שאלה
בני משפחתנו רגילים לסחוט ולשתות מיץ סחוט טבעי ממיני פירות רבים. האם מותר גם בשמיטה לסחוט את כל מיני הפירות?
תשובה
פירות וירקות שהדרך לסחטם, מותר לסחטם גם בשביעית, ולכן מותר לסחוט ענבים ליין וזיתים לשמן.
לדעת רוב הפוסקים, מותר לסחוט גם תפוזים, אשכוליות ולימונים, ובלבד שלא יסחטם לתוך מסננת דקה באופן שכל בשר הפרי ייפרד מהמיץ. ויש אוסרים בכל אופן.
גזר, תפוחים וכן שאר הפירות שיש שסוחטים מהם מיץ, לדעת רוב הפוסקים אסור לסחטם. אך יש שמתירים גם בפירות אלו שהמנהג כיום לסחטם, ויש שמתירים גם לסחוט רימונים.
הרחבה
כתב הרמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה ג): "ולא ישנה פירות מברייתן, כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני".
והנה לענין תרומה שנינו במשנה (תרומות פרק יא משנה ג): "אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סתוניות חומץ. ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד".
וכן פסק הרמב"ם (תרומות פרק יא הלכה ב, ומעשר שני פרק הלכה יא). וכתב מהר"י קורקוס (הלכות תרומות שם): "והכלל לכל זה, שאסור להפסיד את התרומה ולא לשנות אותה מתכונתה או לבטל טעמה". והיינו, שסחיטת הפירות חשובה כהפסד לפירות.
ובקרית ספר (שם) מבאר שהטעם שהסחיטה בשאר הפירות חשובה הפסד, מפני שסחיטתם מפקיעה את קדושתם. שהרי כתב הרמב"ם (שם) שזר שאכל דבש תמרים ויין תפוחים בשגגה, אינו חייב לשלם תשלומי תרומה. הרי שבשאר הפירות, המיץ היוצא מהם אין בו קדושת תרומה.
אמנם כתב המנחת שלמה (חלק א סימן מו) שטעם זה שייך רק בתרומה שאסור להפקיעה מקדושתה, כפי שנלמד מהפסוק "משמרת תרומותי", אבל פירות שביעית לא מצאנו איסור להפקיעם מקדושתם, וכל האיסור האמור בהם הוא רק שלא להפסידם מאכילה.
ולכן יש לבאר הטעם על פי המבואר בגמרא (פסחים כד ע"ב), שהמשקה הנסחט משאר הפירות חשוב 'זיעה בעלמא' ואינו חשוב כגוף הפרי, זולתי בזיתים וענבים, שהיין והשמן נחשבים כפרי ממש. ומטעם זה כתבו הרא"ש (ברכות פרק ו סימן יב) והרשב"א (ברכות לח ע"א) שאין מברכים על המשקה הסחוט את ברכת הפרי, שאינו אלא 'זיעה בעלמא' ואינו נחשב כגוף הפרי. ולפי זה מובן היטב שגם לענין שביעית נחשבת הסחיטה כהפסד, שהרי הסחיטה מורידה את המיץ מדרגת פרי לדרגת 'זיעה בעלמא'.
אכן בביאור הדבר, מפני מה נחשב המיץ הנסחט משאר הפירות כזיעה בעלמא, נחלקו הראשונים. הרא"ש (שם סימן יח) מפרש: "לפי שהמשקה אין לו טעם הפרי". והרשב"א מפרש, לפי שאין זו דרך האכילה של אותם הפירות.
וכתב החזו"א (שביעית סימן כה ס"ק לב), שלפי שיטת הרשב"א יש לדון להתיר סחיטת תפוזים ושאר פירות הדר בשביעית. שמאחר שלפי המציאות כיום הדרך לסחטם, יש לומר לכאורה שהמיץ הנסחט מהם נחשב כפרי ולא כזיעה בעלמא. (והוסיף החזון איש שאפשר שאף אם אין רוב התפוזים עומדים לסחיטה, מכיון שרוב האנשים משתמשים בהם גם לסחיטה, ורוב האנשים נוח להם המשקה הנסחט כמו הפרי, נחשבים כעומדים לסחיטה).
