פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית

דינם של פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית לעניין הפרשת תרומות ומעשרות

הרב שמחה אדלשטיין שליט"א
מתוך הספר 'מפרי הארץ – שביעית' בהוצאת בית המדרש

שאלה

פירות שחנטו [הוא שלב בתחילת הפרי, או תחילת יציאת הפרי אחר נפילת הפרח, או הגעת הפרי לעונת המעשרות] בשנה שמינית קודם ט"ו בשבט, והדבר מצוי באילן השסק או באפרסק בכיר, מה דינם של פירות אלו לעניין דיני הפרשת תרומות ומעשרות.
ראש השנה לאילנות לגבי מעשר הוא ט"ו בשבט, כלומר "שנת מעשר" היא מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט, פרי שחנט לפני ט"ו בשבט שייך לשנה שעברה, חנט לאחר ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה.
לעומת זאת שנה שביעית גם לאילנות היא מא' תשרי עד א' תשרי, לכן מתעוררת שאלה היות והשביעית נגמרה בא' תשרי ס"ט, ושנה ראשונה למעשרות פירות האילן מתחילה רק בט"ו בשבט ס"ט, מה דין פירות האילן שחנטו בין א' תשרי לט"ו בשבט ס"ט.
השאלה נחלקת לשלשה נושאים:
1. האם הפירות חייבים במעשר או פטורים כפירות שביעית.
2. איזה מעשר צריך להפריש מהם מעשר שני או עני.
3. אם אפשר להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט, או שזה נחשב כמעשר מפירות שנה על חברתה.

תשובה

ראשית יש לבאר את הרקע ההלכתי מתוך המקורות.
בריש מסכת ראש השנה אמרו דט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות והיינו לעניין מעשרות דפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין כשנה שעברה ואם חנטו אחר ט"ו בשבט מתעשרין כשנה הבאה, וזה נוגע גם לחלוקת השנים שבחלקן (א' ב' ד' ה') מעשרין מעשר שני ובחלקן (ג' ו') מעשר עני, וגם לעניין שאין מעשרין אף תרומה ומעשר ראשון משנה על חברתה, ואם עישר מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על אלו שחנטו לאחר ט"ו בשבט לא עשה כלום. וכך נפסק ברמב"ם הלכות מעשר שני פ"א ה"ב.

ולעניין שביעית עיין ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"ד ה"ט, ופשטות לשונו שם מורה דראש השנה לפירות האילן לעניין שמיטה ויובל הוא אחד בתשרי, דכל פירות האילן שחנטו קודם א' בתשרי דינם כפירות ששית ומה שחנט לאחר א' בתשרי דינו כפירות שביעית, ואמנם השל"ה הק' (שער האותיות אות ק' בדיני מאכלות אסורות) פירש כוונת הרמב"ם דאף לעניין שביעית ראש השנה לפירות האילן הוא ט"ו בשבט כשאר שנים, אולם עיי"ש במקורות וציונים במהדורת ר"ש פרנקל שהביאו מהרדב"ז בתשובה (סי' ב' אלפים רכא) והפני יהושע (ראש השנה טו ע"א) שפירשו הרמב"ם כפשוטו שהוא א' בתשרי ולא ט"ו בשבט. [ואמנם מצאנו שיטת רבינו חננאל במסכת ראש השנה דף טו ע"א דאף לענין שביעית ראש השנה הוא ט"ו בשבט כשאר שנים ולא א' בתשרי. וכבר תמהו ע"ז מהסוגיה בסוכה דף לט ע"ב דמוכח מהסוגיה שם דאתרוג הנלקט בתחילת שביעית קודם חג הסוכות אסור משום שביעית דאזלינן בתר לקיטה אע"ג דלעניין מעשר כל הנלקט קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר כמבואר בראש השנה דף טו ע"א, ועיין בחזו"א שביעית סי' ז' ס"ק יג וקהילות יעקב ראש השנה סי' יד מה שכתבו ליישב]. ולמעשה הכריעו הפאת השולחן סי' כב בית ישראל ס"ק יד והחזו"א שם דראש השנה לפירות האילן לעניין שביעית הוא א' בתשרי כפשטות הסוגיה בסוכה, וגם סיום שנת השמיטה הוא א' בתשרי של שמינית.

