עוד בעניין ההשגחה וחובתה באתרוגים הבאים ממרוקו

רבי יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א

ראש בית המדרש

עוד בענין ההשגחה וחובתה באתרוגים הבאים ממרוקו

א.
כבר עסקנו בעבר בהליכות שדה, ובקובץ עץ חיים אודות חזקת הכשרות של אתרוגי מרוקו והוראת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל בעניין אתרוגי מרוקו, ראה עץ חיים קובץ לו (אלול תשפ"א עמ' של ואילך) ובהליכות שדה (גליון 200 ועוד). ראה עוד שו"ת ישא יוסף (ח"ג סי' קנט ,וח"ז סי' רטז). בשנת השמיטה תשפ"ב כתבנו אודות סיור נוסף במטעי אתרוגים אלו בחודש סיון תשפ"א, ובסיכום הדברים נכתב, “נכון לתקופה בה סיירנו במקום (חודש סיון תשפ״א), לא מצאנו באותם פרדסים בהם ביקרנו, וגם לא שמענו מפי הפרדסנים והעובדים במטעים, שהם נזקקו לבצע הרכבות במטעי האתרוגים. עם זאת יש להניח כי ריבוי פרדסי ההדרים האחרים באזור – ומה עוד שלאחרונה הובאו לאזור גם פרדסי אתרוגים מזנים אחרים, מעלים את השאלה האם אין צורך לבחון אפשרות שבתי הדינים המייצגים את צרכני האתרוגים הגדולים יסדירו פיקוח, כדי שלא ניתקל בעתיד בחשש של הרכבות באתרוגי מרוקו. ההרחבה בשטחי המטעים (השנה גם ראינו מטע צעיר שניטע בתוך מטע בוגר של פרי אחר) מקורה גם מהדרישה ההולכת וגוברת לאתרוגי מרוקו (בגין ייחוסם) ויתכן גם מהמחשבה אודות מקור לאתרוגים מיוחדים בשנת השמיטה שאין בהם חשש של שמור ונעבד. כאמור אנו מוצאים במרוקו גם נטיעות של אתרוגים מזנים אחרים שאין עליהם מידע עד כמה זנים אלו יגדלו לשם ולתפארת בלא הרכבה ,ושמא ח"ו הם יביאו למרוקו את מחלת המלסקו. (עד כה לא מצאנו עדות ברורה אודות מחלה זו באתרוגי מרוקו, למעט שני דיווחים משני אנשים שטענו כן, ולא הצלחנו לברר את הדברים לפי תומם, אמנם מצאנו במקום אחד תמותת עץ שאולי מצביעה על מחלה). בנטיעות פרי הדר באזור כבר ציינו שיש הרכבות, ואף בסיורנו האחרון ראינו עצי לימון שנדמה שהם מורכבים. [ואכן מומחה שראה את התמונה אמר לימון זה מורכב].

בהתאם לכך, גם השתא (תשפ"ג) יצאנו לפרדסים הן הנמצאים בסביבות העיירה טרודאנט והן לחלקות האתרוגים הנמצאים בדומדיר, כאשר המטרה לבחון אם אנו מוצאים סימני הרכבה בגזע האילנות ועברנו בין השורות כולל בפרדסים אשר הם “רבוצים על הקרקע" כמו שהייתה שיטת הגידול בעבר ואי אפשר להלך בין השורות אלא בכפיפות קומה כמעט בזחילה בין השורות, והן במטעים הגדלים כמקובל וניתן לילך בין שורות העצים. וחיפשנו לראות אם יש סימני הרכבה באותם מטעים [אילן מורכב ניתן להכרה כאשר מקום ההרכבה הינו נפוח ובולט בגזע העץ].

והנה נשאלה השאלה למה חרדנו את החרדה להצריך השגחה באתרוגי מרוקו, ולמה לא נסיק כי במרוקו האתרוגים אינם מורכבים, ולהמליץ לאחינו בני ישראל שייטלו ענווים אתרוגים אלו לקיים בהם רצון ה.'

היה גם מי שכתב שאין כדאי ליתן השגחה על מטעי האתרוגים, ועוד הוסיף שאם נותנים השגחה “צריך לפתור את הבעיות כדלהלן:

א. צריך לכל הפחות משגיח צמוד לכל סוחר ולכל פרדס, שהרי קונים אתרוגים מהרבה פרדסים שונים ולכל פרדס יש כמה כניסות ויציאות.

