בבית ההוראה התקבלו לאחרונה מספר שאלות, בעניין חתימת ברכת מעין שלוש על פירות ארץ ישראל. למשל: האם חותמים ‘על פירותיה’ על תמרים המגיעים מאילת? האם חותמים ‘על פרי גפנה’ על יין שיוצר בארץ מענבים שגדלו בחו”ל? כיצד יש לחתום כאשר מערבים יין של ארץ ישראל במיץ ענבים של חו”ל? וכן, מה מברכים על עוגה המכילה קמח מצה המיוצר מחיטים שגדלו בארץ ישראל, האם חותמים ‘על הארץ ועל מחייתה’? ועוד שאלות נוספות.

לתועלת הציבור ריכזנו כאן את עיקרי הדינים הנוגעים לחתימת ברכת מעין שלוש על פירות ארץ ישראל.

דיני ברכת מעין שלוש על פירות של ארץ ישראל

מאמר מתוך דיוור חודש ניסן תשפ”א

א. האוכל כזית מפירות שבעת המינים מברך לאחריהם ברכה מעין שלוש, וחותם בה ‘על הארץ ועל הפירות’. והאוכל מפירות ארץ ישראל חותם ‘על הארץ ועל פירותיה’[א].

ב. האוכל מפירות ארץ ישראל חותם ‘ועל פירותיה’ גם אם אוכלם בחוץ לארץ[ב], והאוכל מפירות חוץ לארץ חותם ‘ועל הפירות’ גם אם אוכלם בארץ[ג].

ג. האוכל כזית דגן מתבואת ארץ ישראל [כגון שעשה עוגה או תבשיל מקמח מצה, שעשוי לרוב מחיטים שגדלו בארץ ישראל], מנהג בני ספרד לחתום ‘על הארץ ועל מחייתה’[ד]. ומנהג בני אשכנז לחתום ‘על הארץ ועל המחיה’[ה].

ד. השותה רביעית יין מענבי ארץ ישראל צריך לחתום ‘על הארץ ועל פרי גפנה’[ו], ויש שלא נהגו לחתום כך[ז]. ויש שחותמים גם על יין ‘על הארץ ועל פירותיה’[ח].

ה. העושה יין בארץ ישראל מענבים שגדלו בחוץ לארץ, חותם בברכתו על הארץ ועל פרי הגפן[ט].

ו. יש אומרים שגם סמוך לחתימה יש לומר ונודה לך על הארץ ועל פירותיה, וכך מנהג בני ספרד, ויש גם מבני אשכנז שנוהגים כך[י]. אך יש אומרים שרק בחתימה אומרים ועל פירותיה ואילו סמוך לחתימה אומרים ונודה לך על הארץ ועל הפירות, וכך מנהג רבים מבני אשכנז[יא].

ז. אכל כזית מפירות ארץ ישראל ואכל גם מפירות חו”ל, יש אומרים שיחתום על הארץ ועל פירותיה[יב], ויש אומרים שיחתום על הארץ ועל הפירות[יג].

ח. פירות שגדלו במקומות שיש ספק האם הם בכלל ארץ ישראל או שהם בכלל חוץ לארץ, יברך עליהם על הארץ ועל הפירות. וכן על היין הבא ממקומות אלו יברך על הארץ ועל פרי הגפן[יד].

ט. פירות שגדלו במקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, נחלקו הפוסקים האם יחתום על הפירות או ועל פירותיה. ונראה שכיום, שאותם המקומות אינם ידועים בבירור, יחתום על הארץ ועל הפירות כדין המסופק[טו].

י. האוכל מפירות חוץ לארץ וטעה וחתם על פירותיה, יצא בדיעבד. וכן אם אכל פירות ארץ ישראל וטעה וחתם על הפירות, יצא בדיעבד[טז].


[א] שולחן ערוך (אורח חיים סימן רח סעיף י), ומקור ההלכה הוא בגמרא במסכת ברכות (דף מד ע”א). ופירש הריטב”א (שם ד”ה אלא) שבחוץ לארץ אומרים ‘על הארץ’ – להודות לה’ על ארץ ישראל שניתנה לנו לנחלה, ו’על הפירות’ – להודות לה’ על כל הפירות שבעולם. ואילו בארץ ישראל אומרים ‘ועל פירותיה’, להודות לה’ על פירותיה של ארץ ישראל.

והקשה הלבוש (סימן רח סעיף י) שהרי מבואר בגמרא (ברכות דף מט ע”א) שאין חותמין בשתים, כלומר: אין לכלול בחתימת הברכה שני עניינים נפרדים, ולכאורה חתימת הברכה בחו”ל היא בשתים, שהרי כשאומר על הארץ משבח על ארץ ישראל וכשאומר ועל הפירות משבח גם על כלל הפירות שבעולם, שאינם שייכים לארץ ישראל. ותירץ הלבוש שהשבח ‘על הפירות’ כולל שבח גם על פירות ארץ ישראל, ונמצא שהחתימה מתפרשת כך: על ארץ ישראל המגדלת את פירותיה, ועל פירותיה, ונכלל בזה שבח גם על שאר הפירות שבעולם.

[ב] שו”ע (שם). וכתב הבית יוסף (שם) שנחלקו בזה רבנו יונה והרשב”א, ופסק כדעת הרשב”א שגם האוכלם בחו”ל מברך על פירותיה. ובב”ח ובפרישה (שם) כתבו שרבנו יונה לא נחלק בזה על הרשב”א, ולדברי הכל חותמים ועל פירותיה. ועיין באליה רבה (ס”ק יח) שהאריך בזה.