מעתה נשאלת השאלה מה דין פירות שחנטו לאחר ראש השנה של שמינית קודם ט"ו בשבט, שמצד דיני קדושת שביעית אנו נוקטים להלכה שאין בהם קדושת שביעית אלא דינם כפירות שמינית, אבל כיצד זה מסתדר עם דין סדר השנים לעניין תרומות ומעשרות, שלעניין זה הדבר נקבע בט"ו בשבט, ובפרט לפי הטעם המבואר בגמ' ראש השנה דף טו ע"א דראש השנה לאילנות הוא בט"ו בשבט מפני שעד ט"ו בשבט כבר עברו רוב ימות הגשמים של שנה זו ועלה השרף (שנוצר ממי הגשמים) באילנות ומכח השרף שבאילן חונטים הפירות, וטעם זה הרי לא נשתנה גם בתחילת שנה שמינית, שהפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית הם מכח מי גשמים של שנה שעברה, וא"כ הם נחשבים כפירות שנה שביעית.

ועתה נעבור לדון בשאלה הראשונה, שלפי הנחת היסוד הקודמת הרי אם דינם כפירות שביעית יש מקום לשאול
האם גם נפטרו מתרומות ומעשרות כפירות שביעית, אף שאין נוהגים בהם דיני שביעית. ובכדי להשיב על שאלה זו צריך לברר מהו הטעם שפירות השנה השביעית פטורים מתרומות ומעשרות.

הנה המהרי"ט בתשובה (ח"א סי' מג) האריך בדין פטור פירות שביעית ממעשרות, ומתבאר מדבריו שנחלקו בדבר אביו המבי"ט עם הרב בית יוסף, דשיטת הב"י שפטור פירות שביעית ממעשרות הוא משום הפקר, ושיטת המבי"ט דפטור פירות שביעית ממעשרות אינו משום דין הפקר אלא שהוא דין מסוים דילפינן מקרא לפטור פירות השנה השביעית ממעשרות, עיי"ש, והמהרי"ט הביא שם מספרי (פרשת ראה) שאמרו "יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר ת"ל שנת המעשר שנה שחייבת במעשר יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר, פי' מדכתיב שנת המעשר אלמא יש שנה שאינה חייבת במעשר ואי זו שנה שביעית, הרי מוכח להדיא ששנה שביעית פטורה מן המעשר כל עיקר ולא מטעם הפקר", עכ"ל. והוסיף עוד לבאר דאמנם מטעם הפקר שהפטור הוא משום דכתיב כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוין, היה אפשר שפיר לומר שאם ישראל עבר וגדר כרמו בשביעית ואינו מניח לשום אדם להיכנס בו אין זה חשיב כידך וידו שוין ושפיר חייב במעשרות, אפי"ה שפיר פטור מן המעשר בשביעית מטעם הנ"ל.

וכבר ציינו האחרונים (עיין טורי אבן ר"ה טו ע"א ואפיקי ים ח"ב סי' כה כו) שלכאורה נחלקו בזה רש"י ותוס' בר"ה דף טו ע"א, שרש"י כתב שם לעניין אתרוג "דאי לאו דשביעית נהגא בה לא מפטרא הוה דהפקירא דשביעית פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא, ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור וכו'". הרי מבואר דפטור שביעית ממעשרות הוא מטעם הפקר כשיטת הב"י, אולם בתוס' שם (ד"ה יד הכל) מבואר דאתרוג בת ששית הנכנס לשביעית למאי דסבר אבטולמוס משום חמשה זקנים דאתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית, כיון דאזלינן בתר לקיטה לעניין מעשרות אין צריך לטעם יד הכל ממשמשין בה כדי לפוטרו ממעשר, אלא שהוא פטור ממעשר כיון שהם פירות שביעית ולא חייבה תורה פירות השנה השביעית במעשר. הרי דאף שאין נוהג קדושת שביעית והפקר באתרוג שחנט בששית ונלקט בשביעית מ"מ פטור ממעשר משום שהוא דין מסוים שפירות שביעית פטורין ממעשרות.