ב. אחרי קטיפת האתרוגים מניחים אותם בצמר ואח"כ בסלים. הסלים צריכים להיות סגורים בשקית ניילון ודבוקים בחותמת המשגיח מראש ההר ועד המלון.

ג. כל הסוחרים בלי יוצא מן הכלל קונים מהערבים אתרוגים שכבר נקטפו לפני כמה ימים או שבועות, שהרי האתרוגים גדלים כל הזמן, ומיד כשהערבי רואה שהאתרוג הגיע לשיעורו לא משאירו בעץ כדי שלא יגדל יותר ושלא יקרה בו פסול או שריטה ע"י קוצים או נשיבת רוחות או השרב. א"כ מה דינם של אלה האתרוגים, הרי המשגיח לא היה נוכח בזמן שהגוי קטף אותם, ואלי הערבי הביא אתרוגים מורכבים מאיזה מדינה אחרת ועירבם עם אלו?

והיות ולענ"ד הנוטלים אתרוגים ממרוקו – ראוי שיטלו ממקום שבהשגחה, כפי שעולה לענ"ד מהוראות ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, אשוב על הידוע, ולוואי ונזכה לילך בדרך האמת.

ב.
כידוע המושכל ראשון של מרן הגרי"ש אלישיב היה דאי אפשר ליטול מאתרוגי מרוקו שהרי הרכבה היא אחת מהפעולות החקלאיות היותר נפוצות מקדמת דנא (ראה במשניות בכלאים לדוגמא פרק א משנה זו ואכמ"ל), וכל חקלאי מודע לצורך בהרכבה ולהרכבות גם במקומות שהחקלאות איננה מפותחת. לכן אי אפשר ליטול אתרוגים ממקומות חדשים אלא באם יש עליהם מסורת או הכשר כלשון החתם סופר (או"ח סימן רז),"העולה מזה כל האתרוגים שאינם מיאנווע אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על סימנים" – כלומר שאין די בסימנים אותם ציין בנו של המהר"ם פאדווה (שו"ת הרמ"א סימן קכו), וניתן ליקח רק עם “כתב הכשר". וראה עוד בשו"ת חתם סופר (חלק ח' סימן כה) – דכתב דכל דבר שאין בו סימן דאורייתא נאכל במסורת. ודינו של אתרוג כדין של עוף טהור הנאכל במסורת, ולכן סיים “אותם הבאים מיאנווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו רבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים ידי חובה מאתרוגים שבאים מיאנווע, הן הן הכשרים ואין צריך לשום סימן, והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגים ההמה כי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים יידע שאינם מאותם שמסורת בידינו, אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים אפילו יש להם אותם הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים". גם בתשובה זו, בה כותב החתם סופר שאי אפשר לסמוך על הסימנים הרי לדעתו ניתן להסתמך על הכשר “עד אחד נאמן באיסורים והחכם שם נותן כתב עדות וחותם בחתימת ידו על ההכשר, ועל התיבה מונח חותמו שאינם מורכבים ואני מתיר". אמנם יש לעיין בדברי החתם סופר – מה נכלל בהכשרו של “החכם שם", האם די בכך שאין העצים עצמם מורכבים ולכן לדעת הלבוש והבית אפרים (או"ח סי' נו) “ומכ"ש אם מיחור המורכב" או דילמא ההכשר הינו שהמטע מקורו מאתרוגים שאינם מורכבים. ופשוט הוא דאם מחמירים אנו בתולדתו של אתרוג המרוכב הרי בעינן שתהא מסורת לאורך הדורות שהוא אתרוג כשר שלא הורכב, והבא ליתן הכשר על האתרוגים – אין די שיאמר כי העצים עצמם אינם מורכבים, אלא חייב המכשיר לומר כי בירר שהאתרוג שלפנינו תולדתו מאתרוג שאינו מורכב.

