שאלה
בסמוך לשכונת מגורי מתקיים שוק מיוחד, שבו בני המושבים הסמוכים מוכרים ירקות טריים מתוצרת גינתם. עד שנת השמיטה נהגתי לקנות בשוק זה ירקות טריים, וכמובן הקפדתי לעשרם כראוי. עם תחילת שנת השמיטה הפסקתי לקנות ירקות בשוק, והתחלתי לקנותם בחנויות המסודרות בהשגחה מוסמכת.
עתה, כשיצאה שנת השמיטה, ברצוני לשאול, ממתי ניתן לחזור ולקנות ירקות בשוק?
תשובה
גם לאחר שנת השביעית קיים חשש ספיחין בירקות, כדלהלן:
ירקות שנקטפו בשביעית, אסורים באיסור ספיחין לעולם. [ואפילו ירקות שנלקטו בפועל בשמינית, אבל כבר גדלו כל צרכם בשביעית, יש מהראשונים שסוברים שדינם כירקות שנלקטו בשביעית, והם אסורים לעולם].
ירקות שנגמרו ונקטפו בשמינית, אסורים באיסור ספיחין רק עד הזמן שכבר גדלו ירקות כאלו מזריעת שמינית, או עד היום הראשון של חנוכה, הזמן המוקדם מביניהם.
ולכן, ירקות שיתכן שנלקטו או שנגמרו בשביעית – אסור לקנותם בלא השגחה מוסמכת. אבל ירקות טריים שנגמרו ונלקטו בשמינית ללא ספק – מותר לקנותם בשוק החל מן היום הראשון של חנוכה.
יש להדגיש, שהיתר זה הוא מצד איסור ספיחין, אך יש ראשונים שסוברים שכל ירק שנזרע באיסור בשביעית – אסור באכילה לעולם. ולשיטתם אין לקנות ירקות בשוק, גם לא אחרי חנוכה, אלא אם כן ברור שהם נזרעו לאחר השמיטה.
הרחבה
כתב הרמב"ם (שמיטה פרק ד הלכה ה-ו): "ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה וכו', ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית, מר"ה ועד חנוכה, ומחנוכה ואילך הן מותרין".
ולהלן (בהלכה ז) כתב הרמב"ם: "בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית, אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין. וכן שאר הפירות אין לוקחים אותם במוצאי שביעית אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית".
הרי שאיסור ספיחין נמשך גם בירקות שנלקטו בשנה השמינית, עד החנוכה, או עד שעשו כיוצא בהן, כלומר: שכבר צמחו ירקות כאלו מזריעת השמינית.
ולכאורה יש להקשות, הרי בירק הולכים אחר הלקיטה, וירק שנלקט בשמינית אינו נחשב לגידול שביעית ואין בו קדושת שביעית, ואיך חל עליו איסור ספיחין. וביותר, שהרי נתבאר לעיל בתשובה א ובתשובה ה שאיסור ספיחין נאמר רק בגידולים שיש בהם קדושת שביעית.
ופירשו התוספות (פסחים נא ע"ב ד"ה כל), והר"ש (שביעית פרק ו משנה ד, וכן בפרק ט משנה א), שגזירה מיוחדת היא שגזרו רבנן בספיחין היוצאים מן השביעית לשמינית.
ובטעם הגזירה, פירש החזו"א (סימן ט ס"ק יג וס"ק טו), שרבנן חששו שמא יקטוף אדם ירקות ספיחים בשמיטה ויטמינם למוצאי שביעית, ויאמר שלקטם במוצאי שמינית. ולדעת הר"ש שירק שנגמר גידולו לגמרי בשביעית דינו כנלקט בשביעית, חששו גם שמא ילקטו ירקות כאלו בשמינית ויאמרו שנגמר גידולם בשמינית.
ומבואר בחזו"א (שם) שיש טעם נוסף לאיסור, שמא יראוהו אוכל ספיחי ירק שנלקט בשמינית, ויחשדוהו שנלקט בשביעית והוא אוכל ספיחין.
