שאלה
סבתי שתחי' רגילה להכין מרקחת (ריבה) מקליפות תפוזים. שאלתי, אם הכינו מרקחת כזו מקליפות תפוזים של שביעית, האם יש במרקחת קדושת שביעית?
וכן מה דינם של קליפות תפוזים שלא עשו מהם מרקחת, האם יש בהן קדושת שביעית?
תשובה
קליפות שאינן ראויים כלל למאכל, כקליפות אגוזים, שקדים, חמניות וכדומה, אין בהן קדושת שביעית. קליפות הראויות למאכל, כקליפות תפוחים, אגסים ועגבניות, יש בהן קדושת שביעית, ואם לא מתכוונים לאוכלן יש להניחן בפח של שביעית עד שיתקלקלו.
קליפות שאין הדרך לאוכלן, אך הדרך להאכילן לבהמות, כקליפות תפוזים וכדומה, יש בהן קדושת שביעית. ואם הוא גר בעיר שאין בה בהמות, ואין הדרך לעשות מהן מרקחת – מותר לזרקן.
אמנם רבו הדעות המחמירות לנהוג קדושת שביעית בקליפות הדרים, מטעמים שונים שיתבארו בביאורים, ועל כן אין להקל בזה בפרט כשעשו מהן מרקחת אלא ישליך אותן לפח השמיטה, או לכל הפחות יעטוף אותן בשקית ניילון וכך ישליך לפח האשפה.
הרחבה
בדין קדושת שביעית בקליפות יש להבחין בין כמה סוגי קליפות:
קליפות שראויות למאכל אדם, כקליפות מלפפונים ותפוחים, או קליפות שדבוק בהם מבשר הפרי, כקליפות של תפוחי אדמה, גזר וכדומה, יש לנהוג בהן קדושת שביעית, אין להשליכן לפח אלא יניחן בפח השמיטה עד שתרקבנה.
וכן מבואר ברמב"ם (תרומות פרק יא הלכה י): "קליפי אבטיח ואתרוג ומלפפון, אף על פי שאין בהן אוכל כו' הרי אלו אסורים לזרים". וכתב החזון איש (שביעית סימן יד ס"ק י) שכל מה שאסור לזרים – אסור גם להשליכו לאיבוד.
קליפות שאינן ראויות לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, כקליפות אגוזים, שקדים וכדומה, אין בהן קדושת שביעית ומותר לזרקן לפח.
קליפות שראויות למאכל אדם ומאכל בהמה אך בזמנינו אין הדרך לאוכלן, כגון קליפות תפוזים ושאר פירות הדר, נחלקו הפוסקים האם מותר להשליכן לאיבוד או שיש לשמרן בקדושת שביעית.
והנה לדעת המגן אברהם (אורח חיים סימן רב ס"ק יז) הסובר שברכת הקליפה היא בורא פרי העץ, משום שחשובה כגוף הפרי, הרי שמטעם זה יש גם לשמור עליה בקדושת שביעית. אכן הספק הוא לשיטת הסוברים שברכת הקליפות היא שהכל, כפי שהכריע המשנה ברורה (שם ס"ק לט), וכדעת החזו"א (או"ח סימן לג ס"ק ב).
דעת החזו"א (מעשרות סימן א ס"ק ל) שקליפות תפוזים אינן נחשבות מאכל אדם. ואף על פי שמשתמשים במיעוטן לטיגון, אינן חשובות מאכל אדם כיון שרובן מושלכות לאשפה. אמנם יש לדון בהן מצד שהן ראויות למאכל בהמה. ועל זה כתב החזו"א: ואם עדיין ראויה לבהמה, נראה שאם רוב בני אדם מייחדין אותן לבהמה – עדיין קדושים בקדושת שביעית. ואם רוב בני אדם אין מייחדין אותן לבהמה – פקעה קדושתה וכו'.
וכן מבואר בחזו"א שביעית (סימן יד ס"ק י), והביא ראיה לדבריו, שהרי סתם עצים אין בהם קדושת שביעית, על אף שהם ראויים לבישול ולחימום, משום שרוב עצים להסקה הם עומדים, והסקה – אין הנאתה וביעורה שוה. הרי שהולכים אחר רוב התשמיש, ומכאן יש ללמוד גם לקליפות, שאם רובן אינן עומדות למאכל בהמה, אין בהן קדושת שביעית.