ובביאור שיטת התוספות דפירות השנה השביעית פטורין אף שאין נוהג בהם שביעית כמו אתרוג בת ששית הנכנס לשביעית שלעניין שביעית אזלינן בתר חנטה ולענין מעשר בתר לקיטה, כתב החזו"א בשביעית סי' ז' סק"ט דלא אמרה תורה תרומה ומעשר בשנה שביעית בכל אופן, כלומר אף שעיקר הפטור הוא משום דלא שייך מעשר בפירות שביעית דהפקירא נינהו מ"מ כיון דיצא מזה שאין שנה שביעית ראויה לגדל פירות לבעלים פטרה תורה שנה זו אף אם ימצא מקרה יחידי כגון אתרוג ששית הנכנס לשביעית, וראיה לזה מדלא אמרה תורה איזה מעשר
ינהג בשביעית מעשר שני או עני [ועיין חזו"א שם סי' ט ס"ק יח שדחה ראיה זו].

אמנם לפי מה שהבאנו לעיל בשם המהרי"ט יש לזה ילפותא מפורשת בספרי שמיעטה תורה פירות השנה השביעית ממעשרות, ופטור זה אינו תלוי כלל בדין ההפקר של שביעית. אלא שיתכן לפרש ילפותא זו ע"פ ביאורו של החזו"א דכיון דשנה שביעית בדרך כלל פירותיה הפקר ואינם בדין מעשרות, ע"כ פטרה תורה כל פירות שנה זו ממעשרות וכנ"ל.

עוד ציינו האחרונים למש"כ התוס' בראש השנה דף יד ע"ב ד"ה ולשביעית, שהביאו בשם הירושלמי בפ"ב מבכורים
שאתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן בתר חנטה ופטור ממעשר כירק בתר לקיטה. ע"כ. ואף שאינו הפקר דלענין שביעית אזלינן בתר חנטה, מ"מ פטור ממעשר, ומוכח דס"ל [וכ"ה שי' הירושלמי] דפטור פירות שביעית ממעשרות הוא דין בפירות השנה השביעית ולאו משום דין הפקר שבהם. ובעיקר סוגיית הירושלמי בבכורים עיין אור שמח פ"א ממעשר שני ה"ה ומנחת שלמה קמא סוף סי' לז.

לאור האמור נמצא שהדבר שנוי במחלוקת ראשונים אם פטור מעשרות בשביעית הוא בכל פירות שביעית אף באלו שאין נוהג בהם דין הפקר וקדושת שביעית, וא"כ היה נראה לומר דפירות שחנטו בשנה שמינית קודם ט"ו בשבט שנחשבים פירות שביעית וכמו שביארנו כיון שגדלים על מי גשמים של שנה שביעית ממילא הדבר תלוי במחלוקת הנ"ל אם חייבין במעשרות, ומצאתי שכבר העיר בזה המקדש דוד (דף רכה עמ 449 ד"ה הביאו התוס'), וכיון שלא הוכרעה הלכה בדבר יש להחמיר ולהפריש תרומות ומעשרות אבל בלא ברכה כדין ספק.

אולם יעויין בחזו"א שביעית סי' ט ס"ק יח בתוך דבריו שכתב לדון בפירות האילן שחנטו אחר ר"ה של שמינית קודם
ט"ו בשבט איזה מעשר מפרישין מהם, וכתב דאפשר דמפרישין מהם מעשר שני כדין שנה ראשונה, דאל"כ נפטריה לגמרי, וצריך לחלק מאתרוג של ששית שנלקט בשביעית דפטור מן המעשר, עכ"ד עיי"ש היטב [ומה שכתב דמפרישין מעשר שני עוד נשוב לדון בזה בהמשך הדברים]. ועכ"פ מוכח דהחזו"א פשיטא ליה דלא יתכן לפטור לגמרי פירות האילן שחנטו בשמינית מן המעשר אף לשיטת התוס' דאתרוג של ששית שנלקט בשביעית פטור מן המעשר, וכתב שצריך לחלק ביניהם ולא פירש מהו החילוק. אך צ"ע דלפי מה שכתבנו דנראה שמקור דברי התוס' הם הספרי הנ"ל דשנה שביעית פטורה מן המעשר, א"כ כל פרי שנחשב של שנה שביעית צריך להיפטר ממעשר אף אם אין נוהג בו קדושת שביעית, ומאי שנא אם הטעם שאין נוהג בו שביעית הוא משום דאזלינן באתרוג בתר חנטה והוא חנט בששית ולענין שנת מעשר נחשב כשביעית משום שנלקט בשביעית, או משום שפירות אלו חנטו בשמינית [בין א' תשרי לט"ו בשבט של שמינית], סוף סוף פירות שביעית קרינן בהו וליפטרו מן המעשר.

