בעזרת ה' נתחיל לעסוק בסימני אילן וירק הנוגעים למצות ערלה.
מצות ערלה נוהגת בפירות העץ בלבד, ולא בירקות. ככתוב: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל כו', שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא יט, כג).
במאמרים הקרובים נעסוק בהגדרה ההלכתית של העץ, כלומר: איזה צמח מוגדר הלכתית כעץ, ונוהגת בו מצות ערלה וכן שאר דיני האילן, ואיזה צמח מוגדר כשיח וכירק, ונוהגים בו דיני ירקות. נפתח בהגדרה הכללית המובאת בגמרא ובראשונים, ונדון במיני פירות שנסתפקו הפוסקים בהגדרתם.
במאמר זה נדון בפרי הבננה, ובהמשך נדון אי"ה בפירות נוספים, כגון: אננס, חציל, פטל, פפאיה, פסיפלורה, פלפל חריף ועוד.
נידון זה נוגע גם למצוות נוספות, כגון: כלאי זרעים וספיחי שביעית (הנוהגים רק בירקות ולא בפירות העץ), תרומות ומעשרות (לענין קביעת שנת המעשר ועוד), ואף לענין ברכת הנהנין, (אם לברך "בורא פרי העץ" ו"בורא עצי בשמים", או "בורא פרי האדמה" ו"בורא עשבי בשמים").
ברם חשיבות מיוחדת נודעת לו בנוגע למצות ערלה. שכן בנוגע לשאר המצוות ניתן בדרך כלל להסתלק מן הספק (כגון: להרחיק לחומרא מן הכלאים, לעשר לחומרא כאילן וכירק, או לפטור את הברכה על ידי פירות אחרים), ואילו לענין ערלה נחוצה הכרעה הלכתית, שכן פסילת יבול של שלש שנים כרוך בהפסד מרובה, ובפרט שישנם אילנות שנותנים פירות רק בשלשת השנים הראשונות, ואם נחמיר לנהוג בהם דיני ערלה מספק – לא יהיה ניתן ליהנות מפירותיהם כלל.
מהו פרי ומהו ירק
בגמרא (ברכות דף מ ע"א) מובאת ההגדרה הבאה: "היכא דכי שקלת לפירי ליתא לגווזא דהדר מפיק, לא מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה". ביאור מילולי: היכן שאם נטלת את הפרי אין עוד "גווזא" שחוזר ומוציא פרי אחר, לא מברכין עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה. כלומר: אינו נחשב כעץ אלא כשיח.
ונחלקו הראשונים בביאור כוונת הגמרא.
בביאור כוונת הגמרא מצינו שלש שיטות בראשונים:
א. הרא"ש מפרש ש"גווזא" הוא השורש, וכוונת הגמרא לומר שצמח שכלה לאחר שנתן את פירותיו, וצריך לחזור ולזורעו מחדש בשנה הבאה, נקרא פרי האדמה. וכן דעת הטור.
ב. הגאונים מפרשים ש"גווזא" הוא הגזע, ולדבריהם אף אם השורש נשאר באדמה, אך הגזע כלה לאחר הקטיף ובשנה הבאה הוא מוציא גזע חדש, גם נחשב לפרי האדמה.
ג. רש"י מפרש ש"גווזא" הוא הענף, ולדבריו כוונת הגמרא כך : אם לאחר לקיטת הפרי חוזר הענף ומוציא פירות אחרים, הרי הוא אילן, אבל אם אותו הענף אינו חוזר ומוציא פירות חדשים, נחשב כפרי האדמה, ואף אם הגזע מצמיח ענפים חדשים הנותנים פירות אחרים.
ומכאן נבוא לעסוק בפרי הבננה
צמח הבננה גדל כ'גזעול' (גזע המורכב מליפופי העלים). כחצי שנה אחרי שתילת צמח הבננה, מתחיל לצמוח ממרכזו של הצמח ענף שעליו גדלים פירות הבננה (אשכול) הפירות מבשילים כשנה לאחר השתילה. במשך השנה השנייה מתייבש אותו 'גזעול', ו'גזעול' חדש גדל מן השורש, עליו צומחים אשכולות חדשים של בננות. כך ממשיך עץ הבננה לגדול שנים רבות.
ונמצא שלשיטת הרא"ש הבננה נחשבת כעץ, שהרי השורש מתקיים בארץ שנים רבות ומוציא בכל שנה גבעולים ופירות חדשים. ברם לדעת הגאונים הבננה נחשבת כירק, שהרי הגזע אינו מתקיים משנה לשנה, ובכל שנה יוצא מהאדמה גזע חדש. גם לשיטת רש"י אין להחשיב את הבננה כאילן, שכן הענף עליו גדלים האשכולות אינו חוזר ומוציא פירות נוספים לאחר הקטיף.
בספר כפתור ופרח כתב עוד שני טעמים להחשיב את הבננות כירק, האחד: מפני שאין להם גזע ממשי, אלא עוקצי העלים הם הגזע. והשני: שגזע זה אינו עצי, והוא מתייבש ונרקב. לפי זה גם לשיטת הרא"ש אין בבנה ערלה וברכתה בורא פרי האדמה.
והנה בהלכות ברכות הטור (או"ח סימן רג) הביא את שיטת הרא"ש, וכך היא שיטת ר"י, והביא את שיטת הגאונים, ונראה שנוטה כאביו הרא"ש. ולדבריו היה מקום לומר שברכת הבננה היא בורא פרי העץ (לולא סברות הכפתור ופרח), אך השולחן ערוך (שם סעי' ב) פסק כדעת הגאונים, ושם (סעי' ג) כתב שברכת המאוזי"ש (בננה) בורא פרי האדמה, וא"כ הוא הדין לענין ערלה שאין נוהגת בפרי הבננה.
יש לציין שהגם שהשו"ע פסק שברכת הבננה היא בורא פרי האדמה מכל מקום יש שכתבו שאם ברך על בננות בורא פרי העץ יצא. שמכיון שלדעת הרא"ש היא נחשבת כעץ, ספק ברכות להקל. (קצות השולחן פרק מט סעיף יח, ובבדי השולחן אות ל, ובהרחבה שם אות ו). ויש חולקין. (כך נראה מדברי המשנה ברורה סי' רו ס"ק ב. ועיין שו"ת אור לציון חלק ב פרק מו תשובה לט).
במאמרים הבאים נעסוק בסימנים נוספים שנתנו חלק מהפוסקים להבחין בין העץ ובין הירק. אחד הסימנים הוא: שכל צמח שנותן פרי תוך שנה לזריעתו הרי הוא ירק ולא אילן. נציין שמבחינה זו עץ הבננה מתנהג כעץ, שכן פירותיו אינם ראויים לאכילה בתוך השנה הראשונה.
מאמר מתוך דיוור במייל שנשלח בחודש כסלו תשפ"ד
