עשיית שייקים מפירות שביעית

רבי שאול רייכנברג שליט"א
מחבר ספר ‘משפטי ארץ'

מאמר מתוך הליכות שדה 220 – אלול תשפ"ב

בהליכות שדה מספר 217 כתבתי על סחיטת פירות שביעית ריסוקם ועשיית שייקים.

הבאתי את שיטת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה סי' נא) שכל פירות שדרכם בריסוק וסחיטה מותר לעשות כך בפירות שביעית. ודרכם בכך הכוונה שכ10% מהציבור עושה כך בקביעות. (בסחיטה כשבשר הפרי נהיה פסולת הוא מסתפק אם מותר לעשות משום שהפסולת לא נאכלת, אותו הספק יהיה גם אם רוצים לקלף פירות לצורך עשיית שייק כאשר הדרך לא לקלף אותם פירות לאכילה).

הבאתי את שיטת מרן החזו"א זצ"ל (שביעית סי' כה ס"ק לב ד"ה) ויש שכל שהמשקה נחשב זיעה (כל הפירות חוץ מיין ושמן) הרי אסור לסחוט משום שנחשב שמאבד את הפרי עצמו ומשתמש אח"כ בדבר חדש שהוא רק הזיעה של הפרי.

מ"מ החזו"א כותב שמותר לסחוט תפוזים והוא מצרף לזה כמה טעמים.

א. שיטת הרשב"א שלומדים מיין ושמן שכל דבר שרוב שימושו במשקה אינו זיעה. ורוב שימושו מפרש החזו"א שרוב האנשים טוב להם המשקה כמו הפרי עצמו. וכך היה בזמן החזו"א שרוב האנשים רצו מיץ תפוזים כמו תפוזים עצמם, כשעדיין לא היו את כל המשקאות המתוקים.

ב. סחיטת התפוזים אין זה כסחיטה שיוצא המיץ מבשר הפרי, אלא כריסוק של כל הפרי כיון שכל בשר הפרי של התפוז (או רובו) נכנס לתוך המשקה. ואז זה כמו טרימא שהוא רסק של תמרים שכתוב בגמרא (ברכות לח,א) שמותר לעשות טרימא מתמרים של תרומה.

ג. החזו"א כותב כך: “אבל אם ממסמס את כל הפרי לתוך הקערה ולא נשארו רק הקרומין (הקליפות של הפלחים) היינו ריסוק כל הפרי והיינו טרימא. ואע"ג דמעיקרא אוכל והשתא משקה לא מיקרי הפסד".

ד. והחזו"א ממשיך: “ובתפו"ז לעולם הנאת אכילתו הוא כעין שתי' ולא מקרי משנה מברייתו". משפט זה צריך הסבר, אחרי שהחזו"א כתב שכיון שכל בשר הפרי מרוסק לתוך המיץ אין זה הפסד פירות שביעית, למה שיחשב משנה מברייתו והחזו"א צריך לכתוב סברא שכל אכילת הפרי היא כמו שתיה.

ה. וכתבתי שם שהחזו"א סובר שיש שני דברים א. זה נקרא הפסד כיון שהמיץ שהוא זיעה הוא משהו אחר. ועל זה כתב שלא נחשב הפסד כיון שהרסק הוא הפרי עצמו. אך יש עוד מושג של משנה מברייתו דהיינו שמשנה מתכונותיו, שפרי שנברא כמוצק אין להופכו למשקה, וכלשון הרמב"ם והמהר"י קורקוס שהבאתי שם, ועל זה כתב שכל אכילת התפוז גם כשהוא שלם הרי היא כשתיה.

ו. על זה שאלו שהחזו"א בהמשך בסוף ד"ה אמנם נראה דהני, כתב: “ואמנם כבר כתב המשנה ברורה שם דהעיקר נקטינן דאף בנתרסק לגמרי למשקה, מברך בורא פרי העץ וא"כ הוא עיקר הפרי ומותר לרסק לתרומה דזהו בכלל טרימא". הרי שכתב שמותר לרסק תרומה למשקה ואין זה שינוי מברייתו ושם מדובר בכל הפירות ולא בפירות הדר.

ז. ואפשר לומר שיש משקה סמיך ועליו מדובר במשנה ברורה שבישלו פירות עד שנימוחו ,שאמנם זה נקרא משקה כמו שדבש נקרא משקה, אך אין זה נחשב משנה מברייתו. וכעין זה כתב הדרישה על הטור (או"ח סי' רב ס"ק ד) לבאר את שיטות רש"י והרמב"ם בפירושם לטרימא. וכתב שהרמב"ם מפרש שטרימא הוא שלש את התמרים לאחר שהוציא את הגרעינים ועושה מהם כעיסה ואז הם נשארים מוצקים אלא מרוסקים. ורש"י מפרש שריסק יותר עד שנימוחו ונעשו כעין דבש ועל זה כתב שלא נתרסק לגמרי. אבל אם נימוח לגמרי אין לו כבר שם פרי. הרי מפרש את הטרימא לרש"י שנימוח אך סמיך.