הגר"ש סלאנט (תורת רבי שמואל ח"א עמוד סג) סבר כי יש לחוש על השתילים והנטיעות הנלקחות מהאילנות המורכבים כדברי מוהר"ל מפלאצק בתשובות דברי ישע, ודלא כבית אפרים, ולכן במכתבו להגרי"א ספקטור היאך ניתן ליטול אתרוג כתב הגר"ש “במקומות הידועים ומוחזקים מדור דור שאין ביניהם חשש מורכב בעולם וגם עתה לא נמצא בם אף אילן מורכב, באלה ודאי אין לחוש לנטיעות שבהם" – לכשנתבונן בדבר כך הורה רבינו הגריש"א אחרי ביקור המשלחת במרוקו. (ראה להלן אות ה).

יש להעיר שפעמים המסורת תחילתה במדבר, ששם לא חששו להרכבה ראה מ"ש הגרח"א וואקס בבואו להעיד אודות מטע האתרוגים שנטע כתב בזה"ל “הבאתי נטיעות מאלו הכשרים במסורה מדור דור מהגאונים הקדושים אשר בארץ המה, אשר שם היה עד עתה מדבר ולא שלטה בהם יד זרים".

ג.
דבר פשוט הוא, כי מקום שגדלו בו אתרוגים בחזקת שאינם מורכבים ומקדמת דנא היו יושבי המקום נוטלים אתרוגים אלו, בחזקתם שאינם מורכבים – והיו אחב"י סמוכים ורואים האתרוגים ,אלא שלאחר מכן שבמשך שנים לא היה פיקוח והגויים היו מגדלים את האתרוגים הרי אף שאתרוגי מקום זה – היו בעבר בטהרת האתרוג, כל שבמשך השנים לא המשיכה המסורת הרי איתרע חזקתייהו.

ולדוגמא בנידון דידן, כידוע יש שטענו נגד האתרוג המרוקאי כי אין בו גרעינים, ולדעתם זו ראיה להיותו מורכב. אבל ודאי שאין הם סבורים שלא היו במרוקו אתרוגים כשרים, אלא דבחלוף השנים הורכבו (ראה שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן רכו אמנם שם הריעותא היא מחמת שכעת אין באתרוגים גרעינים ואכמ"ל). ואציין עוד דוגמא, – מעלת האתרוג המרוקאי וחזקתו אצל מרן הרב מבריסק היתה היותו גדל פרא (ראה דבר הגרח"א וואקס לעיל) אבל כשלא הייתה לו ראיה שכן הוא ערבה שמחתו, ודו"ק, כן כתב בספר עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' פד) מובא בשם הגרמ"ד הלוי סולוביציק זצוק"ל שבכל שנה כשהיו מביאים לאביו מרן הגרי"ז זצ"ל “אתרוגי מרוקאי", היה מתמלא שמחה עצומה. אולם בסוף שנת תשי"ו הביאו לו שני אתרוגים יפים ממרוקו, ומרן זצ"ל הסתכל עליהם באופן שהיה נראה, כאילו שאין זה נוגע לו כלל, ולא היתה לו השמחה שהיתה כל השנים. והסיבה לכך כי כל המעלה של “אתרוג מרוקאי" אצל מרן הגרי"ז זצ"ל היתה בגלל שאמרו לו שזה צומצח “ווילד" [ = פרא] במדבריות, ובמקומות שאי אפשר להגיע אליהם בקלות, וממילא אין בהם חשש מורכב. אולם כאשר שמע מרן הגרי"ז מכמה אנשים שנהיו האתרוגים במרוקו “מסחר" ומטפלים בהם וכו' וכו', ממילא ירד בעיניו המעלה של “אתרוג מרוקאי."

כלומר, דהרב מבריסק זצוק"ל ס"ל דיסוד ההכשר של האתרוג המרוקאים היותו אתרוג בר ואז אין צריך לחוש שהוא מורכב, אולם אם האתרוג גדל תחת חקלאים במקום שאינו מפוקח הרי יש ערעור בחזקתו.

ד .נמצינו למדים, דהבא ליטול אתרוג משטח חדש חייב לבדוק מסורתו, אך לא די בכך גם אם בעבר הייתה מסורת, יש גם לחוש אם יתכן ומסורת זו נגרעה בגין שנים שגידלו שם ואין איש מישראל יודע דבר, וחשש זה הינו בעיקר לאותם הסוברים שלא רק אתרוג המורכב פסול, אלא גם צאצאי צאצאיו פסולים וכהכרעת מרן החזו"א ועוד רבים.

