שאלה
האם מותר לקיים מצות עד דלא ידע ביין של שביעית ומה הדין לתיתו לאחד שכבר שתוי יין של שביעית שמן הסתם אם ישתהו ישתכר ועלול להקיאו?
תשובה
יש לאסור לתת יין לשיכור משום כמה סיבות:
א. שנחשב כהפסד פירות שביעית בזה שנותן לשיכור שמצוי מאד שישפוך את היין.
ב. משום שבגלל כמות היין ששתה אין הוא מרגיש עתה טעם יין והוי הפסד פירות שביעית ודומיא דאכילה גסה.
ג. שבדרך כלל שתיה נוספת גורמת להקיא וזה עצמו חשיב הפסד.
ביאורים
א. נראה שבעצם הנתינה לשיכור אנו גורמים להפסד פירות שביעית, שכיון שהשיכור הוא במצב שהוא בלי דעת א"כ יכול להפסידו בקל, וכמו שמצוי אצל השיכורים שנותנים להם יין וחלק שותים וחלק שופכים, ואם הוא במצב כזה וודאי שיש להמנע מלתת לו. ולא מבעיא לסוברים שאין ליתן פירות שביעית לקטן שמקלקלם, אלא אפילו למתירים וס"ל שהוא גרם הפסד ומותר, מכל מקום כל זה שנותן לקטן שאוכלו ודרך אכילתו מקלקל, אבל כאן שהוא שיכור ואין לו דעת מה נתנו לו הרי זה הפסד ממש, ועוד שהקטן הוא לא בר חיובא ואילו שיכור הוא בר חיובא ונמצא שאנו מכשילים אותו, שהרי לא מצינו ששיכור פטור ממצוות.
ב. ועוד יש לאסור מצד שעתה שהשיכור כבר שתוי אין לו בשתיית היין שום הנאה של יין ולכאורה שתיה זו חשובה כהפסד. ובתורת הארץ פרק ח אות מו כתב שאסור לאכול בפירות שביעית אכילה גסה שאין נהנה כלל דהוי הפסד והוב"ד בדרך אמונה פרק ה' משמיטה ויובל ס"ק ב. ועי' בספר פירות שביעית עמ' תצ"ט בשם הגר"נ קרליץ זצ"ל שכתב רשאי אדם לשתות יין שביעית בפורים לבסומי אך ורק כל עוד הוא טועם בו טעם יין עכ"ל. והיינו שאם כבר הוא שתוי בדרגה שאינו מרגיש טעם יין הוי כהפסד. ובס' בס' אור החמה (שקלים דף ח ד"ה מהו עמ' שס"ה) בביאור ספק הירושלמי בשביעית ובפסחים האם יוצאים ידי חובת ד' כוסות ביין של שביעית שכידוע נאמרו בספק זה פירושים רבים וכ' שאפשר שהשאלה היא כיון ששותה ד' כוסות עלול להשתכר ע"י הכוסות ונמצא דהיין הולך להפסד ולא מקרי לאכלה, ולכך השאלה היא דוקא על ד' כוסות ולא מצינו שהסתפק הירושלמי על קידוש והבדלה ששותין כוס אחת ואין חשש שישתכר. שוב ראיתי במועדי הגר"ח ח"ב תשובה תשס"ז שאלה אם מותר ליתן לשיכור בפורים יין שביעית אחר שהשתכר או הוי הפסד פירות שביעית. וכתב שאסור.
ג. והנה אם השיכור נמצא במצב שמה שנותנים לו הוא מקיא יש לאסור לתת לו את היין מצד זה שבודאי יקיא את היין והוי הפסד פירות שביעית. וראיתי בחשוקי חמד נדרים (מב ע"א) שדן בחולה שמקיא את מה שאוכל האם מותר לו לאכול פירות שביעית, וכ' לדייק מהסוגיא בסוכה (מ ע"ב) שאסור לעשות אפיקטויזין מפירות שביעית דהיינו שאסור לעשות מהם סם להקיא את האוכל, וכן פסק הרמב"ם פרק ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י וכתב שילפינן מהפסוק שנאמר לכם לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא להקיא וכו' וכ' בדרך אמונה שם ס"ק ע שהוא כעין רפואה מפירות שביעית שאסור. דהיינו שהאיסור הוא מצד שפירות שביעית לא ניתנו לרפואה, אבל לא מצד הפסד הפרי והטעם ביאר בשיח אמונה ציון 248 שכיון שעושה את זה דרך אכילה והנאה מותר. ורק משום שעושה דרך רפואה אסור, ולפי זה כ' בחשו"ח שאין למנוע מחולה שמקיא לאכול פירות שביעית שהטעם הוא משום שמיד שאוכל את הפירות פקעה מהם שם פירות שביעית. אמנם נראה שכל זה באוכל את הפירות דרך אכילה ואחרי זה מקיא אותם, אך בשיכור שפעמים ריבוי השתיה מזרזת את ההקאה והוא חפץ בזה שמיקל עליו יש לאסור וכך כ' במועדי הגר"ח (ח"א תשובה תשל"ז) שאין לקיים המצוה לבסומי ביין של שביעית אם מיד מקיא את היין.
