ניסן תשפ"ג – הלכות הנוגעות לחודש ניסן במוצאי שביעית

במאמר זה נעסוק בשאלות הבאות:

• האם מותר לברך ברכת האילנות על עצים שנעבדו בשביעית.
• האם ניתן לקיים מצוות ארבע כוסות ביין של שביעית.
• האם מותר לשפוך יין של שביעית באמירת עשר המכות בליל הסדר.
• קיום מצוות הביעור ביין ומיץ ענבים של שביעית.
• אם מותר לילדים לשחק באגוזים של שביעית.

א. ברכת האילנות על עצים שנעבדו או נשמרו בשביעית

נחלקו הפוסקים אם מותר לברך ברכת האילנות על עצים שנעבדו או נשמרו בשביעית. דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה עמ' לא, ובספר דיני שביעית פרק כב סעיף ח) שמותר לברך עליו, שהברכה היא על הפירות המתחדשים, והפירות מותרים בהנאה גם אם האילן נעבד באיסור.

אמנם בתשובות והנהגות (חלק ז סימן כז אות יד) כתב שאין  לברך עליו מכיון שנעשתה בו עבירה.

ובשו"ת אור לציון (חלק ג פרק ו תשובה ג) חילק, שמותר לברך על אילן שנעבד בשביעית, אך אסור לברך על אילן שניטע בשביעית, שמכיון שדינו להעקר אין לברך עליו.

ב. לקיים מצוות ארבע כוסות ביין של שביעית.

הירושלמי מסתפק בכמה מקומות (פסחים פרק י הלכה א, בשבת פרק ח הלכה א ובשקלים פרק ג הלכה ב): "מהו לצאת ביין של שביעית בד' כוסות", ומכריע: "תני רבי אושעיא יוצאים ביין של שביעית".

ויש להבין את ספק הירושלמי, מפני מה נאמר שלא יוצאים בו. יש שפירשו זאת על פי השיטות הנוקטות שיש קיום מצוה באכילת פירות שביעית, ונמצא שהנוטלו לארבע כוסות מקיים בו שתי מצוות, ופירשו שהירושלמי מסתפק אם יש בזה משום "אין עושין מצוות חבילות חבילות".

ברם כתבו הפוסקים שאין אומרים "אין עושין מצוות חבילות חבילות" במצוה שאינה מוטלת חובה על האדם. שהטעם שאין עושין מצוות חבילות חבילות הוא משום שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר לפרק משאו, (רש"י ותוספות סוטה ח ע"א ורשב"ם פסחים קב ע"ב), וטעם זה אינו שייך כי אם במצוה שהיא מוטלת עליו כחוב, כקידוש וברכת המזון, אבל מצוות אכילת פירות שביעית שאינה חובה, אלא אם אכל קיים מצות עשה, לא שייך לומר שהיא נראית עליו כמשוי. (ועיין במגן אברהם סימן קמז ס"ק יא, ובשדי חמד כללים מערכת א' אות צה ס"ק ב).

ויש שפירשו שהירושלמי מדבר ביין שלא נתבער בזמנו ונאסר בהנאה, ומסתפק הירושלמי אם מותר לשתותו לארבע כוסות משום שאינה שתיה בעלמא אלא שתיה של מצווה, ומצוות לאו ליהנות ניתנו. (פני משה ותקלין חדתין לבעל הפאת השולחן בשקלים שם).

ויש שפירשו שספק הירושלמי הוא האם יין של ארבע כוסות צריך שיהיה 'לכם', ויין של שביעית אינו נקרא 'לכם', שאינו ניתן לכל צרכיכם. (קרבן העדה שם). אך הרש"ש (בסוף מסכת פסחים) תמה על כך, שהרי מפורש בכתוב שפירות שביעית נקראים 'לכם', שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". ועוד, שהרי באתרוג בוודאי נאמר: ולקחתם לכם, ובפירוש שנינו (סוכה לט ע"א) שיוצאים ידי חובה באתרוג של שביעית.

ויש שפירשו על פי מה שפסק הרמב"ם (הלכות שבת פרק כט הלכה יד): אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, ויין של שביעית אי אפשר לנסכו על המזבח, שנאמר לאכלה ולא לשריפה, ומשום כך נסתפק הירושלמי אם יוצאים בו ידי מצות ארבע כוסות. (אור שמח הלכות שבת שם). ויעויין בספר מועדים וזמנים (חלק ז סימן קפא) שהקשה על פירוש זה.

ויש באחרונים עוד כמה אופנים ודרכים לפרש את ספק הירושלמי.

אכן לכל הפירושים, מסקנת הירושלמי היא שיוצאים בו ידי מצוות ארבע כוסות, ועל כן כתבו הפוסקים להלכה שמותר לקחת יין של שביעית לארבע כוסות ואין פקפוק בדבר.

ואדרבא, כתב הרידב"ז (בהגהותיו על פאת השולחן, סימן ה סעיף יח) שיש להעדיף לקדש על יין של שביעית דווקא, שמכיון שנעשתה בו מצווה אחת תיעשה בו מצוה נוספת. וכמו שמצאנו בגמרא (שבת קיז ע"ב): "רבי אמי ורבי אסי, כי מיקלע להו ריפתא דעירובא, שרו עילויה, אמרי: הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה – ליתעביד בה מצוה אחרינא". (פירוש: כאשר היה מזדמן להם ככר של עירוב חצרות, היו בוצעים עליו בסעודת השבת, שהואיל ונעשתה בו מצוה אחת טוב לעשות בו מצוה נוספת). והוא הדין בענייננו, מכיון שמקיימים מצווה בשתייתו, טוב לקיים בו גם מצוות ארבע כוסות.

