חילול מעשר שני על מטבעות של אחר.
הרה"ג שאול ריכנברג שליט"א ממונה על קרן המעשרות
הפעלת הקרן מבוססת על כך שאדם יכול לחלל מעשר שני שלו על מטבעות של אדם אחר.
דין זה מבואר בגמרא קידושין כד ע"א שדנה באיזה מקרה נאמר הדין שאשה פודה מעשר שני בלי חומש. רבא אמר… והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן (מדובר במעשר שירשה האשה מבית אביה), ור"מ לטעמיה דאמר מעשר ממון הקדש הוא, ולא קני לה בעל (והמעשר נשאר בבעלות האשה). ופירש רש"י שם: …הילכך לא זכי ביה (הבעל במעשר), וכי פרקה ליה (האשה) בזוזי דבעל (כשמחללת על המטבעות של הבעל) לאו ממעשרו הוא (ואינה מוסיפה חומש), דזוזי דחד ומעשר דחד. ומבואר שהאשה יכולה לחלל מעשר שלה על הכסף של בעלה, וה"ה כל אדם יכול לחלל על כסף של אחר. וכן מבואר בירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה ג, שהאומר פדה לך משלי אינו מוסיף חומש. וביאר הגר"א שהכוונה שנותן פירות לאחר ואומר למקבל הפירות שיפדה את\ פירות המעשר שקיבל על המטבעות שלו (של הנותן) ובכה"ג החילול חל ואינו מוסיף חומש. ורואים גם מכאן שאפשר לחלל מעשר על מעות של אחר. (ראה ירושלמי שם פ"ד ה"ב, תוס' רא"ש המובא בשטמ"ק בבא מציעא דף מה וקובץ מפרי הארץ ד עמ' רפו ואכמ"ל).
וכן נראה בכסף-משנה הלכות מעשר שני פ"ה ה"ד ד"ה וכל מעשר עי"ש), וכן כתב החזו"א מעשרות סי' ז ס"ק כג ד"ה מותר, שאפשר לחלל על מעות של אחר. מינוי שליחות מבעל המטבעות ושליחות בדבר שלא בא לעולם.
יש לדון כאשר אדם מחלל מעשר שני שלו על מעות של אחר, האם הוא צריך להיות שליח של בעל המעות או מספיק שיקבל רשות ממנו. לכאורה נראה שהעברת קדושת המעשר מהפירות למעות כמוה כהקדשת אותם מעות, ולהקדיש מעות של אחר אפשר רק בשליחות אנו מביאים בזה את עיקרי הדברים ההלכתיים שעל פיהם פועלת הקרן. נשמח לקבל הערות. הבעלים של המעות. ואע"פ שבמעשה החילול בעל הפירות עושה את החלק של הורדת הקדושה מהפירות שהרי הוא בעל המעשר, מ"מ החלק של החלת הקדושת במעות נעשה מכוחו של בעל המעות ובשליחותו.
אך אפשר להסביר את החילול בצורה אחרת ולומר שחילול כמוהו כקניית המעות עבור מעשר שני במקום הפירות ובקניית המעות מבעל המעות אין צורך בשליחותו אלא מספיק רשות ממנו, ונתינת הרשות מספיקה לבעל הפירות לקנות למעשר שני את את המעות תמורת הפירות שלוקח מהמעשר (ראה חידושי הגר"ח הלוי מעשר שני פרק ח הלכה ז שיסוד החילול הוא שהחולין נעשה כסף קנין עבור המעשר, ועי' בחידושי הריטב"א בהוצאת מוסד הרב קוק גיטין דף סה) בספר לחם שמים על משניות מעשר שני פרק ג משנה א כתב שצריך שליחות של בעל המעות, וכן כתב החזו"א מעשרות סי' ז ס"ק כג. ושואל החזו"א איך מועילה נתינת הרשות כדי לחלל לאחר כמה ימים, הרי המעשר שמחלל אז לא היה עדיין בעולם בשעה שקיבל את הרשות, הרי המעשר לאחר החילול עובר לבעל המטבע, שהרי מטבע שלו נתקדשה בקדושת מעשר שני, ונמצא שקונה המעשר, והפיסוק היה בדבר שלא בא לעולם ואין אדם יכול לקנות דבר שלא בא לעולם והסכמתו לקניית דבר שלא בא לעולם אינה מועילה. ומתרץ: כיון שהמטבע בעולם והחילול הוא מידי דממילא והוא שליח של בעל המעות, שפיר מהני השליחות אף שמצד המעשר הוא דבר שלא בא לעולם.