ואפשר שיש לפרש הילפותא הנ"ל בספרי דממעטינן שנה שביעית ממעשר מדכתיב "שנת המעשר", נכלל בזה רק זמן השנה שמגדלת פירות שקדושים בקדושת שביעית, שהוא מראש השנה (אחד בתשרי) עד ראש השנה (אחד
בתשרי), דכיוון שרוב הפירות הגדלים בזמן זה יש בהם קדושת שביעית והם הפקר, וכך הוא סדר גידול הפירות, פטרה תורה את כל הגידולים בזמן זה אף אם ימצא מקרים יחידים שאין בהם קדושת שביעית כגון אתרוג ששית הנכנס לשביעית, או פירות נכרי שנגמרה מלאכתן ביד ישראל לשיטת הב"י, אבל הזמן שאחר ראש השנה של שמינית עד ט"ו בשבט, אף שלעניין שנות המעשר הרי מה שחנט בזמן זה נחשב מגידולי שנה שביעית כיון שגדל
על מי גשמים של שביעית, אבל כיון שזמן זה אינו מגדל פירות שקדושים בקדושת שביעית אינו נכלל בילפותא זו לפטור ממעשר פירות הגדלים בו, כיון שכל הגידולים הגדלים בו אין בהם קדושת שביעית ואין נוהג בהם הפקר.
שוב ראיתי כעין דברינו בקהילות יעקב על מסכת ראש השנה סי' א' עיי"ש.

ועל כל פנים לדינא לעניין פירות שחנטו בין ראש השנה של שמינית לט"ו בשבט, לדעת המקדש דוד הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם חייבין בתרומות ומעשרות או פטורין, וא"כ מסתבר שיש להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה, אמנם הכרעת החזו"א שפירות אלו חייבים בתרומות ומעשרות, ומשמע שהוא חיוב גמור גם לעניין ברכה.

ועתה נעבור לדון בשאלה השנייה, איזה מעשר צריך להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית, מעשר שני או מעשר עני. ושוב לאור ההנחה שהקדמנו שפירות אלו דינם כפירות השנה שביעית אלא שאין נוהג בהם דין הפקר וקדושת שביעית, א"כ צריך לברר איזה מעשר מפרישים מפירות שביעית שחייבים במעשר דהיינו שאין נוהג בהם קדושת שביעית ודין הפקר.

ומצאנו בזה הלכה מפורשת בשולחן ערוך סי' שלא סעיף יט שכתב שם הרמ"א, אם עכו"ם מכר פירות בשביעית לישראל וגמר מלאכתו ביד ישראל חייבים בתרומה ומעשר ומפריש מעשר עני כדין עמון ומואב. ומקור הדברים בב"י בשם הכפתור ופרח (פרק מז) שלמד כן מדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פ"ו ה"ה שבחוץ לארץ שאין נוהג שם שביעית, בארץ מצרים ובעמון ומואב מעשרין בשביעית מעשר ראשון ומעשר עני מפני שארצות אלו קרובות לארץ ישראל כדי שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית, והלכה למשה מסיני שיהיו מפרישין בארץ עמון ומואב מעשר עני בשביעית, אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים. [ומקור דברים במסכת ידים פ"ד מ"ג עיי"ש בפירוש המשניות להרמב"ם ובר"ש]. ומזה למד הכפתור ופרח דמאותו הטעם גם בארץ ישראל עצמה מפרישין מעשר עני בשביעית.

והיה מקום לומר דכל הפירות שנחשבים פירות שביעית נכללים בדין זה, ובפרט שגם בזמן זה אכתי מצויין הרבה פירות שביעית שפטורין ממעשרות, ואכתי שייך גם תקנת סמיכת עניים, וא"כ צריך להפריש מהם מעשר עני.

