שאלה

לפני שבת לויתי משכני מספר תפוזים של אוצר בית דין. ברצוני לדעת האם אוכל להחזיר לו תפוזים של אוצר בית דין, או שעלי להחזיר לו דוקא תפוזים של חולין, מיבול שישית או מיבול חו"ל?

תשובה

פירעון חוב מדמי שביעית אסור, ועל כן יש להחזיר תפוזים של חו"ל או של שישית, ובאופן שאין חשש ריבית. אולם יש סוברים שמי שלוה פירות שביעית והתנה שיחזיר פירות שביעית, רשאי לפרוע תמורתם פירות שביעית, כפי שיבואר להלן בהרחבה.

הרחבה

שנינו במשנה (פרק ח משנה ד): "לקח מן הנחתום ככר בפונדיון, כשאלקוט ירקות שדה אביא לך, מותר. לקח ממנו סתם, לא ישלם לו מדמי שביעית, שאין פורעין חוב מדמי שביעית". והטעם שאסור לפרוע חוב בדמי שביעית מבואר בגמ' (עבודה זרה סב ע"א): "מפני שהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה".

ומדברי הרמב"ן (שם) משמע שפריעת חוב בדמי שביעית אסורה מן התורה, ודימה את הפורע חובו בדמי שביעית למי שקנה חלוק וטלית בדמי שביעית. וזה לשון הרמב"ן: "וטעמא דמילתא, דדבר הראוי לאכילה הואיל ונתפס בקדושת שביעית ואפשר לנהוג בו קדושת שביעית מותר, אבל דמים שאי אפשר לנהוג בהם קדושת שביעית כגון חלוק – אסור, דמפקע להו מקדושתייהו ולא קרינא בהו לאכלה. ולפרוע חובו בפירות שביעית נמי משום האי טעמא אסור, דכיון דדמי הפירות נשארין בידו ואינן נתפסין, הויא לה סחורה".

ונראה שרצונו לבאר שמאותה הסיבה שאסור לקנות בדמי שביעית חלוק וטלית, אסור גם לפרוע חובו בדמי שביעית. שבשני המקרים הוא משתכר שאינו צריך לנהוג קדושת שביעית בשווי דמי השביעית. שהרי חלוק וטלית אינם נתפסים בקדושת שביעית, וכן גם כשפורע חובו בדמי שביעית, הוא מרויח שחובו נפרע, ואינו צריך לנהוג קדושה בשווי הדמים שנשארו אצלו.

אמנם החזו"א סובר שפריעת חוב מדמי שביעית אינה נחשבת סחורה מן התורה כי אם מדרבנן. וזה לשון החזו"א (שביעית סימן יג ס"ק כו): "הא דאין פורעין חוב משביעית אינו משום סחורה, [ש]הרי לקח והותיר מותר למוכרו ואסור בפריעת חוב. אלא כשם שאין מוכרין מאכל אדם ליקח ממנו מאכל בהמה דחשיב משמש בפירות שביעית שלא כדרך הנאתן, הכא נמי כשפורע חוב חשיב כלוקח דבר שאינו מהשתמשות השביעית, וגרע מאילו נתן במתנה, ונראה דאיסור זה מדרבנן".

[לשון החזו"א שאינה משום סחורה צריכה ביאור, שהרי בגמ' (עבודה זרה סב ע"א) שהובאה לעיל מפורש שהאיסור הוא משום סחורה, כלשון הגמ': "והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה". וצריך לפרש שכוונתו שאינה סחורה מדאורייתא אלא מדרבנן. וכך ביאר בדרך אמונה (שמיטה פרק ד ציון ההלכה ס"ק קצ).

וכן משמע בתוספות (עבודה זרה סב ע"א), שהקשו על המסופר בגמ' (קידושין נב ע"א), מעשה באחד שקידש חמש נשים בכלכלה של שביעית, והרי לאו לאכלה הוא? ותירצו התוספות: "וטעמא דמשום פריה ורביה אקילו ביה רבנן, ומיהו יש לדחות דהתם דיעבד אבל לכתחלה אסור". ומוכח מדבריהם שהאיסור הוא מדרבנן, שאם לא כך היאך הקילו רבנן משום פריה ורביה.