מכח שאלה זו של שליחות בדבר שלא בא לעולם, הורה הגרי"ש אלישיב שליט"א לרווחא דמילתא למנות את החברים גם בכתב כשליחים להתפיס מעשר שני, וכדעת מרכבת המשנה הלכות גירושין פרק ו הלכה ג שזה מועיל גם בדבר שלא בא לעולם. וז"ל מרכבת המשנה: איברא יש לצדד דאפילו תימא דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח, היינו דוקא בשליחות בעל פה, דכיון דהשתא לא מצי עביד אין דיבור מינוי השליחות מהני, ולאחר זמן דמצי עביד הא לא קאמר מידי ואין דיבור הראשון בעולם. משא"כ הממנה שליח בשטר ונותן השטר ביד השליח, כשיבוא הזמן דמצי עביד, זוכה בשטר ההוא לשם שליחות. ואע"ג דקיי"ל בש"ע חו"מ סי' רט דאין אדם מקנה לחברו הרה"ג שמחה אדלשטיין בספרו מענה שמחה מבאר שחילול מעשר שני כמוהו כהתפסת איסור, ולהתפיס איסור על ממון חבירו מספיק רשות ממנו. בשטר דבר שלא בא לעולם, ואפילו השטר בידו כשבא לעולם יכול הנותן לחזור בו. יש לחלק בין מכר ומתנה שאינם נקנים אלא באחד מדרכי הקנין, הלכך כיון שלא נקנו עד שלא בא לעולם לא חייל הקנין אחר שבא לעולם, כיון דאז לא מקני ליה המוכר באחד מדרכי הקנינין. משא"כ בשליחות דסגי באמירה ואין צריך קנין שפיר נגמר השליחות לכשתשתפה בשטר מינוי השליחות שבידו, עי"ש. שאלה זו של דבר שלא בא לעולם התעוררה גם בקשר למטבעות עצמם. שהרי השליחות היא להתפיס מעשר שני במטבעות, ואמנם המטבעות בעולם, אך בשעה שהם נתפסים בקדושת מעשר שני ונעשים ממון גבוה אין הבעלים יכול לחלל עליהם מעשר שני והשליחות היא להתפיס שוב עליהם לאחר פדיונם. והוי כשליחות על מטבעות לאחר שאמכרם ואקנם חזרה שהוי שליחות בדבר שלא בא לעולם. כדי למנוע שאלה זו וכן כדי שהחברים יהיו שליחים לחלל מעשר שני גם על מטבעות שמוסיף הממונה למלאי המטבעות כשגדל מספר החברים בקרן או כשמחליף מטבעות בעלות ערך קטן במטבעות בעלות בספר קצור הלכות תרומות ומעשרות כתב שהנותן רשות לחברו לחלל על מטבע שלו והתמלאה המטבע ופדאה, צריך לחזור ולתת לו רשות לפי שזו כמטבע חדשה. אמנם יש לדון בדבר שהרי לכאורה יכול עכשיו למנותו גם לאחר שיפדה משום שבידו תמיד לפדות וכל שבידו לא הוי דבר שלא בא לעולם והוא הדין שאפשר לעשות שליח על זה כמבואר בתוס' נזיר יב ע"א ד"ה מ"ט בשם ר"ת. אמנם בחזו"א ליקוטים סי' ו אות ג דן שמא התוס' שם חולקים על ר"ת וסוברים שבידו לא מועיל לשליחות, אך במסקנתו שם ובדמאי סי' יז הוא מבאר שהתוס' לא חלקו בזה על ר"ת וגם שליחות מועילה לדבר שבידו. וכן דן שם החזו"א במקדיש דבר שכיום הקדש ומקדישו לאחר שיפדה, האם מה שיכול לפדות נחשב כבא לעולם כיון שבידו הדבר או לא משום שהפדיון יוצר מציאות חדשה, ובמציאות חדשה לא מועיל מה שבידו. ולכאורה שאלה זו קיימת גם בעניננו משום שהמטבע שקדוש בקדושת מעשר שני הרי הוא ממון גבוה ויהיה הדין כהקדש. אך יש לומר שמ"מ בעל המעות נשאר תמיד הבעלים והרי זה כמקדיש משכון לאחר שיפדה שהקדשו הקדש כמבואר כתובות נט ע"א וביאר החזו"א שם משום שהגוף שלו. ונראה שמסקנת החזו"א שם שאין חסרון של דבר שלא בא לעולם כל שבידו לעשותו ואפילו בעשיית דבר חדש. (ויתכן עוד שכאן זה עדיף שהרי עכשיו יכול למנות שליח והוי כגמ' קידושין סב בנותן לאשה שתי פרוטות באחת אומר לה התקדשי לי היום ובאחת אומר לה התקדשי לי לאחר שאגרשיך. אמנם שם הגמרא נשארת בבעיה ולענין פסק הלכה ראה רמב"ם הל' אישות פ"ז הלכה יד ושו"ע אה"ע סי' מ' סעי' ז'. עוד י"ל שזה דומה לגמרא כתובות נט ע"א: האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש מי לא קדשה). ערך גדול, אומר הממונה על הקרן בכל יום, אחרי שמחלל את המעשר שבמטבעות, שהוא ממנה את כל החברים לשלוחיו להתפיס מעשר שני במטבעותיו שבקרן.
