שיעור הפרשת חלה בברכה

שאלה

ברצוני להפריש חלה בברכה, ואבקש לדעת מהו שיעור הקמח שממנו יש להפריש חלה בברכה, כפי מנהג ירושלים?

תשובה

ישנם שני מנהגים בארץ ישראל בנוגע לשיעור הפרשת חלה. בירושלים נהגו כשיטת הגר"ח נאה, להפריש בברכה מ-1666 גרם ומעלה, (ויש אומרים מ-1550 גרם ומעלה, ויש אומרים מ-1450 גרם ומעלה).

והנוהגים כשיטת החזון איש מפרישים בברכה רק מ-2250 גרם ומעלה.

לשתי השיטות, יש להפריש בלי ברכה החל מ-1200 או 1250 גרם ומעלה.

בביאורים לתשובה זו נבאר את את שיטת הגר"ח נאה ומקורותיה,

ובתשובה אחרת נרחיב בע"ה בשיטת החזון איש.>>

ביאורים

שנינו במסכת חלה (פרק ב משנה ו): חמשת רבעים קמח חייבים בחלה. והכוונה, לחמשה רבעים של קב, שהם קב ורבע.

המקור לשיעור זה כמבואר בגמ' (עירובין פג ע"א) הוא מן הפסוק (במדבר טו, כ): "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה", ומפרשת הגמרא ש'עריסותיכם' – הכוונה לעיסה שנילושה מקמח בכמות של עשירית האיפה, שהיא כמות המן שליקט כל אחד מבני ישראל במדבר בכל יום (ככתוב שמות טז, לו), ובגמרא (שם) מבואר ששיעור זה של עשירית האיפה הוא השיעור המוזכר במשנה חמשת רבעי הקב, והוא שיעור הפרשת חלה.

והנה איפה היא מידת נפח, ושיעורה הוא כנפחן של 432 ביצים בינוניות, ונמצא שעשירית האיפה היא כנפח של 43.2 ביצים. ובלשון הפוסקים: מ"ג ביצים וחומש ביצה. וכך נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שכד סעיף א): " אין חייב בחלה אלא חמשת מיני תבואה, ואין חייב אלא חמשת רבעים, ומדה שמחזקת ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה ממלאים אותה קמח, ואותו קמח הוא שיעור חלה".

ומבואר ששיעור זה אינו נמדד במשקל כי אם בנפח, כלומר: כמות הקמח הממלאת כלי שנפחו כנפח מ"ג ביצים וחומש. הדרך הפשוטה למציאת נפחה של הביצה הוא על ידי הטלתה לכלי שמלא במים עד גדותיו, ומדידת המים הנשפכים מן הכלי החוצה. אך יעוין ברמב"ם (ביכורים פרק ו הלכה טו) שמוסר את מידות הכלי המכיל מ"ג ביצים וחומש לפי מידת 'אצבע'. (ויעוין עוד בטור ובשולחן ערוך אורח חיים סימן תנו סעיף א).

מכיוון שהציבור מורגל יותר במדידה במשקל, טרחו גדולי הדורות לברר ולמסור גם את משקל הקמח המחויב בהפרשת חלה. גם הרמב"ם טרח בעניין זה, כפי שהעיד בפירוש המשניות להרמב"ם (עדיות פרק א משנה ב): "וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי וכו', ומצאתי שיעור חלה מאותה המידה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החיטים". וכך נפסק גם בשולחן ערוך (שם): "ושיעורה מקמח חיטה מצרית הוא תק"כ דרהם מצריים בקירוב". (דרהם הוא מטבע ששימש בארצות האימפריה הטורקית במשך מאות בשנים, מימי הרמב"ם ועד סמוך לזמננו).

הרי לנו שתי דרכים למציאת נפח הקמח המחויב בהפרשת חלה. א] מדידת נפחן של מ"ג ביצים וחומש. ב] מציאת משקלם של 520 דרהם מצריים.

כשמדד הגר"ח נאה את נפח הביצים ואת משקל הדרהם, מצא ששתי דרכים אלו אינן עולות בקנה אחד.

כידוע, נחלקו הפוסקים האחרונים בקביעת שיעור נפח הביצה, ויש בדבר שתי שיטות עיקריות, הידועות כשיטת רבי חיים נאה זצ"ל ושיטת החזון איש זצ"ל. בתשובה הבאה נרחיב בזה בע"ה, אך בתשובה זו אנו עוסקים בשיטתו של הגר"ח נאה.