ח. וכן ברמב"ן (חולין קכ,ב) כתב: “כיצד, בדבש תמרים שהכל דזיעה הוא, ובטרימא בורא פרי העץ, וטרימא היינו תמרים שחוקין וגומעין אותן". כיון שכתב וגומעין אותן ולא כתב שותים אותן, נראה שמדובר במשקה סמיך. (יש להעיר שהרמב"ן הוא היחיד מהראשונים שמצאתי שכותב שטרימא היא כעין משקה, בראשונים האחרים או כתוב כרמב"ם שעושה מהתמרים כעין עיסה או שלא מוסבר מה זה). לפי זה יוצא שיש מקום להתיר לעשות שייק סמיך מפירות שביעית (ראה להלן), אבל שייק דליל (בין שהפרי היה עם הרבה מיץ ובין שהוסיפו מים או חלב) שהוא כמשקה ממש לא משום שמשנה מברייתו.

ט. אך אפשר גם לפרש את החזו"א אחרת שמה שכתב: "ובתפו"ז לעולם הנאת אכילתו הוא כעין שתי' ולא מקרי משנה מברייתו". כוונתו להסביר את מה שכתב לפני כן שסחיטת תפוזים נחשב כריסוק ולא כסחיטה ולכן המיץ אינו זיעה, לזה מוסיף סברא נוספת, שכל אכילת התפוז היא כשתיה א"כ לא שינה את התפוז מברייתו בזה שעשה מיץ, ממילא אין למיץ דין זיעה אלא במילתייהו קאי כמו התפוז עצמו ולכן זה כריסוק. אם זה הפירוש בדבריו, אזי בשייק שמרסקים את כל הפרי עצמו לא צריך לסברא זו אלא המיץ לא נחשב זיעה אפילו אם הוא דליל כמשקה כיון שהוא ריסוק של כל הפרי.

י. אך יש לדון בכל הדבר, החזו"א מסתמך שריסוק אינו זיעה על המובא ברמ"א (או"ח סי 'רב סעי' ז), שעל פאווידלא שהוא עשוי מפירות שבישלו אותם עד שנימוחו לגמרי, מברך שהכל, אבל אם בירך בורא פרי העץ יצא כיון שהעיקר נראה שברכתו בורא פרי העץ .והחזו"א מסביר שאמנם דבר זה תלוי בשני תירוצים בתוס' אם פרי מרוסק ברכתו שהכל שהוא כזיעה או בורא פרי העץ שהוא כפרי עצמו. אך המשנה ברורה הכריע כמו שכתב הרמ"א שהעיקר הוא שהוא כפרי עצמו אף שלמעשה מברכים שהכל כיון שיוצאים גם בברכת שהכל.

יא. אחרי כל הקטע הזה החזו"א ממשיך לכתוב שנראה שגם הרא"ש מודה לרשב"א שבדבר שרוב דרכו בכך אינו זיעה, אע"פ שהמשנה ברורה כותב שהרא"ש חולק על הרשב"א. והנה למה החזו"א צריך להמשיך לדון בזה, הרי כתב שסחיטת תפוזים כריסוק וכתב שבריסוק הכריע המשנה ברורה שהעיקר שפירות מרוסקים הרי הם כפרי עצמו, א"כ מותר לסחוט אפי' לא לפי הרשב" .

יב. אפשר לומר שכיון שהכרעת המשנה ברורה תלויה בשני התירוצים בתוס' אז הוא לא רצה להסתמך על זה לבד בלי הצירוף של הרשב"א. ואפשר לומר שלא רצה לסמוך על כך שסחיטת תפוזים הרי היא כריסוק ולא כסחיטה בלי צירוף נוסף. ונ"מ בין האפשרויותהאם מותר לכתחילה לעשות שייק אפילו סמיך מפירות שביעית. שאם סמך על המשנה ברורה רק בצירוף הרשב"א הרי בשייקים אין את הצירוף של הרשב"א, כיון שרוב האנשים השייק לא טוב להם כמו הפרי עצמו, ולכן אסור לעשות בפירות שביעית. ואם סמך על המשנה ברורה לבד ורק בתפוזים שלא ברור שזה ריסוק נצרך לצירוף הרשב"א, אזי בשייקים סמיכים אפשר לסמוך על המשנה ברורה.