עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

אני מטפלת במעון לפעוטות. כחלק מתפקידי, עלי לרסק פירות לשם הכנת מחית פירות לתינוקות. האם מותר לרסק גם פירות שיש בהם קדושת שביעית?

תשובה

פירות וירקות שהדרך לרסקם, מותר לרסקם. וכן מותר להכין מהם ריבות וממרחים. אך אין לרסק מיני פירות שאין הדרך לרסקם.

פירות שהדרך לרסקם לתינוקות ולא לגדולים, מותר לרסקם לצורך התינוקות בלבד.

הרחבה

כבר עסקנו בענין סחיטת פירות של שביעית, ונתבאר שם שבשאר הפירות, חוץ מזיתים וענבים, יש לדון שהסחיטה מורידה את המיץ הנסחט מדרגת פרי לדרגת 'זיעה בעלמא'. והרחבנו שם בביאור הגדרת 'זיעה בעלמא', ובדין פירות הדר שדרכם בסחיטה.

אכן, נידון זה אינו שייך בריסוק פרי, לפי שהרסק, בשונה מן המיץ הנסחט, נחשב כגוף הפרי. והראיה לדבר, ממה שפסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן רב סעיף ז): "תמרים שמיעכן ביד ועשה מהם עיסה והוציא מהם גרעיניהם, אפילו הכי לא נשתנית ברכתן, ומברך עליהם בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש".

וכתב הרמ"א: "ולפי זה הוא הדין בלטווער"ן הנקרא פאווידל"א [ריבה העשויה מפירות], מברכין עליהם בורא פרי העץ".

ומפרש המשנה ברורה (שם ס"ק מ): אף שנתרסק לגמרי, אפילו הכי מברכין בורא פרי העץ, משום דכיון דעדיין ממשן קיים – שייך לברך עליהם פרי העץ.

והגם שבהמשך דבריו מביא הרמ"א את דעת התרומת הדשן והטור הסוברים שברכתם שהכל, וכך גם דעת רש"י (ברכות לח ע"א ד"ה טרימא), מכל מקום כתב המשנה ברורה (שם ס"ק מב) שהעיקר להלכה כדעת השולחן ערוך, ואפילו נתרסקו לגמרי ולא ניכרת צורתם – ברכתם בורא פרי העץ.

הרי שרסק פירות אינו כמי פירות, אלא נחשב בוודאי כגוף הפרי. ואם כן, נראה שמותר לרסק פירות של שביעית, שהרי אינו מוריד את הפירות מדרגתם.

וכן כתב החזו"א (שביעית סימן כה ס"ק לב), שאכן לאותן הדעות שהביא הרמ"א פירות שנתרסקו לגמרי נחשבים כמי פירות, אך להלכה קיימא לן כדעת השולחן ערוך שאינם נחשבים כמי פירות אלא כפרי ממש, ולפיכך מותר גם לרסק פירות של שביעית.

ומכל מקום, פרי שאין הדרך לרסקו, אסור לרסקו מטעם אחר, שהרי אסור לשנות פירות שביעית מצורתם באופן שאין דרכם בכך. וכמבואר ברמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה ג): "לא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני".

ולכן פירות וירקות שהדרך לרסקם, כגון: אבוקדו, עגבניות, תפוחי אדמה, תפוחי עץ, בננות וכיוצא בהם, מותר לרסקם בשביעית.

וכן מותר לרסק פירות שרגילים לעשות מהם ריבה, כגון: שזיפים, משמש וכיוצא באלו. ואפילו פירות שרגילים לרסקם רק מחשש תולעים, כגון תותים, מותר לרסקם, שסוף סוף דרכם בכך.

כמו כן מותר להכין גלידה מפירות שדרכם בכך, כגון: תותים, בננות וכיוצא בהם. אולם יש שכתבו שלכתחילה לא ישתמשו לגלידה בפירות טריים ממש, אלא בפירות שכבר התרככו, שאינם טעימים כל כך לאכילה. (דיני שביעית פרק טז, דיני ריסוק סעיף יז).

אכן פירות וירקות שאין הדרך לרסקם כלל, כגון: אפרסק, אבטיח, מלפפון וכדומה, אסור לרסקם. וכן מבואר בסדר השביעית (סעיף ט) ובערוך השולחן העתיד (פרק כד סעיף ח).

ירקות שאין הדרך לרסקם לגמרי, אלא לגרדם במגרדת [פומפייה], כגון: גזר, סלק וכיוצא בהם, אין לרסקם לגמרי, אלא לגרדם כדרך שרגילים כל השנים.

פירות וירקות שהדרך לרסקם לתינוקות ולא לגדולים, כגון בננות, מותר לרסקם לצורך הקטנים. כך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (משפטי ארץ פרק כב סעיף טו), וכן כתב בספר פירות שביעית (עמ' רפט) בשם הגר"ש ואזנר והגר"נ קרליץ זצ"ל.

ומשמע מדבריהם שלצורך גדולים אסור לרסקם. (יש לציין שהרגלי האכילה משתנים במשך הזמן, וכיום הדרך להכין שייק מבננות מרוסקות, ולכן נראה שגם לצורך הגדולים מותר לרסקן).

בחוט שני (שביעית עמ' רכד) כתב שפרי שמותר לרסקו, יש להחמיר שלא לרסקו לגמרי עד שאין הפרי ניכר כלל, אם לא בשעת הדחק או לצורך תינוק. אמנם יש שנקטו שאפשר לרסק לגמרי, ואפילו בבלנדר ובמעבד מזון. (דיני שביעית, דיני ריסוק, אות ג).

נציין שבסדר השביעית (שם) כתב שאין לסחוט את המיץ מן הפירות המרוסקים. וסברתו, שבזמן שהמיץ מעורב עם הרסק, נחשב גם המיץ כמאכל, וכשמפרידו וסוחטו יורד מדרגתו ונעשה כמי פירות, ולכן אסור לעשות כך כי אם בפירות שמותר לסחטם.

אכן בספר משפטי ארץ (פרק כב הערה 26) הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאם רוצה להכין מאכל מרסק הפירות, והמיץ הזב מן הרסק מפריע להכנת המאכל, מותר לסננו, כשם שמותר לנפות את הקמח ולקנב את הירק. שהרי מותר להפריד את החלקים שהדרך להפרידם, כדי שהמאכל יהיה ערב יותר.