ט"ו בשבט תשפ"א
ראש השנה לאילנות
קביעת שנת המעשר בפירות הדר
בתקופה זו עמוסים עצי ההדר בפירות, שנקטפים והולכים מדי יום. חלקם ייקטפו עוד לפני ט"ו בשבט וחלקם – לאחריו. במאמר זה נדון האם פירות אלו שייכים לשנה החמישית ומתעשרים מעשר שני, או שהם שייכים לשנה השישית ומתעשרים מעשר עני.
שנת מעשר עני בפירות
השנה, שנת תשפ"א, היא השנה השישית למחזור השמיטה והיא שנת מעשר עני.
עבור הירקות החלה שנת מעשר עני כבר בראש השנה, ומכל הירקות שנלקטו לאחר ראש השנה יש להפריש מעשר עני.
עבור פירות האילן מתחלפת שנת המעשר בט"ו בשבט ושנת המעשר נקבעת בהם לפי החנטה ולא לפי הלקיטה.
לפיכך, רוב הפירות שמצויים עתה בעצים, אפילו אלו שיילקטו לאחר ט"ו בשבט, שייכים לשנה החמישית, משום שחנטו לפני ט"ו בשבט ויש להפריש מהם מעשר שני. רק מהפירות החדשים, שיחנטו לאחר ט"ו בשבט, יש להפריש מעשר עני.
קביעת שנת המעשר באתרוג
האתרוג, כפי המבואר במשנה (ביכורים פרק ב משנה ו), שונה משאר הפירות. שנת המעשר נקבעת בו לפי לקיטתו, ולא לפי חנטתו. ולכן מן האתרוגים שיילקטו לאחר ט"ו בשבט יש להפריש מעשר עני, על אף שחנטו לפני ט"ו בשבט.
הסיבה לכך נתבארה בגמרא (קידושין דף ג ע"א), שטבעו של האתרוג דומה לירקות בכך שהוא 'גדל על כל מים' כירקות, כלומר: שצריכים להשקותו תדיר, ואינו כשאר הפירות שיכולים להתבסס על מי הגשמים, ולפיכך לעניין מעשר הולכים בו אחר לקיטתו כירקות, ולא אחר החנטה כשאר הפירות.
מה דינם של שאר פירות ההדר?
לגבי שאר פירות ההדר, [לימון, תפוז, אשכולית, קלמנטינה, פומלה, תפוז סיני ולימון סיני ('קומקואט')], דעת החזון איש (שביעית סימן ז ס"ק טז דינים העולים ד"ה תפו"ז) ועוד פוסקים, שיש לחוש שמא גם הם דינם כאתרוג, והולכים בהם אחר הלקיטה.
והסביר החזון איש (שם) מפני מה יש לחוש שדינם כאתרוג: לפי "שמשקין אותן כמו אתרוג, וגם הן משתוין בבנין הפרי ובקליפתן, ובחילוק חלקיהן וקרומיהן, ופריין משקה נוזל מופקד בקרום המקיפו, יש להסתפק אולי הן מין אתרוג".
[כלומר, דרך ההשקיה של כל פירות ההדר שווה לדרך ההשקיה של האתרוג, וגם הם דומים לאתרוג בצורתם, בצורת קליפתם, וגם במבנה הפרי: שהם חלוקים לפלחים המופרדים בקרומים, והמיץ אצור בתוכם כעין נוזל שאצור בתוך קרום הפרי].
הוראת החזון איש למעשה
למעשה הכריע החזון איש, שפירות הדר שחנטו קודם ט"ו בשבט ונלקטו אחריו, יפרישו מהם מספק גם מעשר שני וגם מעשר עני.
כלומר, יש להפריש מהם תרומות ומעשרות כרגיל, אך בנוסח ההפרשה יש להוסיף תנאי, ולומר כך: "אם צריך מעשר שני – יהיה מעשר שני בדרומם של הפירות, ואם צריך מעשר עני – יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות".
לאחר ההפרשה מחללים את המעשר שני בלי ברכה, גם כשמפרישים מטבל ודאי, מכיוון שאנו מסתפקים האם אכן הופרש מעשר שני או שמא מעשר עני.
דין זה נוגע הן לפרי הדר שחנט בשנת מעשר שני ונלקט בשנת מעשר עני, כמו פירות ההדר המצויים בתקופה זו על העצים, שחנטו בחמישית ונלקטו בשישית, והן לפרי הדר שחנט בשנת מעשר עני ונלקט בשנת מעשר שני, כגון פירות שחנטו בשנה שלישית ונלקטו לאחר ט"ו בשבט של הרביעית. בשני המקרים יש להפריש את שני המעשרות בתנאי, ולחלל את המעשר שני מספק בלא ברכה.
האם צריך לתת מעשר עני זה בפועל לעניים?
בדרך כלל, מעשר עני מספק טבל, אין חובה לתת אותו לעני, שכן ספק ממון הוא, ובספק ממון הכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה, ואילו מעשר עני מטבל ודאי – חובה לתת אותו לעניים, והרחבנו בזה בעדכונים קודמים.
אך יש לדון מה הדין בפירות הדר שחנטו בחמישית ונלקטו לאחר ט"ו בשבט של השישית, כאשר מפרישים מהם את שני המעשרות בתנאי, כהכרעת החזון איש, האם חובה לתת את המעשר עני לעני?
לכאורה, מכיוון שחיובם במעשר עני אינו ודאי, היה מקום לומר גם בהם ש'המוציא מחברו עליו הראיה'. אולם החזון איש (שם) כתב שיש לתת את המעשר עני שהופרש מפירות אלו לעני.
החילוק בין פירות אלו לבין ספק טבל הוא, שבספק טבל – הספק הוא האם כבר הפרישו מהם תרומות ומעשרות או לאו, דהיינו שהספק אם הפירות טבל או חולין, ובאופן זה הכלל הוא ש'המוציא מחברו עליו הראיה'. אבל בפירות שודאי חייבים בתרומות ומעשרות אלא שהספק הוא אם חייבים מעשר שני או מעשר עני, אמרינן צדק משלך ותן לו לעני אפילו בספק.
[כאמור החזו"א בספרו (שביעית ז, טז) כתב שפירות הדר בין שחנטו בשנת מעשר שני ונלקטו בשנת מעשר עני ובין שחנטו בשנת מעשר עני ונלקטו בשנת מעשר שני צריך לתת מהם את המעשר עני לעני אע"פ שהמעשר עני מספק.
אך במכתב (שנדפס בספר דרך אמונה סוף חלק ג, מכתב טז בסוף אות ו ) החזון איש מחלק בין פרי הדר שחנט בשנת מעשר שני ונלקט בשנת מעשר עני, שבפרי כזה אפשר להקל שלא לתת את המעשר עני לעני, לבין פרי שחנט בשנת מעשר עני ונלקט בשנת מעשר שני, שבפרי כזה יש ליתן את המעשר עני לעני. (ההסבר לכך הוא שגם לדעת החזון איש, הצד הפשוט יותר הוא שפירות ההדר שווים לשאר הפירות, ולכן העיקר בהם הוא החנטה ולא הלקיטה)
ולפי זה, בפירות ההדר המצויים עתה על העצים ושנקטפו אחרי ט"ו בשבט, אפשר להקל במקום הצורך שלא לתת את המעשר עני בפועל לעני].
