שאלה
אני רגילה לאפות חלות מקמח שיפון ומקמח חיטה, ולא לערב ביניהם בכדי שכל אחד מבני הבית יקבל את החלה שהוא אוהב.
בטעות שפכתי קמח שיפון על קמח חיטין ואין באפשרותי עכשיו להפרידם האם מצטרפים הקמחים לשיעור הפרשת חלה?
תשובה
כן, שני הקמחים מצטרפים יחד, ואם ביחד יש שיעור חלה, העיסה מתחייבת בחלה, ויש להפריש חלה בברכה.
ביאורים:
בתשובה לגבי צירוף עיסות משני מינים כתבנו דאין שני מינים מצטרפים יחד לשיעור חלה ע"י נשיכה או צירוף סל, ולכן אין חטין מצטרף עם מין אחר, חוץ מכוסמין שנחשב גם למין אחד עם החטין, אבל אין חטין מצטרפין לשיפון. מכל מקום זה רק כשבאים לצרף את העיסות ע"י נשיכה או צירוף סל, אבל אם נבללו הקמחים יחד מצטרפין כל החמשת מיני דגן.
והמקור לדין זה הוא בירושלמי (חלה פרק א הל' א) שהקשה סתירא בין המשניות, דפרק א (משנה א) איתא "חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה". ומאידך בפרק ד (משנה ב) כתוב "איזה הוא מין במינו החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים וכו'. ומתרץ בירושלמי דיש חילוק בין נשוך לבלול, דהיינו שאם בללו הקמחים יחד ועשו מזה עיסה אחת, מצטרפין כל סוגי הקמחין, אבל אם עשו עיסות נפרדות מסוגי קמח שונים, אינם מצטרפים אלא לפי הסדר שנשנה בפרק ד'.
והנה המשנה שבריש חלה נשנית גם במסכת מנחות (פרק י משנה ז) ושם בגמרא (דף ע ע"א) הביא תוספתא על דברי המשנה "תנא כוסמין מין חיטים שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין". וברש"י (שם ד"ה כוסמין) כתב "לענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה החיטין אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטין והאי דתנא ליה הכא משום דמתני' איירי בחלה וקתני ומצטרפין זה עם זה ואתא תוספתא לפרושה".
ולפי דברי רש"י אין סתירא בין המשניות, דמה שכתב במשנה דכל המינים מצטרפין זה עם זה, היינו לפי מה שנאמר במשנה בפרק ד, וכן בתוספתא איזה מינים נחשבים למין אחד לגבי צירוף חלה.
ותוספות (שם ע"ב בד"ה אלא) כתב בתחילה כפירוש רש"י, ואחר כך כתב דאין צריך לדחוק כן, דבירושלמי במסכת חלה חילק בין היכא דמערב הקמחים ועושה עיסה, דבאופן זה מצטרפין כל המינים, לבין היכא דעושה עיסות נפרדות ומחברן ע"י נשיכה, דאז אינן מצטרפין אלא לפי המבואר בפרק ד'.
ונמצא שלפי דעת רש"י אין לנו הכרח לומר דהמינים שאינם נחשבין למין אחד מצטרפין אפילו אם נבללו ביחד. אלא שצ"ע מדברי הירושלמי דמשמע דבבלול לעולם מצטרף.
אלא שיש לומר דרש"י ס"ל דבדין זה נחלקו בירושלמי דהכי איתא בירושלמי (פרק א הלכה א) "תמן תנינן איזו מין במינו החיטים אין מצטרפין עם הכל אלא עם הכוסמין. השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים. ר' יוסי אמר ליה סתם. ר' יונה בשם ר' יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול".
והגר"א בשנות אליהו (פרק א משנה א) פירש דנחלקו בזה רבי יוסי, ורבי יונה בשם רבי יוחנן, דלרבי יוסי המשנה בפרק ד' מפרש את המשנה דפרק א', ומש"כ בסתם, היינו דבפרק א סתמו, ופרק ד' פירשו את הסתם משנה. ולפי רבי יוחנן יש חילוק בין נשוך לבלול.
ולפי זה יש לומר דרש"י ס"ל כדעת רבי יוסי, ולפי זה אין חילוק בין נשוך לבלול.
אמנם הגר"א בפירושו על הירושלמי וכן פירשו רוב מפרשי הירושלמי דלא נחלקו אמוראי בדין זה דשאני בלול מנשוך, אלא רבי יוסי פירש בסתם היינו דלא אמר בשם איזה אמורא אומר חילוק זה, ורבי יונה אמר כן בשם רבי יוחנן.
ועוד יש לומר דס"ל לרש"י דנחלקו בזה הבבלי והירושלמי, ולפי הבבלי אין חילוק בין בלול לנשוך, וכן כתב במהרי"ט אלגזי (יח, א) דס"ל לרש"י דנחלקו בזה הבבלי והירושלמי, ולפי הבבלי אין חילוק בין בלול לנשוך ולעולם אין שני מינים מצטרפים.
ולדינא דעת רוב הראשונים דנקטינן כתירוצא דהירושלמי דמחלק בין בלול לנשוך וכמוש"כ התוספות, וכן כתב הרמב"ן (בהלכות חלה) והרא"ש (הלכות חלה סימן א) והרמב"ם (ביכורים פרק ז הלכה ד). וכן פסק השו"ע (סימן שכד סעיף ב) "חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. בד"א, כשערבן קמח. אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר וכו'"
ולכן לענין דינא העיסה חייב בחלה, ויש להפריש חלה בברכה.
