במאמרים הקודמים עסקנו בסימני אילן וירק וביארנו שהסימן העיקרי לקבוע האם צמח הוא אילן או ירק, תלוי האם הצמח צריך להיזרע בכל שנה מחדש ואז נחשב כירק או שהצמח חוזר ומוציא פירות גם בשנים נוספות ואז דינו כאילן.
ע"פ זה דנו הפוסקים בסוגי צמחים שמוציאים פירות גם לאחר השנה הראשונה ולעומת זאת יש בהם סימנים אחרים המצביעים על היותם כירק, האם יש להם דין אילן או ירק.
במאמר זה נעסוק בפלפל החריף מהזן הסודני. זן הפלפל הזה מצוי בגידול פרטי בחצרות הבתים ואינו מצוי בגידול מסחרי. וכן בזן הפלפל החריף שיש מבני עדת תימן שמגדלים אותו בחצרות הבתים, וכן בזני פלפלים שהפועלים התאילנדיים הביאו מארצם. בזני פלפלים אלו נוכחו לדעת שיש שמתקיימים בזריעה אחת מעל לשלוש שנים ולפעמים עד כחמש שנים, והשאלה האם יש להם דין אילן מחמת שאין צריכים לזורעם כל שנה או שהם כשאר רוב משפחת הפלפלים שיש להם דין ירק.
נקדים שבדברי חז"ל מצינו התייחסות לפלפלים אשר מוגדרים כאילן, כמו שמצינו בגמ' בסוכה (לה, א) "כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל, מה ת"ל עץ מאכל, עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה פלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, ואין ארץ ישראל חסרה דבר". אלא שפלפלים אלו אינם אותם הפלפלים המצויים ביננו, ורק השוואת לשון יש כאן ולא בהם עוסק מאמרינו. עצי פלפל עליהם מדברת הגמרא הם עץ הפלפל השחור והלבן הגדלים במדינות דרום אסיה ומניבים פירות, בימינו אין שאלת הערלה נוגעת להם כיון שעל פי רוב הם נותנים פירות לאחר ד' שנים.
אכן הפלפל כולל כמה קבוצות זנים, פלפל המאכל [לא החריף] בכל הזנים הרבים הקיימים, וכן גם הפלפלים החריפים המאורכים [שמהם עושים את אבקת הפפריקה החריפה] והפלפל הנקרא צ'יפקה, בכולם אין הצמח מחזיק מעמד להוציא פלפלין יותר משנתיים, כך שבהם אין שאלה של ערלה, ודינם כירק.
אלא שישנה קבוצת פלפלים חריפים זני שאטה שאחד הזנים שלו הוא הזן הסודני שגידולו יותר איטי מהפלפל הרגיל ופירותיו קטנים וחריפים ומתקיימים למעלה משלוש שנים, ולגבי זן זה עלתה השאלה האם נדון אותו כאילן כיון שמתקיים כמה שנים או שמא כיון שמוציא פירותיו בשנה הראשונה הרי הוא ירק.
ואף שהיה מקום לדון שמא נותנים שם כללי לכל הפלפלים ולא מחלקים בין זנים וממילא דין כל הפלפלים יהיה כירק. אין הדבר כן כמבואר מדברי הרדב"ז בתשובה (ח"ג סימן תקלא) שבתחילה רצה לאסור את החצילים השחורים מפני שמתקיימים כמה שנים, ובהמשך כתב במפורש להתיר את החצילים הלבנים, ומוכח שאנו דנים על כל זן וזן בפני עצמו.
והנה במאמר הקודם [עדכון חודש טבת] עסקנו בטעם שאין בחצילים איסור ערלה אע"פ שאינם צריכים להיזרע בכל שנה, והבאנו ארבעה טעמים שכתבו האחרונים שאין לחוש בחצילים לאיסור ערלה, והם:
א. טעם הרדב"ז היות שנותן פרי תוך שנה מזריעתו.