מינוי זה של שליחות, אע"פ שנעשה שלא בנוכחות השלוחים, מועיל כמבואר בשו"ע אבן העזר סי' קמא סעיף יד. שליח עושה שליח אמנם כל זה מועיל לגבי החברים בקרן. אך כאשר חבר מבקש מאחר שיפריש עבורו או מוסד שאין לו אדם קבוע הממונה על ההפרשה, או ועד כשרות שיש להם גם משגיחים שאינם קבועים ובאמצע היום – אחרי מינוי השליחות ע"י הממונה על הקרן – מתמנה משגיח להפריש ולחלל על מטבעות הקרן כיצד נעשה הוא שליח להתפיס מעשר שני במטבעות שבקרן.
כדי לענות על בעיה זו אומר הממונה על הקרן, שהוא ממנה גם את צכל מי שחברי הקרן יבקשו מהם להפריש ולחלל עבורם שיהיו שליחים שלו מרגע הבקשה, והוא מוסיף שאם מינוי זה לא חל הרי הוא ממנה אותם שיהיו שליחים למפרע מרגע המינוי. וכמו כן הוא ממנה את כל החברים שיהיו שליחים שלו למנות שליחים נוספים להתפיס מעשר שני במטבעותיו (בכפוף לתנאי הקרן). שלוש צורות אלו של המינוי נעשות כדי לענות על השאלות שיש במינוי כזה. (הסבר לכך ראה הערה*)
המקור לשאלות הוא דאמרינן בגיטין כט ע"א שמילי לא ממסרי לשליח, דהיינו שליח שנתמנה לעשות דבר שנחשב "מילי" אינו יכול למנות במקומו שליח אחר ואילו שליח בדבר שאינו "מילי" יכול למנות במקומו שליח אחר (כל שהבעלים לא מקפיד). והנה אם חילול מעשר שני צריך שליחות של בעל המטבע ומשום שנחשב כהקדשת מטבעותיו, ולגבי שליח להקדיש סוברים רבים שאינו יכול למנות שליח אחר משום שהקדשה הוי מילי (ראה שו"ת מהרי"ט ח"א סי' קכז, שו"ת חתם סופר יור"ד סי' שכא). אמנם יש אומרים שכל זה הוא כשממנה שליח להקדיש. אך כאשר ממנה שליח לא כדי להקדיש אלא שימנה אחר שליח להקדיש, דהיינו שהשליחות היא למנות שליח, יש אומרים שבזה אין חסרון של "מילי" והשליחות מועילה (כך מפרשים הדרישה באבן העזר סי' קכ, שער המלך גירושין פ"ב והחזו"א אבן העזר סי' פד ס"ק ו את דעת הרמב"ן, ודעת הרמב"ן הובא בשם יש אומרים בשו"ע אבן העזר סי' קמא סעי' מג וחו"מ סי' רמד. אמנם ראה בפרי חדש סי' קכ ס"ק ד, במחנה אפרים שלוחין סי' ו שסוברים שלא זו כוונת הרמב"ן וכן בקצות החשן שם ס"ק א מסתפק אם זו כוונת הרמב"ן אך מציין שמסתימת הטור והשו"ע נראה שכך הבינו את דבריו). ולפי דעות אלה ממנה הממונה על הקרן את החברים שלוחים למנות לו שלוחים נוספים. בכל יום נוסף למינוי השליחות הנ"ל ממנה הממונה הקרן לשלוחיו את כל מי שסבור בטעות שהוא רשאי לחלל על המטבעות שבקרן אע"פ שאינו רשום בקובץ החברים. כמובן שזה נעשה רק לסבורים כך בטעות ולא למזידים.@55 @11כל האמור לעיל הוא רק אם יש צורך בשליחות כדי לחלל על מטבעות של אחר. אך אם מספיק לזה נתינת רשות, וכמו שהסברנו לעיל שנחשב כקניית המטבע עבור מעשר או כמו התפסת איסור אין צורך