לפי מדידות הגר"ח נאה עולה שנפח הביצה הינו 57.6 סמ"ק, ונפחן של מ"ג ביצים וחומש הוא 2488 סמ"ק, כלומר: מעט פחות משני ליטרים וחצי של קמח. משקל הקמח בכמות כזו הינו כ-1250 גרם. ברם כששקל הגר"ח נאה את מטבע הדרהם שהיה מצוי בזמנו, לפני כמאה שנה, מצא שמשקלו 3.203 גרם. ולפי זה, משקל הקמח החייב בהפרשת חלה הוא 1666 גרם.

מכך הסיק הגר"ח נאה שמדידת הנפח צריכה להיעשות בקמח דחוס היטב, ללא חללים. ואכן, אם טופחים על דופן כלי המדידה עד שמתמלאים כל החללים, ניתן להכניס בו קמח במשקל 1666 גרם.

ולכן הכריע הגר"ח נאה ששיעור הפרשת חלה בברכה הוא מ-1666 גרם ומעלה, אך מאחר שהסתפק בדבר, שמא מדידת הנפח צריכה להיעשות בקמח רפוי ולא דחוס, כתב שלכתחילה יש להפריש בלי ברכה החל מ-1250 גרם. [בתשובה הבאה נרחיב בע"ה בעניין זה, אם המדידה נעשית בקמח דחוס בלא חללים כלל או בקמח שמונח בכלי כדרכו].

כשפרסם הגר"ח נאה את דעתו, טענו כמה מחכמי ירושלים ששיעור חיוב חלה הוא אף בפחות מ- 1666 גרם, אלא שלא הרעישו על כך, משום שהגר"ח נאה בעצמו הורה להפריש חלה בלא ברכה כבר מ-1250 גרם.

וכך נכתב בספר אורח דוד (הלכות חלה עמ' קפב) בשם הגר"ד בהר"ן: "אמר שאפשר להפריש בברכה מקמח חו"ל כבר משש אוקיות [1,440– 1,450 גרם] ולא כמו שנוהגים העולם ומצריכים שבע אוקיות". ובהערה שם הביאו גם בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהשיעור הוא שש אוקיות, (לפי חישובו: 1428 גרם), וכן נדפס בספר הליכות שלמה (מועדים חלק ב פרק ז אורחות הלכה 78).

אחת מטענות חכמי ירושלים הייתה שבמשך השנים חלו שינויים במשקל הדרהם. הגר"ח נאה חישב את שיעוריו לפי משקל הדרהם הטורקי שבזמנו, שמשקלו 3.207 גרם, ואילו מטבעות הדרהם המצרי שמתקופת הרמב"ם שקלו כמחצית הגרם פחות מכך, בין 2.7 ל-2.8 גרם, ולפי זה משקל הקמח להפרשת חלה הוא בין 1400 ל-1456 גרם.

המשקל המקסימלי שנמצא במטבעות הדרהם המצרי שמתקופת הרמב"ם הינו 3 גרם, ואף אם נניח שהרמב"ם שקל במטבע זה, משקל הקמח להפרשת חלה הוא 1560 גרם.

גם בספר זבחי צדק (מאת הגר"ע סומך, ראש רבני בבל, חלק ב סימן כז) העיר שיש לילך במשקל הדרהמים לפי משקל עג'ם, שהוא פחות ממשקל הדרהם שבמקומו. וכן כתב הגר"ח פלאג'י בהגדה של פסח (חיים לראש עמ' קט) שיש הפרש בין משקל הדרהם שמזמן הרמב"ם והראשונים לבין משקלו בזמננו, ובזמן הראשונים משקל הדרהם היה בין ס"א ל-ס"ד שעורות, וכיום משקלו ע"ב שעורות. ועיין בהרחבה בספר מדות ושעורי תורה (פרק ל סעיפים ד–ו ועוד).

ומכל מקום, בביתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל לא שינו ממנהג ירושלים, והפרישו חלה בברכה רק מ-1666 גרם ומעלה (הליכות שלמה שם), וכן שמענו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאף אחרי שהביאו לפניו את הממצאים הנזכרים הורה שלא לשנות מהמקובל, ולברך רק מ-1666 גרם ומעלה.

אמנם בספר הידורי תורה כתב שיש מפוסקי הדור שהורו שאפשר לברך גם בשיעור של 1250 גרם, (לפי חשבון נפח הביצים, כנזכר לעיל). ועיין בספר הידורי המידות שהאריך והרחיב בכל זה.