עוד על מצוות תרומות ומעשרות

תגיות קשורות

יש לי פירות שאיני יודע אם הם חייבים במעשר עני או שני, מה עלי לעשות עם המעשר שלהם?

באלו ספיקות יש להחמיר משום “צדק משלך ותן לו”?

והאם יש הבדל אם הספק הוא בפירות או בירקות?

ספק מעשר עני, הינו ספק מצוי לרוב, או משום תערובת שנים, או מסיבות אחרות, להלן פסקי הלכות שהותיר אחריו הגאון רבי משה טבאל זצ”ל מרבני בית המדרש ומורה הוראה ב’כשרות למהדרין’ בפרטי הלכה זו שאינה ידועה לרבים. תודות להרב מרדכי צבי שאהן שליט”א מרבני בית המדרש – על ביאורי ההלכות והמו”מ בהם.

הגאון רבי משה טבאל זצ”ל

מורה ודאין בכשרות למהדרין ומרבני בית המדרש

ספק מעשר עני

א. ירק[1] שנלקט בשנה שישית ונגמר גידולו בשנה חמישית, דלדעת הרמב”ם חייב במעשר עני, ולדעת תוספות חייב במעשר שני, כתב החזון איש שיש להקל ואין צריך לתת המעשר עני לעני[2].

ב. ספיקא דדינא בפירות, אם חייב במעשר שני או מעשר עני, חייב ליתן לעני[3].

ג. ספק תערובת לדעת הרמב”ם המוציא מחבירו עליו הראיה, כיון שלא נתחייב בודאי מעשר עני, ולדעת הראשונים צריך לתת מספק[4]

ד. ספיקא דדינא בירק נראה שאפשר להקל ע”פ מה שכתב החזו”א ז, טז לגבי ירק שנלקט בשנת מעשר עני ונגמר בשנת מעשר שני[5].

ה. ירק שגדל בבית דלדעת הרמב”ם חייב מדרבנן ולדעת הראב”ד פטור אף מדרבנן, ובדרך אמונה הכריע שיפריש בלא ברכה. ויש לעיין האם חייב בנתינה[6].

ו. ירק שגדל בבית בעציץ שאינו נקוב, האם חייב בנתינה?[7].


[1] מעשר ירק הוא מדרבנן לכולי עלמא (יומא פג, ב), ובפירות האילן נחלקו הראשונים, דעת רוב הראשונים (רש”י ברכות לו, א, ר”ש ריש מעשרות ועוד רבים) שאף הם מדרבנן, מלבד דגן תירוש ויצהר שהם מן התורה, ולדעת הרמב”ם (הל’ תרומות פ”ב) פירות האילן חייבים גם הם מן התורה.

[2] קביעת השנים לירק תלויה בשנת לקיטתו, ודעת הרמב”ם שאם נלקט בשנת מעשר עני אף שנגמר גידולו בשנת מעשר שני חייב במעשר עני, וכן כתב בהלכות מעשר שני (פרק א הלכה ד) “הירק בשעת לקיטתו עישורו, כיצד אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית אף ע”פ שבא לעונת המעשרות ונגמר בשנייה מפרישין ממנו מעשר עני, ואם נלקט ברביעית מעשר שני”. אולם דעת התוספות (ראש השנה יג, ב ד”ה אחר גמר פרי) ששנת המעשר נקבעת בזמן גמר גידולו, ואם נגמר גידולו בשנה שניה, ונלקט בשלישית, חייב במעשר שני, והא דאיתא בגמרא בהרבה מקומות דבירק תלוי לפי לקיטה הוא משום שבדרך כלל זמן לקיטה הוא סמוך לזמן גמר הפרי.

בשו”ע (יו”ד סימן שלא סעיף קכו) פסק כדעת הרמב”ם, וכתב בחזון איש (שביעית סימן ז ס”ק ט”ז) “ובשו”ע הוכרע כהרמב”ם וראוי להתנות שיהא מעשר שני אם צריך אבל לענין ליתן לעני יש להקל”.

ובדרך אמונה (מע”ש פ”א בצהה”ל סקנ”ג) כתב דאפשר לומר דאף דס”ל לחזו”א דבספיקא דדינא יש להחמיר ולתת המעשר עני לעני, אין זה במחלוקת הפוסקים. והגאון רבי קלמן כהנא זצ”ל בספרו האיש וחזונו (עמוד סט) כתב בשם החזו”א דרק בספק מעשר עני דאורייתא החמירו לתת אפילו מספק, אבל במעשר ירק שעיקרו דרבנן, י”ל ספק דרבנן לקולא, כיון שבנוסף לזה יש לומר המוציא מחבירו עליו הראיה, הובאו דבריו במשפטי ארץ (פרק טז הערה 17).