אמנם החזו"א בשביעית סי' ט ס"ק יח כתב דאפשר דמפרישין מפירות אלו מעשר שני כדין שנה ראשונה, וכ"כ
שם בס"ק יז בדינים העולים ד"ה פירות האילן, שאם חנטו אחר ראש השנה הרי הן כפירות שמינית לכל. וצ"ע מה טעם לא נאמר בזה שיפריש מעשר עני כפסק הרמ"א ע"פ הכפתור ופרח. ואפשר דס"ל שהתקנה היתה על השנה השביעית דהיינו מראש השנה (אחד בתשרי) של שביעית עד ראש השנה (אחד בתשרי) של שמינית שרוב גידוליה יש בהם קדושת שביעית והפקר הם, אבל אחר ראש השנה קודם ט"ו שגידולי זמן זה אינו בקדושת שביעית ואינו הפקר אינו בכלל תקנה זו, אלא זמן זה נטפל לשנה השמינית שלאחריה שדינו מעשר שני, וגם יש בזה טעם של רוב השנים שהם מעשר שני, מה גם שזמן זה הרי נוהג בו מעשר שני לעניין ירקות שנלקטים בו ולענין תבואה וקטניות שהביאו שליש אחר ראש השנה, ולכן נקט החזו"א שיותר מסתבר שחייב במעשר שני, ועדיין צ"ע בזה. ולקמן יתבאר דהא דמפרישין מעשר שני מפירות אלו יתכן שהוא מעיקר הדין.

וגם בעיקר פסק הרמ"א בענין פירות עכו"ם שנגמרה מלאכתן ביד ישראל שמפרישין מהם מעשר עני, עיין במנחת שלמה קמא סי' לז שהאריך להקשות ע"ז מכמה טעמים, [ויש מקום להרחיב בכל דבריו שם ומה שיש ליישב פסק הרמ"א ע"פ הכפתור ופרח, אך צריך לייחד לזה מאמר נפרד] ומסקנתו שם שראוי להפריש מעשר שני ומעשר עני על תנאי, והביא שגם האדר"ת כתב כן והסכים עמו הגר"ש סלנט זצ"ל. והנה בתוך דבריו שם כתב גם לעניין פירות האילן שחנטו לאחר ראש השנה של שמינית שצריך להפריש מהם מעשר שני מעיקר הדין, אך לא פירש בסוף דבריו אם מסקנתו להלכה היא גם על פירות שחנטו אחר ראש השנה קודם ט"ו בשבט. ועיין עוד בספר המעשר והתרומה עמ' נה בית האוצר אות ז' שהביא מלוח א"י משנת תרע"א בעניין דומה לזה ומה שהעיר ע"ז.

מסקנת הדברים לעניין השאלה השנייה, לדעת החזו"א יש להפריש מפירות שחנטו בין ראש השנה של שמינית לט"ו בשבט מעשר שני בלבד [ולהלן יתבאר דיתכן שהוא מעיקר הדין], ולדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [והביא כן בשם האדר"ת והגר"ש סלנט זצ"ל] מסתבר שראוי להתנות על פירות אלו שאם צריך מעשר שני יחול מעשר שני
ואם צריך מעשר עני יחול מעשר עני ובכך יצאנו מידי ספק.

ועתה נעבור לשאלה שלישית, מהו הדין לעניין להפריש מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט של שמינית, שכידוע שאלה זו נוגעת למעשה בשסק שמצוי על עץ אחד חלק פירות
שחנטו קודם ט"ו בשבט וחלקם שחנטו לאחר ט"ו בשבט.

ואין לנו אלא לחזור על הראשונות, דדין זה שאין מעשרין משנה על חברתה, לפי המבואר בגמ' שבפירות האילן כל שחנט קודם ט"ו חשיב שגדל על מי שנה שעברה, א"כ פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית גדלו על מי גשמים של השנה השביעית, וממילא אם עישר מהם על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט דינו כמו המעשר מפירות שנה על של חברתה שלא עשה כלום. וכבר רמזנו לזה בקצרה ב"משפטי ארץ – הלכות תרומות ומעשרות" (פרק ה הערה לה, והערה זו נשמטה במהדורות הראשונות, ובמהדורה מאוחרת היא כתובה בסוף הספר בהוספות ותיקונים).

אך צ"ע בלשון החזו"א שביעית סי' ט ס"ק יז בדינים העולים שכתב שאם חנטו לאחר ראש השנה הרי הן כפירות שמינית לכל. ומשמע דלכל מילי, שהרי סתם ולא חילק דלעניין הא דאין מעשרין משנה על חברתה דין פירות אלו כפירות שביעית, ואין לעשר מהם על מה שחנט לאחר ט"ו בשבט.

