שאלה
בביתנו רגילים להשתמש בתרופות טבעיות, כגון: לשתות מי בישול של סלק להורדת לחץ דם, לתת בעיניים חליטת צמחים להקלה בעת דלקות עיניים, וכן תרופות טבעיות רבות נוספות. האם מותר לעשות כך בפירות של שביעית?
כמו כן, ברצוננו לשאול בנוגע למשקה הידוע של הרבנית קניבסקי ע"ה, העשוי ממיצי גזר, סלק ותפוחים. רבים מעידים שמשקה זה הוא ממש תרופת פלא, ומסייע במקרים רבים. האם מותר להכין משקה זה מירקות שיש בהם קדושת שביעית?
תשובה
מותר לשתות מי בישול של סלק לצרכי רפואה, כיון ששותה אותם כדרך שתייתם הרגילה. וכן כל מיני מאכל ומשקה של שביעית, אם אוכלם או שותה אותם כדרכם מותר, גם אם כוונתו לרפואה.
אך לתת בעיניים מי צמחים (שיש בהם קדושת שביעית) אסור, שהרי אין זו דרך אכילתם ושתייתם. וכן כל תרופה שאינה כדרך אכילה, אסור לעשותה מפירות שביעית.
בנוגע להכנת משקה מירקות מרוסקים או סחוטים, אם הם ירקות שהדרך לרסקם, מותר לרסקם. ואם הדרך לסחטם, מותר אף לסחטם. ועיין בפרק ט תשובה ה בנוגע לסחיטת פירות וירקות). אך ירקות שאין דרכם בכך, אסור לרסקם ולסחטם.
הרחבה
במסכת שביעית (פרק ח משנה א) שנינו: "כלל גדול אמרו בשביעית: כל המיוחד למאכל אדם – אין עושין ממנו מלוגמא [רפואה] לאדם". ומקור הדין מבואר בירושלמי (פרק ז הלכה א) שנאמר (ויקרא כה, ו): "והיתה שבת הארץ לכםלאכלה", ודורשים: לכם – כל שהוא צורך לכם, [פירוש: לכולכם], להוציא מלוגמא שאינה אלא לחולים.
וכן פסק הרמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה י והלכה יא): "אין מכבסין בפירות שביעית ואין עושין מהם מלוגמא, שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ולא למלוגמא כו'. כלל גדול אמרו בפירות שביעית: כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן, אין עושין ממנו מלוגמא או רטייה וכיוצא בו אפילו לאדם, שנאמר לכם לאכלה, כל שהוא מיוחד לכם – יהיה לאכלה ולא לרפואה".
מאידך, בתוספתא (שביעית פרק ו הלכה ג) שנינו: "החושש בגרונו לא יערענו שמן [לא יגרגר שמן בגרונו ויפלוט], אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. החושש בשיניו לא יגמע את החומץ ויהא פולט, אבל מגמע ובולע ומטביל כדרכו ואינו חושש". הרי שכל שאוכל את הפרי כדרך אכילתו מותר, אף על פי שמטרתו לרפואה מותר.
בדומה לזה מצינו גם בהלכות שבת. שהרי אסור מדרבנן ליטול תרופות בשבת, גזירה שמא ישחק סממנים. אולם חכמים התירו לאכול מאכל כדרך אכילתו גם אם מטרתו לצורך רפואה, כמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן שכח סעיף לב).
ולפיכך מותר לשתות קוניאק של שביעית לשיכוך כאבי שיניים, ולשתות מי בישול ירקות למטרות רפואה שונות, שכל ששותה כדרך שתייתם מותר, גם אם מטרתו לרפואה.
אך אין להכניס שן שום של שביעית לטפל בתולעים, לתת מי בצל באזניים לטיפול בדלקת אזניים או לחלוט צמחים (שיש בהם קדושת שביעית) לתיתם בעיניים לטיפול בדלקת עיניים. ששימושים אלו אינם דרך אכילה, ואסורים בפירות שביעית.
גם בנוגע להכנת משקה מירקות מרוסקים או סחוטים הדין כן, אם הירקות הם מהמינים שיש רגילות לרסקם ולסחטם, מותר, אך אם יש שם ירקות שאין רגילות לרסקם ולסחטם, אסור לעשות כך. ובזה לא מספיק שמשתמש בו דרך אכילה בפיו, אלא צריך שיאכל כדרך שרגילים בני אדם לאכלו.
נציין שצמחים שאינם עומדים כלל למאכל, ומשתמשים בהם רק לרפואה, אין בהם קדושת שביעית כלל ומותר להכין מהם תרופות כבשאר השנים. צמחים שעומדים גם למאכל, יש בהם קדושת שביעית, ואין להשתמש בהם לרפואה.
צמח שעומד בעיקרו לרפואה אך יש אנשים שמתענגים בו (כגון צמח הקנביס, שמגדלים אותו עבור חולים במחלות ממאירות ה"י, וישנם גם אנשים בריאים שנהנים להשתמש בו), יעוין בשו"ת ישא יוסף (שביעית סימן נא) שדן בזה, ופסק למעשה שאין בו קדושת שביעית (ולפיכך גם אין צורך להפקירו אלא מותר לשומרו במקום מגודר, כדרישת השלטונות).