[3] ברמב”ם (מעשר שני פרק א הלכה ז) כתב דאביונות הגדלים באילן צלף שיש בזה ספק בגמרא אם מתעשרין כאילן, וראש השנה שלהם בט”ו בשבט, או כירק דר”ה שלהם באחד בתשרי, ולכן מספק מעשר מעשר שני ופודהו, וגם מעשר עני, ונותן הפירות לעניים. וביאר החזון איש (סימן ז סקט”ו) דבספיקא דדינא מחמירים דצריך גם לתת את המעשר לעני, וכדאיתא בגמרא חולין דף קלד, א דספק לקט לקט, דילפינן מהפסוק “עני ורש הצדיקו”, “צדק משלך ותן לו”.

[4] היינו כשיש לו פירות החייבים במעשר עני ופירות החייבים במעשר שני, ויש לו ספק האם הפירות שלפניו פירות הם אלו או אלו – דהנה כתב הרמב”ם (מעשר שני פרק א הלכה יא) פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית, או של שלישית ברביעית, הולכין אחר הרוב, מחצה למחצה מפריש מעשר שני מן הכל, אבל לא מעשר עני שמעשר שני חמור שהרי הוא קדש ומעשר עני חול, וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית מפריש מהן מעשר שני.

וכתב חזון איש (שביעית סימן ז סקט”ו) דאי אפשר לפרש שהספק בנתערב סאה של פירות שניה בתוך פירות של שנה שלישית, דכיון דאין בילה אלא בדבר לח, אין תקנה אלא להפריש ממקום אחר, אלא מיירי באוצר שיש שם קופות של שניה ושל שלישית ואינו יודע על זה מהו, דמעשר לפי הרוב. ומבואר ברמב”ם דאף שיש ספק שמא יש כאן מעשר עני, אין צריך לתת לעני, וכתב בחזון איש דסובר הרמב”ם דאף דיש ספיקא דדינא אם חייב במעשר עני צריך לתת מספק, כדאיתא בחולין דף קלד, א “צדק משלך ותן לו”, אבל כשיש לפנינו משתי השנים והספק מה הפירות האלו, אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. ועיין דרך אמונה (מעשר שני פ”א ס”ק קד) שכתב לחלק בין ספק בדין שבו אומרים “צדק משלך ותן לו” לספק במציאות שבו אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה.

וכתב חזון איש שם “אבל דעת הראב”ד והר”ש והרא”ש והרע”ב דגם בספק תערובת צריך ליתן מספק, וכן דעת הגר”א סימן של”א ס”ק קצ”ד”, ובדינים העולים שם ס”ק טז נראה שדעתו להחמיר כדעת הראשונים.

[5] בחזון איש (שביעית סימן ז טז) הקיל בירק שנגמר גידולו בשני ונלקט בשלישי, דיש בזה מחלוקת אם חייב במעשר שני או מעשר עני, ומספק יש להתנות ולעשר שני המעשרות, אבל אין צריך לתת. ובטעם הדבר נתבאר דיש אומרים משום דאין מחמירים לתת ספק מעשר עני אלא בספק בדין, ולא בספק במחלוקת הפוסקים, ולפי”ז יש לומר דגם בירק צריך לתת המעשר עני אם יש ספיקא דדינא, אולם לפי מש”כ הגאון רבי קלמן כהנא זצ”ל בשם החזו”א דטעם הקולא, משום דירק עיקרו דרבנן מסתברא דמקילין בירק גם בספיקא דדינא.

[6] דעת הרמב”ם (מעשר פרק א הלכה י) דפירות הגדלין בבית, אף שפטור ממעשרות מן התורה, חייבין מדרבנן. והראב”ד שם חולק וסובר דפטור אף מדרבנן. ופסק בדרך אמונה (שם בצהה”ל ס”ק צט) דלכן יש לעשרם בלא ברכה. ויש לדון בירק שגדל בתוך הבית, דכיון דיש מחלוקת אם חייב או פטור, דאף שמחמירים כהרמב”ם לענין מעשר, אבל אפשר להקל לגבי נתינה, וכמו דהקיל החזון איש לגבי ירק בנגמר גידולו בשנת מעשר שני, ונלקט בשנת מעשר עני דפטור מנתינה, כיון דלתוספות אין בו חיוב מעשר עני. והסברא לפטור היא בין לפי הסברא דבירק שעיקרו מדרבנן מקילין, ובין לפי הסברא דבספק מחמת מחלוקת הפוסקים מקילים. או שנאמר דמעיקר הדין נקטינן כהרמב”ם דחייב מדרבנן, ולכן צריך גם לתת לעני, ורק משום ספק ברכה להקל, מעשרין בלא ברכה.

[7] עציץ שאינו נקוב חיובו במעשרות הוא רק מדרבנן, והיכא דגדל בבית לראב”ד פטור, ולרמב”ם חייב מדרבנן, ובעציץ שאינו נקוב הוי תרי דרבנן, ולכן יש סברא שאפילו אם ננקוט שירק הגדל בבית צריך לתת לעני משום שהעיקר כדעת הרמב”ם שהגדל בתוך הבית חייב במעשר מדרבנן, מכל מקום בצירוף תרי דרבנן אולי יש להקל בירק דעיקרו דרבנן, דכיון שיש ספק אם יש חיוב מעשרות, פטור מנתינה לעני.