שאלה
באזור מגורי ישנה חנות פירות וירקות שהיא בבעלות נכרי. האם אני יכול לקנות שם פירות מיבול נכרי, שיש בהם קדושת שביעית, או שיש בזה חשש של מסירת דמי שביעית לגוי?
תשובה
נחלקו הפוסקים בדבר, האם כשקונה פירות שביעית מגוי הדמים נתפסים בקדושת שביעית, והאם יש בזה איסור של מסירת דמי שביעית לגוי. אמנם הכרעת החזו"א שמותר לקנות פירות שביעית מגוי.
הרחבה
שנינו בתוספתא (שביעית פרק ו הלכה כ): "אין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית".
ונתבאר בתשובת המבי"ט (חלק א סימן כא), שהטעם שאסור לקנות פירות שביעית מן הנכרי הוא משום מסירת דמי שביעית לגוי. וכן כתב החזו"א (שביעית סימן י ס"ק יד), שטעם האיסור הוא משום שעל ידי כן נמצא מוסר דמי שביעית לגוי. שהרי הוא נותן לנכרי מעות בעד הפירות, ומעות אלו נתפסות בקדושה, וכשם שאין מוסרין דמי שביעית לעם הארץ כמבואר בגמ' (סוכה לט ע"א), כך אין מוסרין דמי שביעית לגוי.
ולפי זה כתב בחוט שני (פרק ה הלכה יג) שמותר לקנותם מן הגוי בהבלעה, שהרי באופן זה אין הדמים נתפסים בקדושה.
והוסיף החזו"א שלכאורה היה מקום לומר שכשקונים מגוי אין הדמים נתפסים בקדושה, לפי שדין זה שהשביעית תופסת דמיה – לישראל נאמר ולא לגוי. ואכן במקום אחר (שביעית סימן כה ס"ק ד) הביא החזו"א שדעת המהרי"ט שכשקונה מגוי אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית. ומכל מקום בתוספתא מבואר שכאשר הישראל משלם תמורתם נתפסים הדמים בקדושה אפילו שהמוכר הוא גוי. וכן דעת הרש"ס (פרק ט הלכה ו) שגם כשקונים מגוי נתפסים הדמים בקדושת שביעית.
וכתב החזו"א, שאף על פי שהגוי אינו מצווה לנהוג קדושה בדמים, ואין במסירתם לו משום לפני עיור, מכל מקום אסור לישראל למסרם לגוי. שעצם מסירתם לנכרי נחשבת כמו מעשה הפסד למעות, מכיון שהגוי אינו נוהג בהם קדושה. וכך מפרש החזו"א גם מדוע אין נותנים פירות שביעית לגוי, שמכיון שהגוי לא ינהג בהם קדושה – נחשבת מסירתם לו כהפסד פירות שביעית.
אמנם בסוף דבריו כתב החזו"א שהרמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה יג) הביא רק את האיסור למכור פירות שביעית לגוי, ואילו את הדין הכתוב בתוספתא שאסור לקנות ממנו פירות שביעית – הרמב"ם השמיט.
ומביא החזו"א שגם בירושלמי משמע שמותר לקנות פירות שביעית מן הגוי, שהרי בירושלמי (דמאי פרק ב הלכה א) נאמר לגבי מינים מסויימים: "הרי אלו בשביעית היתר, בשאר שני שבוע דמאי". כלומר, שהם מותרים בשביעית באכילה, ובשאר השנים יש בהם חשש דמאי. ומקשה הירושלמי מדוע בשביעית הם מותרים, ומדוע אין בהם איסור ספיחין. ומתרץ הירושלמי שמדובר כשקנה אותם מגוי, והרי לא גזרו איסור ספיחין בפירות הגוי. הרי מבואר בירושלמי שמותר לקנות פירות שביעית מן הגוי, ולכאורה סובר הירושלמי שדמי הפירות שביד הגוי אינם נתפסים בקדושה.
וכתב החזו"א שגם את דברי התוספתא ניתן לפרש באופן אחר, שהיא מדברת במקום שרוב השדות הם בידי כותים החשודים על השביעית, ואסור לקנות מן הנכרי פירות שביעית מחשש שאת פירות הכותים הוא מוכר. והחזו"א לא כתב במפורש מה חשש יש אם ימכור הנכרי את פירות הכותים, ויש לפרש שחיישינן שמא ימסור הגוי את הדמים לכותים בעלי הפירות ונמצא הלוקח מוסר דמי שביעית לחשוד, או שהקונה מן הגוי נחשב כמסייע לאיסור, שעל ידי זה ימשיכו הכותים למכור פירות שביעית באיסור סחורה. (ובפאת השולחן סימן כג מגיה בדברי התוספתא).
הרי שהחזו"א מצדד בתחילת דבריו שיש איסור לקנות פירות מגוי ולשלם בעדם, ולבסוף מצדד שאין בזה איסור.
ובקונטרס סדר השביעית (אות ד) נקט שאכן מסקנת החזו"א היתה להיתר, ולפי זה כתב: "מותר לקנות פירותיו של גוי אצל גוי ולשלם לו מיד".
עוד כתב בסדר השביעית שם: "אבל אם קונה פירות גוי אצל ישראל צריך לקנות רק בהקפה". ויש לעיין בכוונתו, שאם מדובר שהישראל כבר קנאם מן הגוי, איך הותר לו למכרם, והרי עובר בזה באיסור סחורה. (ודחוק להעמיד שהישראל קנה לעצמו מעט והותיר). ואם לא קנאם מן הגוי, אלא הוא לוקחם מן הגוי בשליחות הקונים, מדוע נתפסים הדמים בקדושת שביעית, והרי המוכר הוא הגוי. ואולי כוונתו להקל לקנות פירות גוי מישראל שאינו מקפיד על קדושת שביעית, ומכל מקום לענין נתינת הדמים עדיף למעט שלא יהיו אצל המוכר מעות קדושות, וצ"ב.
