תגיות קשורות

שאלה

מנהגנו לקלף את כל הפירות והירקות שמשתמשים בהם בחג הפסח, אפילו ירקות שאין הדרך לקלפם כגון עגבניות. ברצוננו לשאול האם מותר לקלף גם עגבניות הקדושות בקדושת שביעית?

תשובה

פרי שיש נוהגים לקלפו, מותר לקלפו על אף שרוב בני אדם אוכלים אותו בקליפתו. אך פרי שאין דרך לקלפו כלל, כמשמש ושזיף, אסור לקלפו.

לגבי עגבניות, על אף שבדרך כלל אין הדרך לקלפן, התירו הפוסקים לאלו הנוהגים כך – לקלפן בפסח, וזאת משום שבפסח דרך הנוהגים בכך לקלפן. ועוד, שכשעושים רסק עגבניות או סלט מטבוחה רגילים לקלפן גם במשך השנה.

אך יש אומרים שכיון שהדרך לאכלן בקליפתן אין לקלפן, אלא אם כן יחתוך עם הקליפה חלק ניכר מהפרי, כך שהקליפה תישאר ראויה לאכילה.

ביאורים

במשנה שנינו (תרומות פרק יא משנה ה): “סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותר. ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין. המסלת קב או קביים לסאה לא יאבד את השאר אלא יניחו במקום המוצנע”.
ומפרשים הראשונים: סובין דקים של חיטים חדשות של תרומה אסורים לזרים, לפי שקמח רב דבוק בהם. אבל סובין של חיטים ישנות אין קמח רב דבוק בהם והם מותרים לזרים.
ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין, כלומר: רשאי לנהוג בהוצאת הסובין והמורסן בתרומה כדרך שנוהג בחולין, ואין בזה משום מאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה. ואף על פי שאם היה משאיר את הסובין בקמח היה נאכל עם החיטים, ולאחר שהופרד כבר לא ייאכל, מותר להפרידו ואינו נחשב הפסד תרומה.
המסלת קב או קביים לסאה, לא יאבד את השאר אלא יניחו במקום המוצנע, פירוש: המנפה את הקמח היטב כדי לעשות פת נקיה ביותר, עד כדי שקולט מן הקמח רק קב או קביים מתוך סאה, ומניח את היתר, לא יאבד את הנותר, כי גם הנותר ראוי לאכילה, אלא יניחנו במקום המוצנע.
ומקשה הירושלמי (שם) שבמשנה משמע שלא הותר לסלת אלא כשיעור הזה, שישאר לפחות קב מסאה, ואילו בברייתא כתוב: “מסלת בחטים כל שהוא רוצה ומקנב בירק (מסיר ממנו חלקים שאינו רוצה לאכלם) כל שהוא רוצה”, משמע שמותר להסיר כל מה שרוצה.
ותירץ הירושלמי שמה שאמרו בברייתא מסלת כל שהוא רוצה ומקנב כל שהוא רוצה, הכוונה עד כדי השיעור הזה ולא יותר. והטעם, שביותר משיעור הזה אין דרך בני אדם לסלת ולקנב, ואין זה נחשב כצורת האכילה אלא כהפסד.
ומכאן למדו הפוסקים שפירות של שביעית שיש הנוהגים לקלפם, כגון תפוחים ואגסים, מותר לקלפם אף על פי שניתן לאכלם בקליפתם. ויש לשמור את הקליפות בקדושת שביעית. וכך כתב החזו”א (שביעית סימן יד ס”ק י).
ויש אומרים שאין לקלף מהם קליפה עבה מן הרגיל, משום שבכך גורם לאוכל הדבוק בקליפה להחשב כפסולת. (ברית עולם סימן ה סעיף ט). אך בספר חוט שני (הלכות שביעית עמ’ רסה) הסתפק בזה, ודייק מדברי החזו”א (שם) שמותר לקלף ככל שירצה.
אכן פירות שאין הדרך לקלפם כלל, כגון משמש ושזיף ויש אומרים גם עגבניה, אסור לקלפם, שכן הוא גורם לקליפה להחשב כפסולת. וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ה, ציון ההלכה ס”ק כה) בשם ספר תודעת השביעית בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שאסור לקלף דברים שאין דרכם בכך.
אך הוסיף וכתב שאם חותך עם הקליפות גם חלק מהפרי, באופן שהקליפה תהיה ראויה לאכילה מחמת הפרי שעליה, מותר, ואפילו אם אין דעתו לאוכלה. וכן כתב בשמו בספר משפטי ארץ (פרק כב סעיף כ).
ולענין קילוף עגבניה. הנה בדרך כלל הרגילות לאוכלן בקליפתן, אמנם בפסח יש הנוהגים לקלפן מחשש שמא דבוק בהם חמץ. והורה הגר”ש ואזנר זצ”ל (ספר פירות שביעית פרק יח סעיף ז) שמותר לקלפן בפסח, מכיון שבפסח יש אנשים שעבורם זו הדרך לאוכלן. וכן הורה הגר”נ קרליץ (חוט שני שביעית חלק ב עמ’ תלא). אכן יש לשמור את הקליפות בקדושת שביעית, שהרי בדרך כלל הן נאכלות.
יש להוסיף שאפשר שאף במשך השנה יש דרך לקלף עגבניות, שאף על פי שאין דרך לקלפן לאכילה, מכל מקום הדרך לקלפן כאשר עושים מהן ‘סלט מטבוחה’ וכדומה, וכן כשמכינים מהן רסק עגבניות. ובפרט שחלק ניכר מאד מיבול העגבניות משמש לרסק עגבניות או ל’קטשופ’ וכדומה. ומצד סברא זו נראה להתיר לקלפן גם במשך השנה, לא רק בפסח.
וסברא נוספת כתב בקונטרס השביעית (עמ’ כו) בשם הגראי”ל שטיינמן זצ”ל, שאפשר שכל מה שאסור לקלף פירות וירקות שאין דרך לקלפם הוא רק באלו שצורת מאכלם המשובחת היא בלא קילוף, כמשמש, שזיף, אפרסק וכדומה, ובהם נחשב הקילוף כהפסד, אבל בעגבניות אפשר שכשהן מקולפות הן משובחות יותר, אלא שרוב האנשים אינם טורחים לקלפן בשביל השבח המועט, ומכל מקום קילופן אינו חשוב הפסד.