שאלה
במושב המרוחק בו התארחנו בימי הנופש, פועלת חנות של פירות וירקות, ובעל החנות אינו שומר תורה ומצוות.
ברצוננו לשאול האם היה מותר לנו לקנות שם מפירות האילן, שאין בהם חשש ספיחין, ולשמור עליהם בקדושת שביעית?
תשובה
אין להתיר לקנות פירות שביעית בחנות שמוכרים אותם כרגיל, משום שהמוכר עובר בכך על איסור סחורה, והלוקח עובר באיסור של לפני עיור לא תתן מכשול. ויש אומרים שהלוקח עצמו עובר גם הוא על איסור סחורה, בכך שהוא קונה את הסחורה האסורה.
ומלבד זאת, חכמים קנסו את מי שאינו שומר את מצוות השמיטה, ואסרו לקנות ממנו כל דבר שיש בו 'זיקת שביעית', אפילו אם לא נעשה בו איסור.
הרחבה
חכמים קנסו את החשוד על השביעית, ואסרו לקנות ממנו פירות שביעית. וכך שנינו במסכת בכורות (דף כט ע"ב): "החשוד על השביעית, אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו סרק". ופירש רש"י: שהוא חשוד לזרוע, או לעשות סחורה בספיחין, ואין לוקחין ממנו אפילו פשתן סרוק. רצונו לומר, אפילו שהוא סרוק ובוודאי לא יזרענו.
וכך פסק הרמב"ם (שמיטה פרק ח הלכה יד): "מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית, או לשמור פירותיו ולמכור מהן, אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית כלל".
ויעויין בכסף משנה שם, ומתבאר מלשונו שמפרש ש'זיקת שביעית' היינו קדושת שביעית. אך החזו"א (שביעית סימן י ס"ק יב) כתב שכל דבר שנזרע נחשב כדבר שיש לו זיקת שביעית ואסור לקנותו מן החשוד, אפילו אם אין בו קדושת שביעית, שקנס הוא שקנסו חכמים את החשוד. וכך הביא בדרך אמונה (שם) גם מאגרות החזו"א, שגם פירות שאין בהם קדושת שביעית, ואף שאין בהם חשש ספיחין, קנסו חז"ל שלא לקנות מן החשוד. ולכן אסור לקנות פירות שביעית מאדם שאינו שומר את מצוות השמיטה.
אמנם במקרה זה אפשר ויש בדבר גם איסור שעיקרו מן התורה. שהרי המוכר הנזכר בשאלה עובר במכירתו על איסור סחורה, והוא איסור מן התורה, שנאמר (ויקרא כה, ו): והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ודרשו חכמים (עבודה זרה סב ע"א): לאכלה ולא לסחורה. ונחלקו האחרונים האם גם הלוקח עובר באיסור סחורה, או שרק המוכר עובר על איסור סחורה.
הגמ' (קידושין נב ע"א) דנה בדבר אישה שנעשתה שליח לקבלת קידושין עבור חברותיה, וקבלה עבורן פירות שביעית בתורת כסף קידושין. והקשה בספר המקנה (שם) שלכאורה נחשבת היא כשליח לדבר עברה, שהרי אסור לקדש אשה בפירות שביעית משום איסור סחורה, "וכיון דאיכא [איסור סחורה] על הלוקח כמו על המוכר, בטל השליחות דידהו".
הרי שדעת המקנה שגם הלוקח עובר באיסור סחורה, שהרי הנשים במקרה זה לוקחות את הפירות, וסבר המקנה שהן עוברות באיסור סחורה.
אך בשו"ת נודע ביהודה (קמא, אבן העזר סימן עז) הביא קושיא זו בשם מחותנו רבי יצחק הלוי הורוביץ מהמבורג, וכתב: "ומה שהביא מחותני הגאון מחמש נשים המתקדשות בפירות שביעית, גם כן איני יודע מה הוא סח וכו', ומה איסור יש בלוקח פירות שביעית אם קונה לצורך אכילה". הרי שלדעת הנודע ביהודה, איסור סחורה נאמר רק על המוכר ולא על הלוקח.
