מאמר מתוך דיוור חודש סיון תשפ"ג
נאמר בתורה (דברים כב, ט) "לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה אשר תזרע ותבואת הכרם".
מהם כלאי הכרם?
שונה גפן מכל האילנות. בכל האילנות, מותר לזרוע בסמוך אליהם את כל סוגי הצמחים, בין עצים בין ירקות תבואה או קטניות, אולם בגפן נאמר איסור של כלאים אם זורע מין ירק, תבואה וקטניות בסמוך לו. אמנם מותר לשתול עצים סמוך לגפן.
ועל כן, אסור לזרוע או לשתול תבואה או קטניות או ירקות סמוך לגפנים, וכן להיפך, אסור לנטוע גפן סמוך לתבואה או קטניות או ירקות. [בסוף המאמר הבאנו רשימה חלקית של המינים האסורים והמותרים בכלאי הכרם].
גם ירק שהוא מאכל בהמה אסור לזרוע סמוך לגפן.
עוד שינוי יש בין כלאי הכרם לשאר איסורי כלאים, האם מותר לאכול ולהנות מהגדל בכלאים. בכלאי זרעים (זריעת שני מיני זרעים סמוכים) וכלאי אילן (הרכבת מין אחד על מין אחר), אם עבר וזרע או הרכיב באיסור, הפירות מותרים באכילה. ואילו בכלאי הכרם אסור לאכול או להנות ממה שגדל באיסור.
דין זה נלמד מהפסוק הנזכר, לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם. וביארו חכמים: אם תזרע כרמך כלאים, תקדש המלאה, כלומר: יאסרו הגידולים בהנאה.
פרטי דינים אלו יתבארו במאמרים הבאים.
שיעור ההרחקה מגפן לשאר המינים
להרחקה מגפן יש שני שיעורים: א. הרחקה מ'כרם'. ב. הרחקה מגפן יחידית.
מהו כרם? שש גפנים או יותר, שנטועות בשתי שורות, כשבכל בכל שורה שלוש גפנים והשורות מקבילות אחת אל השניה. גם חמש גפנים נחשבות לכרם אם הן מסודרות בשתי שורות ישרות, בשורה אחת שלוש גפנים ובשורה אחרת שתי גפנים. [ובלשון הגמרא: שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב]. באופן זה יש להרחיק ג' אמות גם מהפינה הריקה כאילו היתה שם גפן שישית.
ישנם תנאים נוספים כדי שהגפנים ייחשבו ככרם, כגון, שיהיה מרחק של ארבע אמות בין שורה לשורה ובין גפן לגפן. ובנוסף ישנם דיני עריס, ועוד, אך לא נאריך בפרטים אלו מכיון שרוב הגפנים שבגינות הביתיות אינן נחשבות למעשה ככרם. ובכל מקרה, כאשר בגינה פחות מחמש גפנים, הן נחשבות כגפן יחידית.
הרחקה מכרם – אם הגפנים נטועים באופן שיש להם דין "כרם" יש להרחיק מהם ארבע אמות. [לשיעור החזון איש 2.40 מטר, ולשיעור הגר"ח נאה 1.92 מטר].
הרחקה מגפן יחידית – גפן יחידית היא שם כולל לנטיעת גפנים שאינם בצורת כרם, כגון גפן בודדת, או אף גפנים רבות שנטועות באופן שאינן נחשבות ככרם. מגפן יחידית יש להרחיק את המין האחר [תבואה קטניות ירקות] ששה טפחים. [לדעת החזון איש 58 ס"מ, ולדעת הגר"ח נאה 48 ס"מ].
את ההרחקות מהגפן או מהכרם יש למדוד מגזע הגפן, מנקודת יציאתו מן האדמה, ועד הגבעול של המין האחר. אין צורך להרחיק כך בין העלים של שני המינים.
זריעה תחת ענפי הגפן
בנוסף לחיוב ההרחקה מגזע הגפן בשיעורים הנזכרים לעיל, אסורה גם זריעת ירק תחת הזמורות ועלי הגפן, אף אם אינו נוגע בענפי הגפן, ואפילו אם הגפן גבוהה מאד מהירק, כגון כשהגפן מודלית על גבי מוטות גבוהים וכדומה.
פרגולה שגפן מודלית על גבה אסור לזרוע תחת כל הפרגולה, אפילו במקום שאין שם ענפי גפן.
