שאלה

בביתנו נוהגים מנהגים שונים בעת ההבדלה, כמובא בפוסקים. אנו נוהגים למלא את כוס ההבדלה על גדותיו שיישפך מעט, לקחת משאריות היין ולהעבירו על העינים, ואף להניחו בכיסים לסימן ברכה, וכן לכבות את נר ההבדלה בשאריות היין. האם מותר לנהוג מנהגים אלו כאשר מבדילים על יין של שביעית?

וכן, האם מותר לשפוך מיין של שביעית באמירת המכות בהגדה?

תשובה

לדעת רוב הפוסקים אין לקיים מנהגים אלו ביין של שביעית, לפי שהדבר נחשב כהפסד פירות שביעית.

ובליל הסדר ראוי לקחת יין אחר לכוס שני, כדי שלא לבטל את המנהג לשפוך מן היין בעת אמירת המכות.

הרחבה

מנהגי ההבדלה מובאים ברמ”א (אורח חיים סימן רצו סעיף א): ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שסיים בורא פרי הגפן וכו’, וטעם השפיכה, דאמרינן: כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחלת השבוע. גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר, ורוחצים בו עיניו משום חיבוב המצוה.

וכתב בספר השמיטה (פרק ז אות ג הערה 4) שאין לכבות את נר ההבדלה ביין שקדוש בקדושת שביעית, מפני שמפסיד בכך את היין, והתורה אמרה לאכלה ולא להפסד.

ובדרך אמונה (פרק ה ציון ההלכה ס”ק יט) כתב: ויש ליזהר כשמבדיל ביין של שביעית שלא לשפוך מהן לאיבוד, ולא לתת מהם לתוך עיניו, ולא לתוך הכיסים, ולא לכבות בהן הנר של ההבדלה, וכן במילה שלא למצוץ ביין של שביעית, דכל זה הוי הפסד. וכן כתב בחוט שני (שביעית פרק ה הלכה ג).

אמנם בשו”ת אור לציון (פרק ב שאלה ו) התיר לקיים מנהגים אלו ביין של שביעית. וסברתו, שהאוכל פירות שביעית רשאי לנהוג בהם כדרך אכילתו הרגילה, ואם נשתייר מעט בצלחת, בכוס או בקדירה, אינו חייב לדקדק ולאכול או לשתות הכל.

שהרי הרמב”ם (שמיטה פרק ה הלכה ב) כתב שדין אכילת פירות שביעית הוא כדין אכילת תרומה, ובהלכות תרומות (פרק יא הלכה ה) כתב הרמב”ם: כדרך שמרקדין [שמנפים] את הקמח בחולין, כך נוהג הכהן בתרומה, מרקד לאכול ומשליך את המורסן וכו’. הרי שגם בתרומה אינו חייב לאכול יותר ממה שרגיל לאכול בחולין, ולכן גם בפירות שביעית מותר לשייר ואף להשליך דבר שדרכו לשייר.

ומזה למד להתיר לקיים את מנהגי ההבדלה הרגילים גם ביין של שביעית. שכיון שדרכו בשאר השנים לשפוך מעט יין לצלחת, ולכבות בו את הנר וליתן ממנו על עיניו, כמו כן רשאי לנהוג כך גם בשנה השביעית ואינו צריך לשמור את מה שנשפך. אולם לדעת האוסרים נראה, שיש לחלק בין מה שרגיל לשייר בדרך אכילתו, לבין מה שאין דרך אכילה לשיירו כלל ואין עושה כן אלא מפני המנהג.

ועתה נדון לגבי המנהג לשפוך מן היין שבכוס בעת אמירת המכות בליל הסדר. מנהג זה הובא ברמ”א בהלכות פסח (סימן תעג סעיף ז) בשם המהרי”ל: ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן, וכן כשמזכיר המכות דצ”ך עד”ש באח”ב בכלל ובפרט, הכל ט”ז פעמים (מהרי”ל). וכתב במשנה ברורה (שם ס”ק עה) שהם כנגד אותיות י”ו משמו של הקב”ה.

וכתב בספר השמיטה (פרק ז הערה 4) בשם ספר שבת הארץ (קונטרס אחרון פרק ה הלכה ג), שאין לשפוך מיין של שביעית באמירת המכות, משום שנהגו לשפוך יין זה ולא לשתותו, והרי זה הפסד ליין. וכן כתב בדרך אמונה (פרק ה ציון ההלכה ס”ק יט): וכן בליל הסדר אין לשפוך המכות ביין של שביעית. וכתב שם: “ולפי שאין לשנות המנהג, אין ליקח לכוס השני יין של שביעית”. וכן כתב בחוט שני (שביעית פרק ה עמ’ ריח).

ודבריהם אמורים לאותם שנוהגים שלא לשתות את היין ששפכו בעת אמירת המכות, אך יש הנוהגים להוסיף עליו ולהשתמש בו לכוס אחרת ואינו הולך לאיבוד כלל, ולנוהגים לעשות כן, בודאי שאין שום מניעה לעשות זאת ביין של שביעית.

ובספר הליכות שלמה (פרק ט, דבר הלכה אות ע) כתב שיש לדון בזה, שאפשר שגם לנוהגים שאין לשתות את היין הנשפך, מכל מקום הוא ראוי לאדם אחר שאינו יודע שזה הוא יין ששפכו באמירת המכות, ולכן אם אין לו יין אחר, יוכל לקחת לזה יין של שביעית, וישמור את מה ששפכו ממנו, ויתנהו אחר כך לאדם שאינו יודע שזה הוא היין שנשפך בעת אמירת המכות.