צמח ה״קנאביס״ שאושר לאחרונה לשימוש רפואי מסחרי, ומשמש להוותינו גם לצרכים שאינם כאלה, מעורר שאלות הלכתיות, האם הוא קדוש בקדושת שביעית, ואם כן כיצד ניתן להפקירו כדין, בספרו ישא יוסף שיצא לאור כבר בשמיטה שעברה עלינו לטובה – בשנת תשע״ה דן מורנו ראש בית המדרש בשאלות אלו ועוד, אלא שדברים השתנו וקבלו פנים נוספות, והֲֲרי הם מובאים במאמר זה המובא כאן מתוך ישא יוסף חלק ח האמור לצאת לאור אי״ה ערב שמיטה תשפ״ב.
הרב יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א
ראש בית המדרש
אבוא בקצרה אודות מה שיש לדון שצמח ה״קנאביס״ קדוש בקדושת שביעית:
א. בשו״ת ישא יוסף ח״ה – שביעית (סי׳ נא) הובאה שאלה שהגיעה בערב שנת השמיטה תשע״ה אודות דין הקנאביס בשביעית. הפונה בעל תשובה, שהינו בעל חווה לגידול קנאביס, ושאלתו הייתה אודות המותר והאסור בביצוע המלאכות בחווה בשנת השבע. אולם התעורר נידון נוסף: האם יש בקנאביס קדושת שביעית, שהרי במידה ויש קדושת שביעית בקנאביס הגידול המשתייך לשנת השבע חייב בהפקר, והאיך יוכלו לקיים מצות הפקרת פירות שביעית, כאשר חוות הגידול מוקפת בגדרות, שומרים ואף בעלי חיים סובבים בינות לגדרות במטרה למנוע מכל זר להיכנס. גם בהתאם להוראת השלטונות החווה חייבת להיות שמורה כדבעי לאורך כל תקופת הגידול.
הבאנו שם, כי פנינו למרן שר התורה הגר״ח קניבסקי שליט״א, אשר שיתף בדבר את הגאון הגדול ר״י זילברשטיין שליט״א והם דנו כיצד ואם יש דרך להפקיר פירות שביעית בחווה סגורה, יעויין שם בדרכים שהוצעו (אחרי זה ראיתי שבחשוקי חמד יבמות דף קכב, א כתב בזה הגר״י זילברשטיין). אמנם הכל מודים שההצעות שהועלו הינן דוחק גדול, ולכן אם אכן יש קדושת שביעית בצמח הקנאביס – דומה שלא ניתן לקיים בו את מצות ההפקר כדינה.
אך בהמשך הסימן שם הובאו טעמים לומר שאין קדושת שביעית בגידולי שביעית של קנאביס, אולם מכיוון שנראה שנשתנה המציאות בזה, ויתכן שאף לפי מה שנתבאר שם – נוהגת קדושת שביעית בקנאביס, אמרתי להעלות את הדברים עלי גיליון.
[לגבי הלכות שנת השבע שלא לבצע מלאכות אסורות, נסעו לחווה חברנו הגאון ר״מ טבאל זצ״ל עם עוד מרבני בית המדרש, כדי להדריכם, הואיל ובצמח זה נצרכות מלאכות יחודיות. ואף השתא נסע הגאון ר״ש רייכנברג שליט״א להדריכם את הדרך אשר יעשון].
ב. בטרם נפנה לדון בנידון דידן, נציין כי צרכני הקנאביס הינם חולים עמוסי סבל וכאב, שהקנאביס מסייע בידם להפגת כאבים (ויש הטוענים כי במקרים מסוימים אף להקטנת גידולים סרטניים), אולם לדאבון לב יש אנשים שאינם חולים בחולי הגוף הצורכים את הצמח בגין היותו סם עם השפעות משכרות ,(כשאר סמים ה״י).