כלאי הכרם בעציצים
איסור כלאי הכרם נוהג גם בעציצים, בין כשהגפן והירק זרועים בתוך עציץ אחד, ובין כשהם זרועים בשני עציצים נפרדים. כמו כן נוהג האיסור כשהגפן נטוע בקרקע והירק בעציץ, וכן כשהגפן נטוע בעציץ והירק זרוע בקרקע שבצידו.
גם אם לא זרע את התבואה הקטניות או הירקות סמוך לגפן או תחת הגפן אלא הם צמחו לבד, חייב לעוקרם, פרטי הדינים בזה נבאר במאמרים הבאים.
פירוט של מינים שנוהג בהם כלאי הכרם – לפי חלוקה של 'ירק' ו'דגן וקטניות'[1]
'ירק'
'ירק' כולל: ירקות פרי, ירקות שורש, ירקות עלים ועשבי תבלין [כל המינים שהחלק הנאכל מהם הוא העלים, השורש או הפרי של הירק. והגרעינים נאכלים עם הפרי או שאינם נאכלים כלל] להלן פירוט חלקי של מיני ירק.
ירקות פרי ושורש[2]: אבטיח, בטטה, במיה, בננה, בצל, גזר, דלורית, דלעת, חציל, לפת, מלון, מלפפון, סלק, עגבניה, פלפלת הגינה (גמבה, פלפל), צנון וצנונית, קישוא, תות שדה, תפוח אדמה.
ירקות עלים ועשבי תבלין: אלפלפה (אספסת), בבונג (קמומיל), גרגיר הנחלים (פנינת הנחל), זעתר, חסה, כוסבר (כוסברה), כרוב, כרובית, לימונית-ריחנית (עשב הלימון), לענת האבסינט, מליסה, מנתה (פפרמינט), נענע, סטיוויה, סלק עלים (סילקא, מנגולד), פטרוזיליה, צתרה (סיבורי), קורנית לימונית (טימין), רוקולה, רוקט, ריחן-הבזיל (בזיליקום), שבת-ריחני (שמיר), שומר, תרד.
'דגן וקטניות'
חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל, שיפון.
'קטניות': מינים שהחלק הנאכל מהם הוא הזרע שאותו זורעים. כגון: אפונה, דוחן, חומוס (חימצה), חמניות, לוביה (רוביה), עדשים, פול, שומשום, שעועית, תירס.
גם צמח שאין זרעיו נאכלים כמות שהם אך משתמשים בזרעים להכנת מאכל או תבלין דינו כקטניות. כגון: חילבה (גרגרנית), חרדל.
ברבים ממיני הירק ניתן להשאיר את הצמח לגדול כדי שיצמחו בו זרעים, והזרעים אינם נאכלים [גידול לזרעים קיים בירקות שורש (כגון גזר, צנון, סלק), ירקות עלים (כגון חסה, כרוב, כרובית, קולורבי, ברוקולי), שום, בצל ועוד], אם משאיר את הצמח לגדל זרעים דינו שונה..
מינים שלא נוהג בהם איסור כלאי הכרם:
עצים: עצי פרי, שיחי תבלין שדינם כאילן, עצי סרק.
מינים המיועדים לנוי: כל סוגי הפרחים (ובכלל זה זנים של ירקות וקטניות שאינם ראויים לאכילה, כגון 'כרוב-נוי' 'אפונה ריחנית' 'חמנית נוי'), צמחי סרק.
מינים הראויים לריפוי: כגון אלוי (אלוורה).
מינים הראויים לריח [ואינם ראויים לטעם]: כגון טבק.
אזוביון (לוונדר), בזיל סגול (חריף, 'תימני')[3], לא נוהג בהם כלאים, הן משום שהם ראויים לריח ולא למאכל והן משום שדינם כאילן.
[1] הפירוט חלקי ולא הוזכרו בו כל המינים החייבים בהרחקה. הוזכרו בעיקר מינים שגידולם מצוי בארץ ישראל.
[2] החלוקה לפי 'ירקות פרי ושורש' ו'ירקות עלים ועשבי תבלין', נעשתה כדי להקל על מציאת המין המבוקש, אך אין חילוק ביניהם לענין חיוב הרחקה (בשונה מתרומות ומעשרות, שישנם מיני תבלין שפטורים מהם).
[3] יש להבדילו מבזיל-מתוק (ירוק) שמשתמשים בו לתיבול ונוהג בו איסור כלאים.