ועוד הוסיף החזו"א, שאפשר שגם לדעת הרא"ש מותר לסחוט בשביעית תפוזים ופירות הדר, אם יסחטם באופן שגם בשר הפרי יתרסק ויכנס לתוך המיץ. שאפשר שבאופן כזה אין דינם כמי פירות, אלא כ'טרימא' (מאכל העשוי מפירות כתושים), שמברכים עליו בורא פרי העץ כמבואר בגמרא (ברכות לח ע"א), ואפילו נתרסקו לגמרי, כמו שפסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן רב סעיף ז ובמשנה ברורה שם ס"ק מ), משום שעדיין ממשן קיים.
ועוד, שאפשר שגם הרא"ש מודה להרשב"א שפרי שדרכו בסחיטה אין המיץ הנסחט ממנו חשוב כזיעה בעלמא. ועוד, שיש לצרף את שיטת הראב"ד הסובר שבכל הפירות, משקה היוצא על ידי סחיטה נחשב כפרי עצמו, ורק במשקה הזב מאליו אמרו שחשוב כזיעה ולא כפרי. ועוד, שאפשר שפירות ההדר, גם אכילתם נחשבת כשתיה, שהרי צורתם הטבעית היא כעין קרומים מלאים במיץ, וכשאוכלם יוצא המיץ מן הקרומים, ואם כן, אין סחיטתם משנה את צורתם.
והנה בסוף דבריו שם סיים החזו"א שלמעשה צריך עיון אם מותר לסחוט פירות הדר, ורק לענין לימונים כתב שהם עדיפים משאר פירות ההדר, לפי שאין הדרך לאוכלם כפי שהם, וסחיטתם היא דרך אכילתם העיקרית.
אכן בסדר השביעית שהוציא ר"ז שפירא בחיי החזו"א ועל פי פסקיו, כתב (באות ט): "מותר לסחוט מיץ מפירות העומדים לסחיטה, והם: זיתים, ענבים, תפוז, אשכוליות ולימון". הרי שמסקנת החזו"א למעשה היתה להיתר גם בשאר פירות ההדר. וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ה ס"ק ה) בשם החזו"א.
ונציין שבחוט שני (עמ' רכו) כתב שקלמנטינות ומנדרינות אין לסחטם, על אף שהם ממין פירות ההדר, משום שרוב השימוש בפירות אלו הוא לאכילה ולא לסחיטה.
אמנם ידוע שדעת מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל היתה שאי אפשר להפריש תרומות ומעשרות ממשקה סחוט משום שאיבד את שם הפרי ואינו אלא זיעה בעלמא וכמו שהביא בשמו במועדים וזמנים (חלק ג סימן רד), ולדבריו גם בשביעית יהיה אסור לסחוט פירות שביעית שכן מפסיד את הפירות בסחיטה והופכם לזיעה.
גם בשו"ת אור לציון (שביעית פרק ב תשובה ב) כתב שאין לסחוט פירות בשביעית, מלבד זיתים וענבים, משום שהמיץ הנסחט משאר הפירות דינו כזיעה בעלמא. ובהמשך התשובה כתב שאם הסחיטה נעשית בדרך אכילה, כגון שאוכל אשכולית בכפית וכשדוחק הכפית בפרי נסחט ממנו המיץ, מותר, שאין זו דרך סחיטה אלא דרך אכילה.
ועתה נדון בענין סחיטת תפוחים וגזר. בסדר השביעית (שם) כתב שאסור לסחוט גזר אף אם בדעתו לאכול את רסק הפרי, והטעם, מפני שהגזר הוא בכלל הפירות שאינם עומדים לסחיטה, ואינו כפירות הדר שהתיר החזון איש לסחטם.
אכן בימינו השתנתה המציאות וסחיטת מיץ הגזר נעשתה נפוצה ביותר, ובבתים רבים מצויה מכונת סחיטה ביתית לצורך סחיטת גזר. וכתב בספר משנת הגרי"ש (עמ' קטו), שבמקום שהדרך לעשות תמיד מיץ מגזר ומתפוחים, מותר לעשות כן גם בפירות שביעית. וכן דעת הגר"ש ואזנר זצ"ל (פירות שביעית פרק כג סעיף קח, ובשיעורי שבט הלוי שביעית עמ' ער).
נציין שבספר ארחות רבינו (חלק ב עמ' שמו) כתב בשם החזון איש שמותר לעשות מיץ מרימונים, לפי שמצאנו בכתוב שדרך לעשות כן, ככתוב (שיר השירים ח, ב) "מעסיס רימוני". אכן רוב הפוסקים סוברים שאין לעשות מיץ מרימונים של שביעית, לפי שאין דרך רוב בני אדם לסחטם.
