עוד על מצוות שמיטה

שאלה

ברשותי בקבוקי יין של אוצר בית דין. האם מותר להשתמש בהם לקידוש, ולמצות ארבע כוסות בליל הסדר?

תשובה

מותר לקדש על יין של שביעית, וכן מותר לקחתו לצאת בו ידי מצות ארבע כוסות בליל הסדר. (לענין לקחתו לכוס שני, עיין להלן תשובה ט).

אך יש לזכור שזמן הביעור של הענבים הוא בערב פסח, ולכן יש להזהר להפקיר את היין קודם הפסח, ואם לא זכו אחרים ביין יוכל להכניסו לביתו ולהשתמש בו למצות ארבע כוסות.

ואם אין ברשותו מן היין אלא כמות של מזון שלוש סעודות לכל אחד מבני ביתו, אינו צריך כלל לבער. ויכול לחשב בכלל זה גם את הכמות הנצרכת עבור בני הבית למצות ארבע כוסות בליל הסדר.

(גם הנוהגים כשיטת הרמב"ם, שהביעור הוא כילוי הפירות כפשוטו, רשאים להשאיר לעצמם מן היין כשיעור מזון שלוש סעודות לכל אחד מבני הבית, ויכולים לחשב גם את כמות היין הנצרך לליל הסדר, ואת השאר יבערו).

הרחבה

בירושלמי (פסחים פרק י הלכה א) הסתפקו האם יוצאים ידי חובת ארבע כוסות ביין של שביעית, והכריע הירושלמי שיוצאים בו. וזה לשון הירושלמי: "מהו לצאת ביין של שביעית, תני רב הושעיה יוצאין ביין של שביעית". ויש לעיין מהו ספקו של הירושלמי, מפני מה היה מקום לומר שאין יוצאים ידי חובת ארבע כוסות ביין של שביעית.

בשו"ת הר צבי (חלק ב אורח חיים סימן סח) הביא שבקונטרס אחרון על הפאת השולחן פירש שספק הירושלמי נובע מהדין המבואר בגמ' (סוטה ח ע"א) שאין עושין מצוות חבילות חבילות (כלומר: אין עושים שתי מצוות בבת אחת, כמבואר שם שאין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת וכדו'), ופירש שהירושלמי נוקט כדעת הרמב"ן (ספר המצוות בשכחת העשין, מצוה ג) שיש מצוה באכילת פירות שביעית, ולכן הסתפק שמא כשמקיים מצות ארבעה כוסות ביין של שביעית הרי זה כעושה מצוות חבילות חבילות.

לפי דרך זו, בספקו של הירושלמי תלוי גם הנידון האם אפשר לקדש על יין של שביעית.

אבל בקונטרס אחרון (שם) הביא שהקשו על זה מן המשנה (פסחים לה ע"א), שיוצאים ידי חובה במצה של תרומה וחלה אף על פי שהכהן מקיים מצוה באכילתם.

וביארו הפוסקים שבמצוה שאינה של חובה אין אומרים 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. שהרי הטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות מבואר ברש"י ובתוספות (סוטה שם) וכן ברשב"ם בפסחים (דף קב ע"ב), כדי שלא יראה שהמצוות עליו למשאוי והוא ממהר לפרוק משאו. וטעם זה אינו שייך כי אם במצוות שהן חוב עליו, אבל במצוות שאינן חובה, איך נאמר שהוא ממהר לפרוק משאו. (ועיין במגן אברהם סימן קמז ס"ק יא, ובשדי חמד כללים מערכת א' אות צה ס"ק ב). ומעתה, במצות אכילת פירות שביעית שאף לדעת הרמב"ן אינה חובה, אלא שאם אוכל מקיים מצות עשה כמבואר בתשובה א (ועיין שם שהרחבנו בביאור שיטת הרמב"ן), וכן במצות אכילת תרומה וחלה שאינן חובה אלא שאם אוכלן מקיים מצוה, לא שייך הכלל שאין עושין מצוות חבילות חבילות.