[ונבוא בקצרה, כמה דינים הורה מרן החזו"א באתרוג, בחזו"א כלאים (סימן ב ס"ק טו) נקט שאפי' שאין כל היכר של תערובת לימון בפרי האתרוג עדיין נחשב אתרוג מורכב דבאתרוג לנטילה בעינן אתרוג שלא מעורבת הרכבה כלל, לא בו ולא במולידיו. עוד נקט שאפילו אם נאמר שאתרוג ולימון חד מינא הם לגבי כלאים מ"מ “כלאים מראיתו עיקר ואתרוג מינו עיקר "כלשונו. וכן בהמשך (סימן ג ס"ק ז) – כתב דאף בהרכבה שאפשר שאין בה איסור כגון הרכיב אתרוג ולימון וחלוק דין האתרוג המורכב למצווה מדין כלאים דלענין מצוה חשובים כתערובת מין אחר. ומשום כך קשה עד למאוד לבחון עץ אתרוגים ולקבוע שהוא בחזקת שאינו מורכב.

כידוע שהחזו"א בירר “בטביעת עינו" אודות אתרוגים שהם בחזקת שאינם מורכבים. אולם לאחר שהובא לפניו שהגרא"י קוק זצ"ל יעץ למגדלי אתרוגים להרכיב אתרוג בחזקת שאינו מורכב על עץ אתרוג סתמא, מתוך שסבר שבכה"ג אין שאלה של אתרוג מורכב, כתב החזו"א לר"מ אלוביצקי שא"כ בטלה עליהם טביעת עינו, כי אתרוגים אלו ודאי ייראו כאתרוגים שאינםמורכבים ולשיטתו אפילו חיבור כל שהוא עם אתרוג שאין חזקתו ברורה, פוסל את האתרוג.[ראה במה שכתבו הבית דין דירושלים אודות אתרוגי יפו כאשר ביקשו להכשירם וכתבו דאם יבואו לחוש שמא היתה הרכבה באחת מאבותיהם של האתרוגים שלפנינו, אי אפשר ליטול אתרוג בכלל. כלומר, שהיו הרכבות בא"י בעבר וזה היה להם כדבר פשוט.

לעומת זאת, לאותם פוסקים דס"ל דרק אתרוג המורכב באיסור פסול מחמת שנעשה בו עבירה ,הרי כל שיגיע למקום שיש בו אתרוגים ויוודא שהעצים עצמם אינן מורכבים [ודבר זה ניתן להיעשות בלא קשיים רבים כי מקום ההרכבה באילן ניכר לאורך שנים, הרי היה יכול ליטול אתרוג זה].

לכן בבוא השאלה אודות האתרוג המרוקאי למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הרי לדעתו לא היה אפשר להסתפק במסורת של יהודי מרוקו אודות אתרוג זה, שהרי שנים הרבה המגדלים שם הינם חקלאים גויים וחיישינן להרכבה, וגם הכשר על מקור העצים לא היה, אלא מתוך שהתברר כי באותם מטעים שנוטלים והם אותם חלקות השדה בדומדיר – אין בהם צורך להרכבה שגדלים שנים הרבה (ואין מחלה כגון מלסקו) ואין בהם צורך להרכבה, הרי לפנינו כמו "אתרוגי מדבר."וכאמור הוראה זו לא הייתה מחמת הכשר ואף לא היה די במסורת, אלא מכח הבירור שבמטעי האתרוגים שבמרוקו – שעיקרם היה באותה תקופה באותם חלקות שדה בדומדיר והובהר העניין שאין מוצאים שום הרכבה, ויש עצים עתיקי יומין ללא כל זכר למחלת המלסקו שהיא אחד הגורמים העיקריים לביצוע הרכבות באתרוגים.

ובשנותיו האחרונות היה נוטל אתרוג מרוקאי בברכה ואחר כן היה נוטל אתרוג מזן חזו"א. וביאר מעשהו, דוודאי כשלא היה לפניו אתרוג מרוקאי הרי על טביעת עינו דמרן החזו"א סמכינן ומברכים על אתרוג זה. אולם כאשר לפנינו אתרוג ממקום שבו בכלל לא היו הרכבות ואף לא צורך להרכבה (בניגוד לאתרוגי מרן החזו"א שהם מא"י – או מצפת או משכם או מאום אל פחם – שבמקומות הללו היו הרכבות), ראוי לברך על האתרוג המרוקאי – ואחרי זה ליטול אתרוג חזו"א.