לכן ראשית יש להקדים את האיסור לאנשים בריאים להשתמש בקנאביס ,וכמו שנימק מרן הגר״מ פיינשטיין זצוק״ל שהוא “מקלקל ומכלה את הגוף וכו׳ מקלקל את הדעת וכו׳ גורם תאוה גדולה״. ולכן העלה בשו״ת אגרו״מ (יור״ד ח״ג סי׳ לה) “סוף דבר הוא פשוט וברור שהוא מאיסורים חמורים וצריך להשתדל בכל היכולת להעביר טומאה זו מכל בני ישראל״ .
ולגופו של ענין:
הקנאביס הינו צמח חד שנתי (ישנם כמה זנים, והנפוץ ביניהם הוא זן בשם סטיבה). וישנם כמה צורות שימוש, שאיפה (כדוגמת סיגריות), או ע״י מכשיר אינהלציה. אפשרות אחרת היא מיצוי של שמן קנאביס ושתייתו, וישנם עוד אופנים של “צריכת״ קנאביס.
ג. גדרי קדושת שביעית
במשנה שביעית (פ״ז מ״א) מבואר שקדושת שביעית חלה על מאכל אדם מאכל בהמה ומין הצובעים. ובגמ׳ ב״ק (קא, ב) מבואר דלרבנן דרשינן קרא ד״לכם״ דומיא “לאכלה״ – שכל דבר שהנאתו וביעורו שווה חלה עליו קדושת שביעית ,לאפוקי עצים המיועדים להסקה שלא חלה עליהם קדושת שביעית. [ביאור: מה שנהנים ממנו בעודו קיים חלה עליו קדושת שביעית, אבל אם ההנאה מתקבלת רק לאחר שהדבר כלה, אין על אותו המין קדושת שביעית]. לדעה זו – רבנן – מותר להשתמש בגידולים הקדושים בקדושת שביעית רק לשימושים שהנאתם וביעורם שווה, לאפוקי משרה וכבוסה שהנאתם אחר ביעורם, ולכן אין אפשרות להשתמש בפירות שביעית לצורך כביסה – כמו שביאר רש״י (קב, א ד״ה יצאו), דמיד ששורה את הבגד ביין נפסד היין, והכיבוס נעשה רק לאחר כמה ימים, ע״ש.
לדעת רבי יוסי משרה וכבוסה יש בה קדושת שביעית הואיל והוא דבר השוה לכל, ומקרא ד״לאכלה״ ממעטים שאסור להשתמש בפירות שביעית לדבר שאינו שוה בכל אדם, כגון מלוגמא וזילוף – שנעשים רק עבור חולים או אנשים מעונגים. אבל משרה וכבוסה ששוים בכל אדם מותר לעשות בפירות שביעית .ולדעתו חלה קדושת שביעית גם על דברים שעומדים לכבס בהם, אבל אין חלות קדושת שביעית בדברים שעומדים “למלוגמא״ כיון שאינו שוה בכל. וכן אין להשתמש בפירות שביעית למלוגמא שאינה בכלל “לאכלה״.
ד. ויש לדון האם רבנן מודים שקדושת שביעית לא חלה על דבר “שאינו שוה בכל״ כגון דבר שעומד למלוגמא (לרפואה), או דס״ל שקדושת שביעית חלה על כל דבר שהנאתו וביעורו שוה, אף שאינו שוה בכל .
