהם שבתקופת הרמב"ם שקל מעט פחות, בין 2.7 ל-2.8 גרם. לפי משקל זה, משקל הקמח להפרשת חלה הוא בין 1400 ל-1456 גרם. אף אם נחשב לפי משקל הדרהם המקסימלי שנמצא במטבעות שמתקופת הרמב"ם, שהוא כ-3 גרם, משקל הקמח להפרשת חלה הינו 1560 גרם לכל היותר.

גם בספר זבחי צדק (מאת הגר"ע סומך, ראש רבני בבל, חלק ב סימן כז) העיר שיש לילך במשקל הדרהמים לפי משקל עג'ם, שהוא פחות ממשקל הדרהם שבמקומו. וכן כתב הגר"ח פלאג'י בהגדה של פסח (חיים לראש עמ' קט) שיש הפרש בין משקל הדרהם בזמן הרמב"ם והראשונים לבין משקלו בזמננו, ובזמן הראשונים משקל הדרהם היה בין ס"א ל-ס"ד שעורות, וכיום משקלו ע"ב שעורות. ועיין בהרחבה בספר מדות ושעורי תורה (פרק ל סעיפים ד-ו ועוד).

ומכל מקום, בביתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לא שינו ממנהג ירושלים, והפרישו חלה בברכה רק מ-1666 גרם ומעלה (הליכות שלמה שם), וכן שמענו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאף אחרי שהביאו לפניו את הממצאים הנזכרים הורה שלא לשנות מהמקובל, ולברך רק מ-1666 גרם ומעלה.

וכאמור, הגר"ח נאה כתב להפריש בלא ברכה מ-1250 גרם ומעלה, והחזון איש כתב שהמנהג להפריש בלא ברכה כבר מ-1200 גרם, וכן יש לנהוג.

[1] לשון הפסיקתא זוטרתא (פרשת בשלח, טז, יח): "וימודו בעומר, עומר זה עשירית האיפה. האיפה שלש סאין, הסאה ששת קבין, הקב ארבעת לוגין, הלוג ששת ביצים, וסימנו גוד"ו אילנא. נמצא הקב כ"ד (ביצים), והסאה קמ"ד ביצים, האיפה תל"ב ביצים. מ"ג ביצה וחומש ביצה הוא שחייבה בהן החלה".