גם בכפות תמרים (סוכה לט ע"א) כתב: "האיסור הוא על המוכר". וכן משמע גם מלשון שו"ת המבי"ט (חלק א סימן כא).
ונראה שגם לדעת המקנה ורבי יצחק הלוי הורביץ, שסוברים שהלוקח עובר גם הוא באיסור סחורה, אין זה משום שרכישת הפירות נחשבת גם היא לסחורה. שהרי מותר לקנות פירות של שביעית מן הגוי ולא אומרים שיש בזה איסור סחורה. (והגם ששנינו בתוספתא (שביעית פרק ו הלכה כ) שאין קונים פירות מן הנכרי בשביעית, עיין בפרק יג בתשובה א שהחזו"א (שביעית סימן י ס"ק יד) פירש שהטעם אינו משום איסור סחורה, אלא משום מסירת דמי שביעית לנכרי. ולפי זה מותר לקנות מן הגוי בהקפה).
וגם אין נראה שאין כוונתם לומר שהקונה עובר רק בלפני עיור, במה שמכשיל את המוכר באיסור סחורה, שהרי לשון המקנה "דאיכא על הלוקח כמו על המוכר", הרי שהלוקח עובר באיסור סחורה ממש, ולא רק בלפני עיור.
אלא נראה שכוונתם לומר שמכיון שבלא קניה אין מכירה, נמצא שפעולת הקניה של הלוקח משלימה את פעולת המכירה של המוכר. ולפיכך מסתבר, שכשאסרה התורה את פעולת המכירה, נכלל בזה שגם לקונה אסור להשלים את פעולת המכירה על ידי פעולת הקניה שלו.
ומעתה, בדבר שאלתנו האם ניתן לקנות פירות שביעית בחנות שסוחרים בהם כרגיל, לכאורה לדעת המקנה והר"ר יצחק הלוי הורביץ אין כל היתר בדבר, שהרי לדעתם הלוקח עובר גם הוא באיסור סחורה מן התורה, ואם כן אין להתיר את הדבר אפילו בשעת הדחק.
אמנם כשנדקדק בדברי הרמב"ן (עבודה זרה סב ע"א) נמצא שמשמע מדבריו שישנם שני אופנים נפרדים של איסור סחורה.
וזה לשון הרמב"ן: "רחמנא אמר בפירות שביעית דלאכילה ניתנו ולא לדבר אחר, לפיכך אסור ליקח בפירות שביעית מן התורה כל דבר שאינו נאכל וכו'. אבל דבר הראוי לאכילה ודאי לוקחין בין בפירות שביעית בין בדמיהן, ומוכרין אותם במעות על מנת ליקח בהן פירות וכל דבר הנתפס בקדושת שביעית וכו' אלא שאסרו למכרן כדרך סחורה, דתנן (שביעית פרק ח) אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל וכו'".
מדוייק מדברי הרמב"ן שאופן אחד של איסור סחורה הוא כשמוכר פירות שביעית בעד דבר שאינו נאכל, שאינו נתפס בקדושת שביעית. ואופן נוסף הוא, כשמוכרם בעד דבר מאכל, אלא שמוכרם במדה ובמשקל כדרך סחורה.
ומדברי הרמב"ן משמע שבאופן הראשון, עצם המכירה אסורה, לפי שהוא משתמש בפירות לשימוש אחר שאינו אכילה. אולם באופן השני, עצם המכירה אינה אסורה, אלא צורת המכירה היא האסורה, משום שהיא נעשית בדרך של סחורה.