ג. לשפוך יין של שביעית באמירת עשר המכות

כפי שנתבאר, מותר ואף ראוי ליטול יין של שביעית למצוות ארבע כוסות. אכן יש לדון אם טוב לקחתו גם לכוס השני, שאומרים עליו את ההגדה. וזאת משום שנוהגים לשפוך ממנו מעט בעת אמירת עשר המכות, כמובא ברמ"א (סימן תעג סעיף ז) בשם המהרי"ל: "ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן, וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט, הכל ט"ז פעמים", ומנהג העולם להקפיד שלא לשתות יין זה, ויש לדון אם נחשב כמו שמפסיד את היין.

ואכן מטעם זה כתב בספר השמיטה (פרק ז הערה 4) כתב שאין לשפוך מיין של שביעית באמירת המכות, ומקור הדברים הוא בספר שבת הארץ (קונטרס אחרון פרק ה הלכה ג), וכן כתב בחוט שני (פרק ה עמ' ריח). ובדרך אמונה (פרק ה, צהה"ל ס"ק יט) כתב: "וכן בליל הסדר אין לשפוך המכות ביין של שביעית, ולפי שאין לשנות המנהג – אין ליקח לכוס השני יין של שביעית".

ואם אירע שהטיפו באמירת המכות מיין של שביעית, כתב בספר הליכות שלמה (פרק ט, דבר הלכה אות ע) שיתכן ואפשר להשקותו למי שאינו יודע שהוא יין שנשפך באמירת המכות, כדי שלא יפסד.

אכן יש שאינם נמנעים מלשתות את היין ששפכו למכות, ויעויין בספר פירות שביעית (מאת הרב צבי כהן זצ"ל, עמ' תנ) שהביא מנהגים וסגולות בזה, ולמנהג זה ודאי מותר לקחת יין של שביעית לכוס שני.

וכן אלו הנוהגים כפי שמובא בכף החיים (סימן תעג ס"ק קסה) שמביאים כוס מיוחדת לשפוך ממנה את היין למכות, ואינה הכוס שמברכים עליה, בוודאי מותר להם לקחת יין של שביעית לארבע כוסות, רק הכוס המיוחדת של המכות ימזגו מיין שאינו של שביעית.

ד. זמן הביעור של היין

כידוע, זמן הביעור של הענבים הוא בערב הפסח. ונמצא שמי שברשותו יין ומיץ ענבים של שביעית, עליו לבערו בערב הפסח. אכן מותר להשאיר ברשותו כמות שראויה לו ולבני ביתו לשלוש סעודות, כולל היין הנצרך למצוות ארבע הכוסות, ואת הכמות הזו אינו צריך לבער.

ואת שאר היין עליו לבער. לדעת הרמב"ם, מצוות הביעור היא לאבד ולשרוף את הפירות הנותרים. אכן העיקר להלכה הוא כדעת הר"ש, שמצוות הביעור היא להוציא את שאר היין מביתו ולהפקירו.

ולכן מי שברשותו כמות מרובה של יין או מיץ ענבים של שביעית, העולה על הכמות הנצרכת לו ולבני ביתו לשלוש סעודות, (כולל הכמות הנצרכת לארבע הכוסות), עליו להוציא מביתו את הבקבוקים הנותרים מביתו בערב הפסח, ולהפקירם בפני שלשה אנשים.

אפשר גם להוציאו מביתו לפני ערב פסח ולהפקירו בפני שלושה. ואם אלו שמפקיר בפניהם לא לוקחים את היין, יכול להכניסו חזרה לביתו מתוך כוונה לא לזכות בו עד ערב פסח. אך עליו להגיד לאלה שמפקיר בפניהם שהיין עדיין הפקר ואפשר לבוא לביתו עד ערב פסח ולקחתו.

ה. לשחק באגוזים של שביעית

יש לדון אם מותר להניח לילדים לשחק באגוזים של שביעית, לזרקם על הרצפה וכדומה, באופן שאין הפירות מתקלקלים ונפגמים מכך, שהרי מצאנו שפירות השביעית מכונים: "פירות שקדושים בקדושת שביעית". וכן משמע מדרשת חכמים (סוכה מ ע"ב, ע"ז נד ע"ב, ובתורת כהנים פרשת בהר): "יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש תופס את דמיו – אף שביעית תוספת דמיה". הרי שדיני שביעית נקראים קדושה. וכתב בספר השמיטה (להגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל, פרק ז ענף א סעיף א) שאף על פי שפירות שביעית אין בהם קדושה ממש, כשאר מיני קודש, מכל מקום יש להם מענין של קדושה. ואם כן, יש מקום לומר שאין לזלזל בהם לזורקם על הרצפה.

אכן בספר כלכלת שביעית (עמ' תעו בהערה) כתב שפשיטא שאין קדושה בפירות שביעית, ומה שנקראו 'קודש', היינו משום הדינים והאיסורים שבהם, אך אין קדושה בגוף הפירות. וכן מצאנו גם בפירות ערלה, שהירושלמי קוראם קודש  (ערלה פרק א), אף על פי שבודאי אין שום קדושה בפירות ערלה, והכוונה רק לדינים שבפירות ערלה. ולפיך מותר להניח לילדים לשחק באגוזים של שביעית, אם אין הפרי מתקלקל בכך.

אמנם בספר חוט שני (פרק ה הלכה ו, עמודים רלו רלז) דן לאסור לזרוק לפני חתן אגוזים שיש בהם קדושת שביעית, וכן סוכריות שנקנו בדמי שביעית, שמא יש בכך פגימה בקדושתם.