ואפשר להוכיח מסוגית הגמ׳ (שם בב״ק) דאיתא “כמאן אזלא הא דתניא לאכלה ולא למלוגמא, לאכלה ולא לזילוף, לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטויזין ,כמאן כרבי יוסי, דאי כרבנן איכא נמי משרה וכבוסה״. כלומר מכך שהברייתא לא מנתה איסור של משרה וכבוסה, לומדת הגמ׳ שהברייתא הינה כרבי יוסי ,דלדעת רבנן בפירות שביעית אסור לעשות משרה וכבוסה. ואם ס״ל לחכמים דעל מלוגמא חלה קדושת שביעית, הרי יכלה הגמ׳ להוכיח שהברייתא כרבי יוסי, מכך שהיא אוסרת מלוגמא. אלא ודאי שאף רבנן ס״ל דאין לעשות מלוגמא מפירות שביעית וכמו כן קדושת שביעית לא חלה על מלוגמא. מוכח דלרבנן בעינן ב׳ תנאים לחלות קדושת שביעית: א. “הנאתו וביעורו שוה״, לאפוקי עצים. ב. הנאה השוה בכל, לאפוקי מלוגמא, ואילו לר׳ יוסי ממעטים רק דבר שאינו שוה בכל, כגון מלוגמא וזילוף.
לאור דברים אלו נבוא לדון האם נוהגת קדושת שביעית בצמח ה״קנאביס״ .ונראה כי ישנם כמה נידונים בזה: הנידון הראשון שיש לדון הוא על פי דברי הירושלמי (פ״ז ה״א) שהסתפק אם חלה קדושת שביעית על מיני בשמים ,איבעיא זו לא נפשטה. ולדעת הרש״ס ספקו של הירושלמי הינו מצד שהנאת ריח אינה דבר השוה בכל, ]וכן לומד החזו״א בשביעית יד, סק״ט ד״ה פ״ז[. ולפי זה יש לומר שהוא הדין הנאת שאיפת הקנאביס אינה שוה בכל דומיא דבשמים .אך בפירוש ספק הירושלמי נאמרו ביאורים נוספים, ולפיהם לא מצאנו מקור לומר שקדושת שביעית לא חלה במה שהנאתו אינה שוה בכל, ועוד שלהלכה אנו מחמירים שנוהגת קדושת שביעית במיני בשמים.
עוד יש לדון שאין בקנאביס קדושת שביעית, הואיל והרבה מן השימוש בצמח זה הינו לאחר מיצוי, ולכאורה “מיצוי״ מפירות שביעית חשיב הנאתו אחר ביעורו, כיון שהפרי עצמו כבר נתבער והמיצוי אינו אלא זיעה בעלמא.
ואם אכן לא נוהגת קדושת שביעית במה שמשתמשים בו על ידי “מיצוי״ צריך לומר שמיני הצובעים שחלה עליהם קדושת שביעית לא משתמשים בהם על ידי סחיטה של הפרי, אלא שורים מינים אלו יחד עם הבגד ועי״ז הוא נצבע והוא לשון “משרה״.
וראה בספר ישועות משה על שביעית [להגרי״מ אהרנסון זצ״ל] (סי׳ א) שדן אם חלה קדושת שביעית על “סיבי כותנה״. ומדברי הגרש״ז אויערבך זצ״ל במכתבו (שם סי׳ ב) משמע שכל דבר שהוא “מיצוי״ של הפרי וחשיב “זיעה״ חשיב הנאתו אחר ביעורו לענין שלא תחול עליו קדושת שביעית. אבל מיני צבעים כיון שמפיקים אותם ע״י בישול הפרי חלה עליהם קדושת שביעית ,דהיוצא מהפרי ע״י “בישול״ חשיב כגוף הפרי, ע״ש.
ולפ״ז בנידון דידן אם אכן השימוש בצמח הקנאביס הוא ע״י “מיצוי״, לכאורה לא תחול עליו קדושת שביעית. אמנם למעשה רוב השימוש בצמח איננו על ידי מיצוי, ואם כן תחול עליו קדושת שביעית והשימוש על ידי מיצוי יהא אסור בו.
נידון נוסף שיש לדון שמחמתו לא נוהגת קדושת שביעית בקנאביס. דיש שביארו ספק הירושלמי על מיני בשמים הוא שהסתפק שאולי קדושת שביעית חלה רק על מה שיש ממנו הנאה ממשית, ולא על ריח שאינו “הנאה ממשית״.