ואולי יש לומר דהא דאין מעשרין משנה על חברתה ילפינן מדכתיב "עשר תעשר וכו' היוצא השדה היוצא שנה אתה מעשר ולא משנה זו לשנה שעברה ולא משנה שעברה לשנה הבאה, כמבואר ברש"י בכורות דף נג ע"ב, ומשמעות הכתוב דכל שנה יש לה דין מעשר בפני עצמה, ולכן אי אפשר לעשר משל שנה זו על חברתה, כמו שכל
מין יש לו דין מעשר בפני עצמו ואין לעשר ממין על מין אחר כגון מתפוחים על אתרוגים, וא"כ יתכן דשנה שביעית אין לה כלל דין מעשר שהרי נתמעטה מדכתיב "שנת המעשר" דשביעית אינה שנת המעשר, אבל הרי ביארנו לעיל דלא נתמעט רק הזמן של השנה השביעית עצמה, דהיינו מראש השנה (אחד בתשרי) של שביעית עד ראש השנה (אחד בתשרי) של שמינית שהוא הזמן שמגדל פירות הקדושים בקדושת שביעית ודין הפקר עליהם, אבל הזמן שמראש השנה (אחד בתשרי) של שמינית עד ט"ו בשבט אינו נכלל במיעוט זה, והרי לא יתכן ליתן על זמן זה [ד' חדשים וחצי] דין שנת מעשר בפני עצמה, משום שיחידה של שנת המעשר היא שנת גשמים שלימה שהרי על כן נקבע ט"ו בשבט ראש השנה, ונמצא שזמן זה שמראש השנה 1 לאילנות עד ט"ו בשבט של שמינית הוא זמן בלתי מוגדר לעניין קביעת שנת המעשר, דלשביעית אינו שייך ולא נכלל במיעוטא דספרי ד"שנת המעשר", וגם דין שנה בפני עצמה אין לו, ועל כרחך שהוא נטפל לשנה שלאחריו, ויסוד הדברים דמאחר שנגמר שביעית מתחיל סדר שנים חדש, ותחילתו הוא מאחד בתשרי של שמינית, ומתוך המקראות עצמם ודרשות חז"ל למדנו דבר זה כמבואר.

ולכשתמצי לומר תראה שכן מבואר בדברי החזו"א בסי' ט' ס"ק יח שכתב וז"ל ועוד אילן שחנט אחר ראש השנה של שמינית שאין בו שביעית וכמו שביארנו לעיל וחייב במעשר ולעניין מעשר אזלינן בתר חנטה עד ט"ו בשבט
וא"כ צריך לדעת איזה מעשר נוהג בו [ומיהו אפשר דהתם מפרישין מעשר שני כדים שנה ראשונה דאל"כ נפטריה לגמרי, וצריך לחלק בין אתרוג של ששית שנלקט בשביעית דפטור מן המעשר]. עכ"ד (והסוגריים במקור). וכן כתב שם בס"ק יז בדינים העולים ד"ה פירות האילן, חנטו אחר ראש השנה הרי הן כפירות שמינית לכל.

ולפי"ז גם לעניין השאלה השנייה שנתבאר לעיל נמצא דמה שחנט מראש השנה של שמינית עד ט"ו בשבט מפרישין ממנו מעשר שני מעיקר הדין כיון שהוא נטפל לשנה ראשונה של שמיטה ותחילת מחזור של שביעית מתחיל מראש השנה (אחד בתשרי) של שמינית, ונמצא ששנה ראשונה של שמיטה היא 5.16 חדשים.

ואם תאמר סוף סוף מה שנקבע ראש השנה לאילנות בט"ו בשבט הוא משום שפרי שחנט מקודם גדל על מי שנה שעברה, וא"כ איך נחשוב מראש השנה של שמינית כתחילת שנה ראשונה, הרי מה שחונט בזמן זה גדל על מי שנה שעברה.