ונראה לומר, שמה שסבר המקנה שגם הלוקח עובר באיסור סחורה, היינו באופן הראשון דווקא, כשמחליף פירות שביעית בדבר שאינו מאכל, כאותה אישה המקבלת פירות שביעית בעד קנין הקידושין, שעצם המכירה נחשבת סחורה. באופן כזה סובר המקנה שגם הלוקח משתתף באיסור, היות ועל ידי קנייתו נשלמת פעולת המכירה האסורה.
אבל כשלוקח פירות שביעית בעד מעות, שעצם המכירה אינה סחורה רק שצורת המכירה היא בדרך של סחורה, באופן זה נראה שכל האיסור הוא רק על המוכר. שהרי באופן זה אין פעולת הקנייה משתתפת במעשה האיסור, שהרי צורת המכירה נעשית על ידי המוכר בלבד, והלוקח אינו משתתף בזה, ופעולת הקנייה שלו אינה משלימה אלא את חלות המכירה בלבד, וחלות המכירה אינה אסורה במקרה זה.
ואם כנים דברינו, אזי בנידון שאלתנו אין הלוקח עובר באיסור תורה של סחורה. שהרי הוא לוקח פירות בעד מעות, ובאופן זה כל האיסור הוא רק משום שהמוכר מוכר בדרך סחורה, שהוא שוקל ומונה את הפירות, ובזה אין הלוקח משתתף.
והנה החזו"א בסדר השביעית (אות ה) כתב: "אם לקח הרבה וקבע על סחורתן, אסור ליקח ממנו". והחזו"א לא פירש מפני מה אסור ליקח ממנו, האם משום קנס, או משום לפני עיור, או משום שהחזו"א סובר שיש איסור סחורה גם על הקונה.
ובדרך אמונה (פרק ו ציון ההלכה ס"ק יב) כתב: "עי' בחזו"א סי' כ"ו סדר השביעית אות ה', גם העידו בשם מרן שנשאל אם יש היום הקנס שלא לקנות מחשוד (ע"ל פ"ח הי"ד), והשיב דאף אם נימא דלא חל הקנס מ"מ הקונה עובר בזה שמשתתף באיסור סחורה, או משום לפני עיור. ומו"ח שליט"א כתב בתשובה דאיסור סחורה אם חל גם על הקונה, פליגי בזה רבוותא: הנובי"ק אה"ע סי' ע"ז סובר בפשיטות דאין איסור על הלוקח, ומאידך המקנה קדושין נ"ב פשיטא ליה דאין שום הבדל בין המוכר ללוקח, וכ"ד הגאון מהרי"ץ הלוי ז"ל בנו"ב".
מבואר שגם החזו"א וגם הגרי"ש אלישיב סברו שעכ"פ לפי המקנה, עובר הקונה באיסור סחורה גם כאשר קונה במעות, ולא רק כשמחליפם בדבר שאינו מאכל, משום שהקונה במעשיו משלים את פעולת הסחורה, (ואולי מחמת פעולת המידה והשקילה). אמנם ראה בחוט שני (פרק ו הלכה א) שנקט שדעת החזו"א שאין איסור על הקונה.
ומכל מקום, גם אם נאמר שהלוקח אינו עובר באיסור סחורה, אסור לו לקנות בחנות כזו משום שהוא עובר בלפני עיור, שהרי הוא מכשיל את המוכר באיסור סחורה.
(אכן, אם המוכר יודע שהמכירה אסורה ובכל זאת הוא עובר על איסור סחורה במזיד, באופן כזה יש הסוברים שאין איסור לסייע לו, יעויין בדגול מרבבה (יורה דעה סימן קנא), ועי' משנ"ב (סי' שמז סק"ז), ואין כאן המקום להאריך בדבר. וראה בספר לפני עיור (סימן יט אות ה-ו).
ומלבד זאת, הקונה בחנות כזו עלול להכשל באיסור מסירת דמי שביעית לחשוד, שלא ינהג בכסף כהלכות מעות שביעית. אמנם מאיסור זה אפשר להמנע אם קונה בהקפה. וענין זה יתבאר בתשובה אחרת (פרק יב תשובה ה).