(אמנם בשו"ת החזו"א (כתבים סימן תרלא) כתב: "בדברי תוס' שהקילו בקידושין, על כרחך כוונתם בשביעית בזמן הזה". משמע שנוקט שגם לדעת התוספות האיסור הוא מדאורייתא. וצ"ע מה הכריח את החזו"א לנקוט כן בדעת התוספות, דלא כשיטתו הנ"ל).

העולה מדברינו עד עתה שמי שלווה מעות מחברו, אינו רשאי לפרוע את חובו בפירות שביעית. אמנם נידון שאלתנו אינו בפריעת חוב של הלוואת ממון, אלא באופן שלוה משכנו תפוזים ונתחייב להחזיר לו תמורתם תפוזים. (לדעת הרמ"א (יורה דעה סימן קסב סעיף א) בהלואה מועטת משכנים אין איסור ריבית כיון שאינם מקפידים זה על זה). בספר פירות שביעית (פרק ו הערה כ) מובא בשם הגרי"ש אלישיב שהלואה כזו שאין דרך לתבוע את מי שאינו מחזיר מותר לפרוע בפירות שביעית.

והטעם, שמכיון שאין דרך השכנים לתבוע זה את זה אם אינם פורעים את ההלואה, אינו נחשב כפרעון חוב. ולפיכך יש להתיר לפורעה בפירות שביעית, שהרי אין זה ממש פירעון חוב, אלא הוא כמתנה. ובדומה לזה כתב בספר משנת הגרי"ש (פירות שביעית פרק ג אות יא).

אמנם בקונטרס השביעית מהג"ר רבי בן ציון פלמן בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, כתב שרק כאשר אין השכנים מקפידים כלל על החזרת ההלואה, היא נחשבת כמתנה, ומותר להחזיר תמורתה פירות שביעית. אבל אם השכנים מצפים לפירעון, גם אם הם לא יתבעו אותו בפירוש, הרי היא נחשבת כהלואה ואסור לפורעה מפירות שביעית.

ויש לומר שהנידון תלוי בהגדרת האיסור לפרוע חוב מפירות שביעית. שאם האיסור הוא משום שמשתכר שאינו צריך לנהוג קדושת שביעית בשווי הדמים שפרע, יש לומר שמכיון שאינו מוכרח לפרוע אינו חשוב שמשתכר. אך אם גדר האיסור הוא כמו שנראה מדברי החזו"א, שהוא משתמש בפירות שביעית שימוש שאינו לאכילה, נראה שאסור גם באופן שאינו מוכרח לפרוע, שהרי סוף סוף הוא משתמש בהם לפירעון.

ולכן נראה שלא יפרע חוב זה בתפוזים של שביעית, אלא בשל חו"ל או בשל שישית. אך עליו לברר שאין חשש ריבית בדבר, כגון במקרה שפירות חו"ל או שישית יקרים יותר.

להשלמת הדברים נציין שדעת הרידב"ז (בית הרידב"ז הלכות שביעית סימן ז ס"ק י) שאף על פי שסתם חוב אסור לפורעו בפירות שביעית, מכל מקום הלווה פירות שביעית רשאי לפרוע תחתיהם פירות שביעית. הרידב"ז למד זאת מדין שנאמר לגבי מעשר שני (ירושלמי מעשר שני פרק א הלכה א), שעל אף שאסור לפרוע חוב בפירות מעשר שני, מכל מקום אם לקח מחברו מעשר שני יכול להחזיר לו מעשר שני.

אכן במנחת שלמה (שביעית פרק ח סוף משנה ד) ובספר השמיטה (פרק ח הערה 6) תמהו על סברתו, מה חילוק יש בין אם לווה פירות שישית או פירות שביעית, בשני האופנים נחשבת ההלואה לחוב ממון גמור שהרי כבר אכל את הפירות וע"כ אסור לפרעו מפירות שביעית ואינו דומה לפרעון חוב במעשר שני שהוא מעשה מכירה והחלפה של פירות מעשר שני במעות מעשר שני.

גם בחוט שני (פרק ו הלכה יד) נקט שאין לסמוך על היתר זה, ואף מי שלווה פירות שביעית לא יפרעם אלא בפירות חולין. אכן לבסוף מצרף לזה שאם לוה פירות שביעית, וגם התנה שיחזיר לו מפירות שביעית, יכול להחזיר פירות שביעית.