ב. טעם המהר"ם אלשיך היות ופירותיו פוחתים והולכים באיכותם.
ג. טעם ההלכות קטנות היות וגזעו חלול.
ד. טעם החזון איש היות ונותן פרי בשנה הראשונה, והפרי אינו מתקיים יותר משלוש שנים.
בחינת טעמים אלו במציאות של הפלפלים החריפים הנזכרים [הסודני] מעלה שהטעם הראשון של הרדב"ז קיים בהם, כיון שהם נותנים פרי בשנה הראשונה לנטיעתם.
אמנם כמו שהבאנו במאמר הקודם נחלקו הפוסקים האם בסימן זה לבדו אפשר להכריע שיש לו דין ירק. לדעת שו"ת רב פעלים ועוד פוסקים מבני ספרד אפשר להחשיבו כירק. אמנם דעת הפוסקים האחרים (מהר"ם אלשיך, הלכות קטנות) שהזכירו טעמים אחרים להתיר חצילים פוסקים שסימן זה לא מספיק, וכן דעת החזון איש והגרי"ש אלישיב ועוד פוסקים שצריכים לצרף עוד סימן כדי לקבוע שהוא ירק.
הסימן השלישי של ההלכות קטנות אינו קיים במינים אלו כיון שגזעם אינו חלול. וכן הטעם הרביעי של החזו"א אינו שייך בהם כיון שנותנים פרי אף לאחר שלוש שנים.
ולגבי הסימן השני של המהר"ם אלשיך שאם פירותיו פוחתים והולכים באיכותם כדוגמת החצילים שבשנה השניה הם מרים ועדיין נאכלים ואילו בשנה השלישית אינם נאכלים כלל מחמת מרירותם. בפלפלים הללו יש מקום ספק כי מחד מצאנו שחריפותם הולכת וגוברת משנה לשנה והיה ניתן לפרש את התהליך הזה כירידה באיכות. אכן מאידך גיסא כלפי אותם הרוצים את טעם החריפות אין זה נחשב פוחת והולך אלא מוסיף והולך באיכות הפרי.
נמצא שהסימן היחיד שמתקיים בודאות בפלפלים החריפים הסודנים הוא הסימן הראשון שהבאנו מהרב פעלים שנותן פרי תוך שנתו.
לדינא, כתב בשו"ת ישא יוסף זרעים סימן ו שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חשש בזן זה של הפלפלים לערלה. [אמנם הנוהגים על פי הרב פעלים נוהגים גם בפלפלים האלו היתר, ולא מונים שנות ערלה].
חשוב לציין שכיון ופסק זה הינו לחומרא להחשיבו כאילן לענין ערלה, כאשר הדבר נוגע לקולא כגון לענין כלאי זרעים וכלאי הכרם לא ניתן להקל להחשיבם כאילן, ואין לנטוע פלפלים אלו ליד ירק ממין אחר או תבואה וקטניות, והוא הדין בכלאי הכרם יש להרחיקם מגפן יחידית ו' טפחים ומכרם ד' אמות. כדין ירק.
יש להעיר שהפועלים התאילנדיים מגדלים זן זה לתצרוכת שלהם, ויש להזהר מכלאים כיון שהם מגדלים בקרקע של הבעלים.
לגבי מעשר לא מצאנו בפוסקים מה דינו של צמח שמתנהג כירק אך דינו כאילן, אולי דינו כאתרוג שהולכים בו אחרי לקיטה וראש השנה שלו הוא ט"ו בשבט. אך מכיון שהוא רק ספק אילן, יש להחמיר ולעשרו גם כירק וגם כאתרוג. שהולכים אחרי לקיטה ויש לחוש לראש השנה גם בא' בתשרי וגם בט"ו בשבט. אך אולי בכל אופן דינו כאילן (מספק) ויש לחוש גם לחנטה ולט"ו בשבט.
מאמר זה הוא מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש שבט תשפ"ד