ויעויין בשו"ת שבט הלוי (חלק ב סימן קצט) שהעיר על ראייתו של החזון איש, שלכאורה אין הנידון דומה לראיה. שהרי הקליפות, תשמישן היחיד הוא אך למאכל בהמה. והגם שברוב הקליפות אין משתמשים, מכל מקום הגדרתן היא כמאכל בהמה. ואינן דומות לעצים, שעצים באמת עומדים לשני תשמישים, לבישול וחימום ולהסקה, ומכיון שהם עומדים לשני תשמישים – אמרינן שהולכים אחר התשמיש העיקרי, ומחשיבים אותם כעומדים להסקה, שהוא תשמיש שאין הנאתו וביעורו שוה ואין בו קדושת שביעית. מה שאין כן הקליפות, הרי אין בהן כל שימוש אחר זולת מה שהן עומדות למאכל בהמה, ומנין לנו לומר שמכיון שברובן אין משתמשים, אינן נחשבות כעומדות למאכל בהמה. ועיין בדבריו שם שהאריך בזה.
ולמעשה גם החזו"א הורה להחמיר, וכך כתב בסדר השביעית אות ח (שיצא לאור בחיי החזון איש, לפי פסקי החזו"א והוראותיו), שלא ישליך את קליפות ההדרים לאשפה עד שיפסלו ממאכל בהמה, ולא חילק אם הדרך לתיתן לבהמות או לא.
גם בדרך אמונה (שמיטה פרק ה ס"ק יג, ובציון ההלכה ס"ק כו) כתב כן בשם סדר השביעית, והוסיף שכן נהגו בבית מרן החזו"א להחמיר ולשמור את הקליפות על אף שאין הדרך לתיתן כיום לבהמות, וכתב ששמע בשמו שלא רצה להורות בזה להקל. וכן כתב בספר ארחות רבינו (חלק ב עמ' שמט), שמרן החזו"א אמר לשים את קליפות ההדרים בפח שמיטה.
ובספר משנת הגרי"ש (פרק ז סעיפים מט-נ) הביא בשם הגרי"ש אלישיב, שמעיקר הדין במקום שאין בהמות, ואין הדרך לשמור את הקליפות עבור הבהמות, אין צריך לשמור את הקליפות. אך מכל מקום, מכיון שבמקום שיש בהמות הדרך להאכילן בקליפות אלו, ראוי להחמיר ולנהוג בהן קדושת שביעית, אמנם אין צריך להניחן בפח השמיטה, אלא יכול לעטוף אותן ולהניחן כך בפח האשפה.
ובספר משנת יוסף (שביעית חלק ג פרק ז, עמ' קח) כתב שלפי המציאות כיום רוב קליפות התפוזים שבארץ מופנות למאכל בהמה, אך רוב האנשים שקונים תפוזים – נוהגים לזרוק את הקליפות (זאת משום שרוב התפוזים בארץ משמשים לתעשיית מיצים, ובעלי המפעלים מוכרים את הקליפות לשימושים שונים כמפורט שם). ומתוך כך יצא לדון בספק חדש, האם הולכים אחר רוב העם המשליכים את הקליפות לאשפה, או שהולכים אחר רוב הקליפות, ורובן מנוצלות לשימושים שונים.
ולבסוף מסיק המשנת יוסף שאין קדושת שביעית בקליפות התפוזים, כיון שלמעשה רוב העולם זורקים את הקליפות ולפיכך אין בהם קדושה.
ומכל מקום רבו הדעות להחמיר ולנהוג קדושה בקליפות התפוזים, ובפרט שיש שמכינים מהן 'קליפות הדרים מסוכרים', אשר נמכרים גם בחנויות כממתק, ויש שמגרדים קליפות הדרים לתוך בלילת העוגה. ועל כן אין להקל בזה, וישליכן לפח השמיטה, או שינהג כדעת הגרי"ש אלישיב שיעטוף אותן בשקית ניילון וכך ישליכן לפח האשפה.
