עוד על מצוות שמיטה

קצירה ובצירה

בתורה (ויקרא כה, ה) נאמר: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר". בפסוק זה נאסרו מלאכות קצירה ובצירה בשביעית.

קצירה היא קצירת תבואה במגל או במכונה הקוצרת. בצירה היא קטיף הענבים במזמרה או במכונה הבוצרת.

בשונה משאר המלאכות האסורות מהתורה, שבהן אין היתר כלל לעשותן בשנה השביעית, מלאכות קצירה ובצירה אינן אסורות באפן מוחלט, שהרי פירות השביעית ניתנו לאכילה, כמו שכתוב (ויקרא כה, ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" וגו', וכדי שיתאפשר לאכלם, בהכרח צריך לקצרם ולבצרם. לפיכך פירשו חכמים שכוונת התורה לאסור קצירה ובצירה כדרך הקוצרים והבוצרים בשאר שנים, אבל מותר לעשותן בשינוי.

קצירה כדרך כל השנים, פירושה שקוצר את כל השדה בבת אחת ומעמיד כרי של תבואה. בצירה כדרך כל השנים, פירושה שבוצר את כל הכרם. והעושה כן – לוקה. (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד, הלכה א והלכה כב).

גם עימור התבואה ודישתה אסורים בשביעית. יש אומרים שאיסורם מדאורייתא, כי הם בכלל מלאכת הקצירה, ויש אומרים שאיסורם מדרבנן. לכן, כשמעמרים ודשים את התבואה, צריך לעשות בהם שינוי מדרך עשייתם בשאר שנים.

דריכת הענבים כדרך כל השנים – אסורה מדרבנן.

מלאכת קצירה ובצירה אסורה בין לבעל השדה או הכרם ובין לאדם אחר, וכתב החזון איש (שביעית סימן יב, ס"ק ו) שלבעל השדה או הכרם מלאכה זו אסורה מהתורה, ולאדם אחר – אסורה מדרבנן.

קצירה

קצירת כל התבואה שבשדה כדרך שקוצרים בכל השנים – אסורה בשמיטה, אך מותר לקצור בשינוי, כלומר: לקצור רק כמות קטנה שאדם רגיל להביא לביתו לכמה ימים. לאחר שאזלה כמות זו, יכול לשוב ולקצור[1].

יש ראשונים הסוברים שצריך לשנות גם בצורת הקצירה, ולכתחילה יש לחוש לדבריהם ולקצור בכלי שאין רגילות לקצור בו, אך אם אין לו אפשרות אחרת, אין זה מעכב[2].

עימור ודישה

בעימור התבואה ובדישתה צריך גם כן לעשות שינוי, שלא יעמר בהעמדת כרי גדול כבכל השנים, אלא מעט-מעט בכל פעם, וכן שלא ידוש בכלים הרגילים, אלא יחבוט את התבואה או ימוללנה בידו[3].

בצירה

בצירת ענבים למאכל ולקיטת פירות כדרך שבוצרים וקוטפים כל השנים – אסורה. מותר לבצור ולקטוף בשינוי, בכך שיבצור ויקטוף כמות מועטת שרגיל להביא לביתו לכמה ימים. לאחר שאזלה כמות זו, יכול לשוב לבצור ולקטוף[4].

לכתחילה צריך לעשות שינוי גם בצורת הבצירה והקטיפה, שיבצור ויקטוף בכלי שאין רגילות להשתמש בו לצורך בציר וקטיף או שיבצור ויקטוף בידו[5].

דריכה

דריכת הענבים להוציא מהם יין כדרך שעושים בשאר שנים – אסורה. לכן, לא ידרכם ביקב (שהוא המקום שרגילים לדרוך בו את הענבים כל השנים), אלא בקערה גדולה וכדומה[6].

עשית יין ביתי

הרגיל לעשות יין בביתו בפעם אחת בכמות שתספיק לכל השנה, רשאי לבצור ולדרוך (באופן המותר) כמות של ענבים המספיקה לו להכנת היין לכמה חודשים. מאחר שרגילות היא להכין יין בפעם אחת, נחשבת בצירה זו לצורך שימוש מידי. אבל אינו רשאי לבצור ולדרוך כמות שתספיק לו ליותר זמן.

יבול שישית בשביעית ויבול שביעית בשמינית

מלאכות קצירה ובצירה אסורות רק בפירות הקדושים בקדושת שביעית. לפיכך, מותר לקצור ולבצור בשביעית את יבול השישית כדרך כל השנים. מאידך, בשנה השמינית אסור לקצור ולבצור את יבול השביעית, אלא בשינוי, כפי שפורט[7].

עבר וקצר ובצר כדרך שאר השנים

עבר וקצר או בצר את יבול השמיטה כדרך שאר השנים, בריבוי הכמות או בצורת המלאכה, אינו מחויב להפקיר את היבול. אבל אם קצר או בצר את כל השדה או את כל הכרם, אם הוא בעל השדה או הכרם -לא יכניס את התבואה או את הפירות לביתו, ואם הכניס, ביטל מצוות עשה של הפקרת הפירות, כיוון שלוקח הכל לעצמו. אך אם הוא אינו בעל השדה או הכרם, יכול להשאירם אצלו[8].

קצירה ובצירה בפירות שהופקרו כדין

יש אומרים שכל האיסור של קצירה ובצירה הוא רק בפירות 'שמורים', דהיינו פירות שלא הפקירו אותם כדין בשנת השמיטה. אך להלכה נוקטים שגם פירות שהופקרו כדין, אסור לקצור ולבצור אותם כדרך שאר השנים[9].

קצירה ובצירה לתועלת השדה או העצים

מלבד האיסור לקצור ולבצור כדרך שקוצר ובוצר כל השנים, אסור גם לקצור ולבצור על מנת לפנות את הקרקע לזריעה, או בכדי שהפירות האחרים שעל העץ יגדלו טוב יותר[10].

קטיפת פירות בוסר או קציצת ענפים עם פירות

אסור לקטוף פירות שביעית כשהם עדיין בוסר, לפני שיגיעו ל'עונת המעשרות' (ברוב הפירות הוא שליש גידולם), אפילו אם דעתו לאכלם כך. האיסור הוא משיהיו הפירות 'סמדר', כלומר שהתחילו לגדול וניכר הפרי, אך אם הפירות נשרו מהאילן מעצמם או עבר וקטף – מותר לאכלם. לכן, יש להיזהר כשרוצים לקצוץ ענפי אילן המפריעים למעבר, אף אם מצד איסור גיזום מותר לקצצם, מכל מקום יש להקפיד שלא יהיו עליהם פירות שביעית שעדיין אינם ראויים למאכל[11].


[1] משפטי ארץ פרק יא סעיף א.

[2] משפטי ארץ פרק יא סעיף ג.

[3] משפטי ארץ פרק יא סעיף ה.

[4] משפטי ארץ פרק יא סעיף א.

[5] משפטי ארץ פרק יא סעיף ג.

[6] משפטי ארץ פרק יא סעיף ד.

[7] משפטי ארץ פרק יא סעיף ה.

[8] משפטי ארץ פרק י סעיף ז.

[9] משפטי ארץ פרק יא סעיף א הערה 3.

[10] משפטי ארץ פרק יא סעיף ו.

[11] משפטי ארץ פרק יא סעיפים ז,ח.