 ו.
ומעתה נפן אל הנידון מפני מה בעינן השגחה באתרוגי מרוקו ומפני מה מסתבר דמשנה לשנה יש להרחיב ולהעמיק את ההשגחה.

הנה בחלוף השנים נטעו מטעי אתרוגים רבים – באיזור טרודאנט, ובנוסף לכך ענין גידול ההדרים מתפשט והולך בכל ארץ מרוקו, ואף אם נאמר שאין עדות מוכחת שיש מלסקו, הרי זה ודאי ניתן לציין כי בסמוך לאחד מפרדסי האתרוגים היה מטע של לימונים כשנכנסנו לראותו מצאנו עץ שהיה נראה כמורכב ואכן כשהבאנו את התמונה לפני מומחים כאן בארץ אמרו שמסתבר (ואפי' בלשון יותר תקיפה) שהלימון הינו מורכב. יתירה מזו לפי הנשמע הובאו ונעשו ניסיונות לגדל במרוקו זני אתרוגים נוספים, שעל עצים אלו אין לנו מידע שהם חזקים דיים ואין חשש מחלה ,ולכן אם כנים הדברים הרי לכאורה יש מקום לחוש שיעשו במרוקו הרכבות, וכל הוראתו של מרן רבינו זצוק"ל הייתה בירור המציאות שאין שום חשש להרכבות, והנה בהשתנות המציאות אין ספק שמרן היה מורה שצריך ליתן השגחה על המטעים, אמנם על מה צריך להשגיח, עיקר ההשגחה היא לבחון בכל מטע ומטע שאין בו נטיעות אילן שבא ממקום שאינו מוחזק, ושאין בפרדס ח"ו איזו שהיא הרכבה.

ולגבי ערלה – במטעים שאינם בדומדיר עיקר השאלה היא על אילן היוצא מן השורש ולמעשה ברוב המקומות הנושא מוסדר רק המשגיח צריך לעקוב – ובעזה"י עוד נכתוב בזה. ובדומדיר – צריך להקפיד שלא יהודי יקטוף ששם יש ערלה, ולא בכל מקרה בערלת חו"ל מותר ליתן לחברו ערלה. (ואפילו ממטע של ספק ראה ש"ך סי' קצד ס"ק כא) ואלו ההוראות של ההשגחה להאי שתא:

א. גם אחרי הסיור שנעשה לפני חודש וחצי על המשגיח להיות בכל מקום ומקום, ולמפות את השטחים.

ב. כשהוא נמצא בכל מקום יש לשוב לעשות בדיקה כמו שעשינו ]לא בכל השטח על כל עץ[ אבל לפחות מדגמית להתבונן שהעצים אינם צעירים ולבדוק שאין הרכבה נראית בעיקר באותם פרדסים הרבוצים על הקרקע ששם צריך לזחול. אמנם במטעים רגילים יסובב בכל המטע.

ג. בעקרון כשהוא מתבונן במטעים לראות במה שהוא רואה שאין סורים היוצאים מן הקרקע.

ד. במקומות שיש חלקות במשתלה יש לתעד מקור השתילים מהפרדס\מפרדסים אחרים באיזור\מדומדיר\ממקור אחר.

ה. בשלב זה נתינת ההכשר על ידי כשרות למהדרין – רק לאתרוג המרוקאי ולא לאתרוגים מזנים אחרים.

ו. כל המבקשים הכשר צריך להתחייב שלא יטלו אלא מפרדסים  מפוקחים.

ז. בעניין החלקות בדומדיר נכתוב בנפרד.

ולכן השתא אחרי שהתקיים סיור באותם פרדסים שביקשו ליתן להם השגחה, הרי כעת בחודש הרחמים סובב משגיח בפרדסים שם, בהתאם להאמור לעיל, ולוואי ונזכה ליטול אתרוגים אלו ביחד עם אחב"י בכל ימי הסוכות מדאורייתא בהיות בית רם ונישא.