ומאחר שאין כל מניעה לקדש על יין של שביעית, כתב הרידב"ז (בהגהות על הפאת השולחן סימן ה סעיף יח), שאדרבא, יש להעדיף במידת האפשר לקחת יין של שביעית לקידוש, שכיון שנעשתה בו מצוה אחת תיעשה בו מצוה נוספת. שכן מבואר בגמ' (שבת קיז ע"ב): רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא (הלחם שעשו בו עירוב חצרות), שרו עילויה (ברכו עליו המוציא), אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה, ליתעביד בה מצוה אחרינא. וכן בענייננו, הואיל ויש מצוה בשתייתו, ראוי לקיים בו גם מצות קידוש.

ועתה נדון לענין מצות ארבע כוסות ביין של שביעית, ותחילה נוסיף לבאר את ספקו של הירושלמי בענין, שהבאנו את דבריו לעיל.

יש מהאחרונים שפירשו שספק הירושלמי הוא ביין שנשאר אחר זמן הביעור, שהוא אסור בהנאה, ומכל מקום הסתפק הירושלמי אם רשאים לקיים בו מצות ארבע כוסות משום שמצוות לאו ליהנות ניתנו ואינו נחשב כנהנה מפירות שביעית לאחר הביעור (כך כתב הפני משה וכן כתב התקלין חדתין לבעל הפאת השולחן בשקלים שם).

ויש שפירשו שהספק הוא האם יין כזה חשוב 'לכם', וצידד הירושלמי שהיין של ארבע כוסות צריך שיהיה 'לכם', כמו המצה (כך כתב בפירוש קרבן העדה שם).

והרש"ש (על הירושלמי בפסחים שם) תמה על זה, מדוע יין של שביעית לא נחשב לכם, והרי בפירוש כתוב בפסוק: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ובוודאי חשוב לכם. ועוד שהרי במשנה (סוכה לט ע"א) מוכח שיוצאים ידי מצות ארבעת המינים באתרוג של שביעית, הרי שפירות שביעית קרויים 'לכם'.

ויש שפירשו (אור שמח הלכות שבת פרק כט הלכה יד) שספק הירושלמי נובע מכך שיין של שביעית אסור לנסכו על המזבח, ככתוב: לאכלה, ולא לשריפה, והרי פסק הרמב"ם (בהלכות שבת שם) שאין מקדשים אלא על יין שראוי לנסכו על גבי המזבח. ועיין בספר מועדים וזמנים (חלק ז סימן קפא) שהקשה על דבריו.

ונתבארו באחרונים עוד כמה דרכים ואופנים בפירוש ספק הירושלמי.

אכן כתבו הפוסקים שכיון שמסקנת הירושלמי שיוצאים בו ידי חובת ארבע כוסות, הרי שלהלכה אין שום חשש ביין של שביעית, ואדרבא, אפשר שיש עדיפות לקחתו כפי שהבאנו לעיל, שמכיון שמקיימים בו מצות אכילת פירות שביעית, נקיים בו גם מצות ארבע כוסות.

אמנם יש לשים לב שזמן הביעור של הענבים הוא בערב פסח. ועל כן יש להפקיר את היין או את מיץ הענבים של שביעית בערב פסח, ואם לא יזכו בו אחרים – יוכל להכניסו לביתו ולהשתמש בו לארבע כוסות. וזאת לפי דעת הר"ש שמצות הביעור היא להפקיר את הפירות, וכן המנהג כדבריו, כפי שביארנו בפרק יח תשובה א.

ואף לדעת הרמב"ם שמצות הביעור היא לבער ממש את הפירות, בשריפה או בדרך אחרת, רשאי להשאיר ברשותו יין בכמות של מזון שלוש סעודות לכל אחד ואחד מבני הבית, ויכול לחשב גם את היין הנצרך עבורם למצות ארבע כוסות, ואת השאר יבער כדין.