אך כדי לצאת גם הדעות ששליחות כזו לא מועילה, יש צורך בדבר נוסף. והוא על פי המבואר בנודע ביהודה (מהדורא קמא אבן העזר סי' צא) שאשה יכולה לומר את מי שפלוני יבחר אני ממנה שלוחי לקבל גיטי, דהיינו שהאשה ממנה שליח את מי שפלוני יבחר, ומינוי כזה מועיל. ומוסיף הנודע ביהודה שאין זה תלוי בברירה משום שהשליח נעשה שליח משעה שפלוני בוחר אותו, וכל שלא צריך לחול למפרע אלא חל רק משעה שיתברר, אין זה תלוי בברירה (סברה זו שבכה"ג לא תלוי בברירה כתובה גם בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' פב, בשאגת אריה סי' צג, בשו"ת רע"א סי' קנט ועוד. ראה גם חזו"א דמאי ט יד, טז ז, לענין הפרשת תרו"מ על סמך סברה זו). אך מסיים שם הנודע ביהודה שאין לקבוע בה מסמרות בסברה זו. ובפתחי תשובה אבן מהעזר סי' קמ ס"ק ב הביא שמקשים על הנודע ביהודה מתשובת הרשב"א שהובא בבית שמואל סי' קמא ס"ק סא שמסתפק אם מינוי כזה תלוי בדין ברירה. והביא מהישועות יעקב דאפשר לסמוך על הנודע ביהודה אע"פ שהרשב"א מסתפק, ובשם שו"ת תשובה מאהבה שלא לסמוך על מינוי כזה משום שתלוי בברירה ובשם בית מאיר כתב שלא\ לסמוך משום שתלוי בברירה וגם נחשב מילי. ובחזו"א אבן העזר סי' פד ס"ק ו דחה סברת הבית מאיר שודאי בכה"ג אין זה מילי לדעת כולם משום שנחשב שממנה את השליח שלא בפניו.
אמנם צריך ביאור מה מסתפק הרשב"א אם זה תלוי בדין ברירה, הרי הוא כתב בשו"ת ח"ב שהובא לעיל שכל שחל לאחר שיתברר אין בזה דין ברירה. ויש מפרשים שהרשב"א סובר שבכה"ג לא יכולה השליחות לחול משעה שיתברר אלא היא צריכה לחול למפרע ולכן זה תלוי בדין ברירה (ראה חלקת יואב אה"ע סי' לב, דברי חיים אב"ע גיטין סי' ל, מעדני ארץ תרומות עמ' 238). לאור הנ"ל ממנה הממונה על הקרן לשלוחיו את כל מי שהחברים יבקשו מהם לעשר ולחלל מהרגע שיבקשו (כדעת הנודע ביהודה) וכמו כן הוא ממנה אותם למפרע לשיטות שצריך מינוי למפרע (כפי שפרשו בדעת הרשב"א), אמנם אם צריך מינוי למפרע זה תלוי בדין ברירה וגם לאחר שיתברר יש אומרים שתלוי הדבר בדין ברירה ולכן יש לדון אם בתרומות ומעשרות בזמן הזה מדרבנן אמרינן "ברירה".
והנה בשו"ע יור"ד סי' שלא סעיף יא כתב שאמרינן "ברירה" בתרו"מ בזמן הזה. אך במגן אברהם או"ח סי שז ס"ק ל נראה דס"ל שבדגן תירוש ויצהר "אין ברירה" גם בזמן הזה, וציין גם למהרש"ל בבא קמא פרק ה דיני ברירה סעיף יג הסובר שגם בירק אמרינן "אין ברירה" אע"פ שכל חיובו מדרבנן. והובא מהרש"ל זה גם בחזו"א דמאי סי' ט ס"ק כא (ראה עוד חזו"א שם ס"ק יב, יג וסי' טז ס"ק יב). להגיע לכל הנ"ל. ולכן הממונה על הקרן נותן לחברים גם רשות לחלל על מטבעותיו, מלבד השליחות. צורה זו של הפעלת הקרן כאשר המטבעות הם בבעלותו של הממונה על הקרן ולא של החברים נעשית כדי לאפשר לממונה לעשות במטבעות כפי הצרכים של הקרן בהתפסת פרוטות חמורות לדרגותיהן השונות, בקבלת חברים חדשים ובהחלפת המטבעות. בעקבות טעויות שקרו ברצוננו להבהיר שוב: א. מטבעות שבקרן שייכות לממונה על הקרן (הרב שאול רייכנברג) ואינן שייכות לחברי הקרן. ממונה על הקרן נותן רשות לחברי הקרן לחלל את המעשר השני (או הרבעי) שלהם על טבעותיו שבקרן. חבר בקרן אינו רשאי להעביר את זכותו לאחר. ולכן אינו יכול לתת רשות לאחר לחלל. כמובן שחברי הקרן צריכים להפריש תרומות ומעשרות כרגיל. עליהם להקפיד לומר את נוסח החילול המיוחד לחברי הקרן.