ונראה ביאור הדברים ע"פ מה שכתב החזו"א בשביעית ז' ס"ק יג במה שנחלקו אמוראים בירושלמי פ"ק דראש השנה בביאור דין ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, חד אמר כבר יצאו רוב גשמי שנה כו' וחורנה [ואחר] אמר עד כאן חיין מי שנה שעברה כו', וכתב החזו"א לפרש דעד ט"ו בשבט עדיין מעורב בו כח המים משנה שעברה, אבל ודאי אהני בו גשמי שנה הבאה, ור"ל דלפיכך קבעו חכמים שנתן ט"ו בשבט דביום זה מתחיל עיקר חיותן משנה הבאה ויום זה מחליף בהן את השנה, ור"א לא פסיקא ליה דיום זה מגביל בין חיות העבר לחיות דלהבא אלא דיום זה נגמר בו רוב גשמי שנה, ור"ז סבר דזה לא מספיק אלא שהוא מגביל בין חיותן, עיי"ש.

וכיון שבאמת פרי שחונט קודם ט"ו בשבט גדל גם על מי שנה הבאה, אלא דכל שעיקרו על מי שנה שעברה או שעדיין לא עברו רוב גשמי שנה גובר כח מי גשמים של שנה שעברה וניתן להם שם גידולי שנה שעברה, אבל בתחילת שנה שמינית ששנה שעברה שהיא שנת השמיטה אין לה שום דין "שנת מעשר" כלל, והזמן שמראש השנה עד ט"ו בשבט גם לא שייך בו פטור ד"שנת המעשר" כמו שנתבאר שזמן זה לא נתמעט מהאי קרא, וזמן זה גם אינו נחשב יחידה של שנת מעשר כיון שאינה שנת גשמים שלימה, וא"כ אין שום דין שגובר על כח מי גשמים של שנה זו וממילא שפיר חשיב גידולי שנה ראשונה של שמיטה ומחזור השמיטה מתחיל מראש השנה של שנה שמינית.

ומסקנת הדברים לעניין השאלה השלישית נראה דלכתחילה בוודאי יש להחמיר שלא לעשר מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט של שמינית, ואם עישר מזה על זה יש לדייק מדברי החזו"א שחלה ההפרשה ולא חשיב מעשר משנה על חברתה, ומכל מקום כיון שלא נתפרשו הדברים להדיא נראה שראוי להישאל על ההפרשה ולחזור ולהפריש מכל אחד בנפרד.

העולה מכל האמור, לעניין פירות שחנטו בין ראש השנה של שמינית לט"ו בשבט:
א. לדעת המקדש דוד הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם פירות אלו חייבין בתרומות ומעשרות או פטורין, וא"כ מסתבר שיש להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה, אמנם הכרעת החזו"א שפירות אלו חייבים בתרומות ומעשרות, ומשמע שהוא חיוב גמור גם לעניין ברכה.
ב. לדעת החזו"א יש להפריש מפירות אלו מעשר שני בלבד, ומשמע שהוא מעיקר הדין שנחשבים כפירות שמינית, ולדעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [והביא כן בשם האדר"ת והגר"ש סלנט זצ"ל] מסתבר שראוי להתנות על פירות אלו שאם צריך מעשר שני יחול מעשר שני ואם צריך מעשר עני יחול מעשר עני ובכך יצאנו מידי ספק.
ג. לכתחילה יש להחמיר שלא לעשר מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שמינית על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט של שמינית, ואם עישר מזה על זה יש לדייק מדברי החזו"א שחלה ההפרשה ולא חשיב מעשר משנה על חברתה, ומכל מקום כיון שלא נתפרשו הדברים להדיא נראה שראוי להישאל על ההפרשה ולחזור ולהפריש מכל אחד בנפרד.

1 .ואינו דומה לשנה ששית שגם היא אינה שנה שלימה עד ט"ו בשבט, דמראש השנה של שביעית מתחילת שנת השביעית ושוב אינו שייך לשנת המעשר של שנה ששית, דהתם סוף סוף רוב השנה שהוא עיקר זמן גידול פירות האילן דהיינו מט"ו בשבט עד ראש השנה נכלל בשנת המעשר, אבל הזמן שמראש השנה של שמינית עד ט"ו בשבט אינו זמן גידול פירות האילן (וכמו שכתב הרא"ש בהלכות קטנות סוף הלכות ערלה "דהאידנא אין חנטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט"), ולא מסתבר שזמן זה יחשב "שנת מעשר" בפני עצמו.