והנה המג״א (סי׳ רי סק״ט וע״ע מג״א סי׳ תקיד סק״ד), הסתפק לגבי ברכה האם עישון נחשב כאכילה או כטעימה בלבד, ולגבי ריח פשיטא ליה שהוא כאכילה ולכך מברכים על הריח. ובהלכות פסח (סי׳ תסז סק״י) דן דטבק הרחה שמערבים בו חמץ אסור משום “חמץ בפסח״, וכיוצ״ב דן המג״א בטבק שמעורב בו “סתם יינם״ .
ולכאורה דעת המג״א – דאף שהטבק אינו ראוי לאכילה, מ״מ כיון ששואף אותו ונכנס לגוף, יש לחוש ששאיפה נחשבת כהנאת אכילה ואסורה. אולם יש שחלקו – דכיון שהיא רק ריח אין בזה “הנאה ממשית״ ומותר. [עיין בית מאיר (תסז ס״ח ד״ה תו) שמחלק בין “טבק להרחה״ דמותר, לבין “טבק לעישון״ שאסור ועיין מהר״ם שיק או״ח סי׳ רמב].
ולפי״ז יש לדון האם ספק הירושלמי דידן הוא גם על עישון. אולם כאמור ,איבעיית הירושלמי לא הוכרעה, ולדעת חלק מרבותינו אפילו הנאת ריח יש בה משום “אכילה״ וכמשנ״ת.
ה. אולם נדמה שבזמנו היה נראה לומר שלא נוהגת קדושת שביעית בקנאביס – הוא מחמת שהוא משמש רק לרפואה, כמו מיני מלוגמיות .
ולכאו׳ מצינו סתירה בירושלמי האם נוהג קדושת שביעית במיני מלוגמיות .דבפ״ז מבואר שאין עליהם קדושת שביעית, אולם בריש פ״ח דן הירושלמי האם במאכל בהמה מותר לעשות מלוגמא, משמע שיש בזה קדושת שביעית. הכרעת החזו״א שאין במלוגמא קדושת שביעית משום שאינו דבר השוה בכל (חזו״א סי׳ יד סק״ה ד״ה ונראה). וכמוש״כ בדרך אמונה (פ״ה הל׳ י בביהה״ל ד״ה מיני כיבוסין) “ולפ״מ שביאר מרן החזו״א שביעית סי״ג סק״ו שיטת רבינו בסוגיא דסוכה ד״מ, מבואר שם בסוגיא דמיני מלוגמא לא חל על זה קדושת שביעית״ .דהיינו, דקדושת שביעית חלה על דבר שהנאתו וביעורו שוה, אולם הוא צריך להיות שוה בכל, ואילו מלוגמא ראויה רק לחולים כדאיתא בירושלמי ריש פ״ז.
אמנם מרן הגרש״ז אויערבך זצ״ל ס״ל, דבמיני מלוגמאות יש קדושת שביעית וכמו שכתב במנחת שלמה (תנינא סי׳ קכג ס״ק ב) “דלהלכה לא קי״ל כהירושלמי הנ״ל ולא מצרכינן כלל הנאת כל אדם, דהא אמרו בירושלמי ריש פ״ח דשביעית ,שנוהג שביעית גם במיני מלוגמאות אע״פ שאינו אלא לחולים״.
הרי דמכל מקום אליבא דמרן החזו״א – ניתן לומר דבקנאביס אין קדושת שביעית ומהיות טוב ראוי היה להחמיר שיש בו קדושת שביעית ולהפקירו בהפקר כל דהו ולסמוך על צירוף זה שהובא בישא יוסף ח״ה.