ומה שהתירו חכמים את הספיחין מזמן שכבר גדלו ירקות כמותם מזריעת שמינית, ביאר החזו"א (שם), ששוב אין לחשוש שמא הטמינום בשביעית למכרם עתה, שהרי כבר מצויים הירקות בשוק לרוב, וכן מזמן זה ואילך אין לחשוש עוד שיחשבו הרואים שהוא אוכל ירק שנלקט בשמיטה, כיון שכבר מצוי מין זה מזריעת שמינית. [ועיין עוד במהר"י קורקוס (שמיטה פרק ד הלכה ז) בביאור ענין זה].
והטעם שהתירו בחנוכה את כל הספיחין, גם בירקות שעדיין לא מצויים כמותם מזריעת שמינית, כתב החזו"א (שם): "ששיערו חז"ל שכיון שהגיע חנוכה כבר הוסח דעתם של הבריות משביעית, ואין לחוש שיתירו את הנלקטים בשביעית".
ויעוין בשו"ת ישא יוסף (שביעית סימן קיד) שמה שכתב הרמב"ם שהספיחין אסורים עד החנוכה, הכוונה עד תחילת החנוכה, וכמו שמצאנו במשנה (נדרים ס ע"א) שהנודר 'עד הפסח' אסור עד שיגיע הפסח. והכוונה: עד ולא עד בכלל. וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ד ס"ק מג, ובביאור ההלכה שם ד"ה מר"ה).
והעולה להלכה, שמן היום הראשון של חנוכה ואילך אין לחשוש עוד לאיסור ספיחין בירקות שנלקטו בשמינית. אמנם, כל האמור הוא בספיחין שנלקטו בשמינית, אך ספיחי ירקות שנלקטו בשביעית בעצמה, אסורים באכילה לעולם, גם אחרי חנוכה. וכן ירקות שגדלו כל צרכם בשביעית, שלפי דעת הר"ש (שהבאנו לעיל) דינם כמו שנלקטו בשביעית, גם הם אסורים באיסור ספיחין לעולם.
ולכן מן היום הראשון של חנוכה ואילך מותר כבר לקנות ירקות טריים בשוק, אם ברור שירקות אלו נגמרו ונלקטו בשמינית. אך במידה ויש חשש שהירקות נלקטו (או נגמרו לגמרי) בשביעית, אין לקנותם אלא מאדם נאמן, או בחנות שעומדת תחת השגחה מוסמכת.
והנה עד כאן דיברנו מצד איסור ספיחין. אבל באמת יש חשש נוסף בירקות שנקנים בשוק. שהרי יש ראשונים שסוברים שירק שנזרע בשביעית באיסור – אסור באכילה משום שנעשתה בו עבירה, ואפילו אם אין בו איסור ספיחין. ולדעתם, כל מה שהתירו חכמים ספיחין לאחר החנוכה, הוא דווקא בספיחין שנזרעו מעצמם, אבל ירקות שנזרעו בשביעית באיסור – אסורים לעולם. וכן דעת הראב"ד (שמיטה פרק ד הלכה טו), ולעיל (פרק ה תשובה ה) הרחבנו בענין 'שמור ונעבד'.
וכתב בבית רידב"ז (סימן ג), שהדרגה החמורה של איסור נעבד, הוא באופן שנזרע באיסור בשביעית, ולדעתו נעבד כזה אסור מדאורייתא. אמנם בדרך אמונה (שמיטה פרק ד ס"ק קז) נוקט שגם לדעת הראב"ד איסורו מדרבנן, והרחיב בזה שם בביאור ההלכה (ד"ה עבר וזרע).
ועיין בשו"ת ישא יוסף (שביעית סימן קיב) שהאריך בענין זה, וכתב שהוראת הגרי"ש אלישיב היתה להחמיר בנזרע בשביעית אפילו אם נלקט בשמינית, ובפרט בירושלים עיר הקודש, שכן חכמי ירושלים היו מקפידים על שמור ונעבד. אמנם דעת הגרש"ז אויערבאך שהמנהג להקל בזה.