ו. והנה על של עתה באתי בקצרה – דאף אם אכן בשנת תשע״ה השימוש בקנאביס היה מיועד לחולים ונצרך בפועל ע״י חולים, והשימוש בו לבריאים היה עבירה פלילית שנאכפה ע״י השלטונות, ואפילו השימוש הרפואי היה מצומצם, וניתן היה לומר שרוב מוחלט של הגידול בחוות הגידול היה לצורך מלוגמא. מכל מקום כיום כאשר שונה החוק, ואין בצריכת קנאביס עבירה פלילית ולצערנו אנשים בריאים צורכים קנאביס, ואין מניעה להשיגו באופן קבוע וללא קושי רב, ועפ״י סקרים של גופים רשמיים רבבות רבות של תושבים בארץ צורכים קנאביס, וכפי שנמסר לי אף ילדים ה״י צורכים קנאביס בלא קושי ומזמינים קנאביס בשוק החופשי בקלות.
ובפועל אף ישנה כמות גדולה של קנאביס הגדלה מחוץ לחוות השמורות כחוק ,וכדוגמא אציין מה שבימים אלו שח לי אחד ממפקחי “כשרות למהדרין״ ,שנלווה למדריך חקלאי בנסיעה בישובים חקלאים, ובאמצע הנסיעה פונה אליו המדריך ואומר, כנראה בישוב הזה יש שדות גדולים של קנאביס כי “יש ריח בולט של קנאביס״.
הרי ודאי שכמות גדולה מהגדל בארץ נצרכת ומיועדת לבריאים, ואם כן בטל הטעם שלא תנהג קדושת שביעית בקנאביס.
והנה א׳ מהת״ח שליט״א ביקש לטעון, שמכיון שהחוות מיעדות את תוצרתם לחולים, ומסתמא הם עיקר הגידול א״כ חשיב עדיין לגידול המיועד למינימלוגמיות.
ולכאורה, גם לדבריו יהא הקנאביס כאותם מינים שעומדים לזה ולזה (כלומר גם לצורך מלוגמא וגם לצורך צריכת אנשים בריאים) ועיין חזו״א (שביעית יד, ה). ומלבד זאת יש לתלות את הנידון במחלוקת המבי״ט (סי׳ קצו נדפס גם באבקת רוכל סי׳ ז) והב״י (סי׳ ח) ובעיקר בדברי האדמת קודש (ח״א יור״ד סי׳ כא) שהביא דברי מהר״ש גרמיזאן, שתלה את שאלת גמר המלאכה בענבים בהוראת השלטונות שאם הם מקפידים שלא למכור ענבים ליין נחשבים הענבים עומדים למאכל ונגמרה מלאכתם ביד גוי.
וראה עוד בדיני תרו״מ לרבינו האריז״ל (מהדורת ביהמ״ד, אות ה – ד ובמ״ש המהדיר הרה״ג ר״מ גלעדי שליט״א).
אך בנידון דידן לכולי עלמא היות וכיום השלטונות אינם אוכפים שלא יהיה הצמח לשימוש בריאים חשיב טפי קדוש בקדושת שביעית .
עוד התברר כי עפ״י הדוחו״ת הרשמיים, הרבה חולים רוכשים את כל הכמות המאושרת להם (בסבסוד מסויים) ואינם משתמשים בכל החומר, אלא בהרבה מקרים מוכרים את היותרת לבריאים, ולפי זה נראה שהנוטע מחשבתו לכלל הלקוחות, ובפרט שכבר הובא לעיל שיש הסבורים כי גם מיני מלוגמיות יש בהם קדושת שביעית .
ואם כן לכאורה נוהגת קדושת שביעית בצמח הקנאביס, ויש לעיין כיצד ינהג המגדל שומר שביעית לקיים מצות ה׳ יתברך – להפקיר פירות שביעית כהלכה ,
הדברים נכתבים כהצעה לפני גדולי התורה שיורו את דעתם וידריכונו בדבר ה׳ זו הלכה.
והשי״ת ירפא החולים הנזקקים לרפואה זו, ויתן בינה למנוע מבריאים להשתמש בדבר, כמו שפסק האגרות משה זצלל״ה.