[ג] כך כתב המשנה ברורה בשם אליה רבה ועולת תמיד. וסברתם, שאין לחתום עליהם ועל פירותיה כיון שאינם פירות ארץ ישראל. אמנם במור וקציעה (סימן רח) כתב שיש לחתום בהם ועל פירותיה. וטעמו, שתבואת ארץ ישראל שיצאה לחו”ל נחלקו בה התנאים (חלה פרק ב משנה א) אם היא חייבת בחלה, ואילו תבואת חו”ל שנכנסה לארץ חייבת בחלה לכולי עלמא, הרי שפירות חו”ל שבאו לארץ נחשבים כפירות ארץ ישראל יותר מפירות ארץ ישראל שיצאו לחו”ל, וכיון שעל פירות ארץ ישראל שיצאו לחו”ל אנו חותמים ועל פירותיה, קל וחומר שיש לחתום כך על פירות חו”ל שבאים לארץ. ויש שדייק כך גם מלשון הרמב”ם (הלכות ברכות פרק ח הלכה יד): “ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה”. לא כתב ‘ואם אכל מפירות ארץ ישראל’, אלא ‘ואם היה בארץ ישראל’, משמע אפילו אכל מפירות חו”ל מברך ועל פירותיה, כיון שאכל בארץ ישראל. (הר צבי חלק א סימן קח).

אמנם מסברא נראה כדעת האליה רבה ועולת תמיד, שהרי הטעם שמשנים את נוסח החתימה ואומרים ‘ועל פירותיה’ הוא כדי להודיע את שבח הפירות של ארץ ישראל, ואיזה שבח יש כשאוכל בארץ ישראל פירות של חו”ל. וכבר כתבנו שהמשנה ברורה פסק כדעת אליה רבה ועולת תמיד, וכן כתב בכף החיים (ס”ק סב) שהסכמת האחרונים כדבריהם וכן עמא דבר.

[ד] ההלכה שיש לחתום על הארץ ועל פירותיה נכתבה בגמרא (ברכות שם) רק לגבי פירות, ואף בטור ובשולחן ערוך (שם) כתבו כן רק לגבי פירות, ולא לגבי מיני דגן או יין. אמנם בפאת השולחן (פרק ב סעיף יד) כתב בשם ספר האגודה (ברכות דף מד ע”א), שכתב בשם רבינו יצחק בעל התוספות, שהאוכל פת מתבואת הארץ יחתום את הברכה השניה ‘על הארץ ועל מזונותיה’, וכן בברכה מעין שלוש יחתום ‘על הארץ ועל מחייתה’ כמו שעל הפירות חותם ‘על הארץ ועל פירותיה’. וכתב שכן כתב גם בספר כפתור ופרח פרק י. ואמנם באגודה לא נמצא בפירוש אלא הדין הראשון שהביא הפאת השלחן, שבברכת המזון חותם ‘על הארץ ועל מזונותיה’, אך בכפתור ופרח אכן כתוב בפירוש גם את הדין השני, שבברכה מעין שלוש חותמים בארץ ישראל ‘על הארץ ועל מחייתה’.

והנה לגבי ברכת המזון כתב הברכי יוסף (סימן רח ס”ק י) שלא נהגו לחתום על הארץ ועל מזונותיה, אך לגבי חתימת ועל מחייתה הביא בשם הלכות קטנות (חלק ב סימן נה) שהגם שלא מצא סמך לזה, מכל מקום אין לשנות ממנהג הראשונים שכתבו לחתום ועל המחיה. אמנם בשו”ת אדמת קודש (חלק א אורח חיים סימן ג) ובשו”ת שדה הארץ (חלק ג סימן ו) ושו”ת פרי הארץ מכתב יד כתבו שיש לחתום על הארץ ועל מחייתה, וכן כתב הכף החיים (סימן רח ס”ק נח), והאריך בזה בשו”ת יביע אומר (חלק ז סימן ל), וכן הנוסח בסידורי הספרדים.

נציין שכפי המציאות כיום, כמעט כל הקמח המשמש כיום לאפיה הוא מחו”ל. והגם שבטחנות קמח רבות מערבים מעט קמח של ארץ ישראל, מכל מקום רוב הקמח הוא מחו”ל. ולכן בדרך כלל יש לחתום על המחיה, ורק כשידוע בבירור שמדובר בקמח מארץ ישראל יש לחתום ועל מחייתה. והדבר מצוי אצל הנוהגים להכין תבשילים מקמח מצה בחג הפסח, או האופים לאחר הפסח מקמח שיועד לאפיית המצות, שקמח זה עשוי לרוב מחיטה שגדלה בארץ ישראל.

[ה] כבר כתבנו בהערה הקודמת שההלכה לחתום על הארץ ועל פירותיה נכתבה בגמרא בטור ובשולחן ערוך רק לגבי פירות, ולא לגבי מיני דגן ויין. וברא”ה (ברכות שם) כתב בפירוש שלגבי חמשת מיני דגן “חתמינן על המחיה ועל הכלכלה, ובהא לא ידעינן לאפרושי בין דידן לדידהו”. כלומר, אין מחלקים בחתימה בין תבואת ארץ ישראל לתבואת חו”ל.

וטעם הדבר פירש בשו”ת הלכות קטנות (חלק ב סימן נה), שבחתימת על הארץ ועל פירותיה יש שבח לארץ ישראל שגדלים בה כל שבעת המינים החשובים, מה שאין כן בחתימת על מחייתה או על פרי גפנה אין כל כך שבח לפי שהם דברים פרטיים. (ומכל מקום דעתו שאין לשנות מנהג הראשונים שכתבו לחתום ועל מחייתה, וכמו שהבאנו בהערה הקודמת את דעתו).

והאור שמח (ברכות פרק ח הלכה ד) כתב חילוק אחר, שבפירות ניכר יותר שבחה של ארץ ישראל לפי שמברכים על פרי שלא נשתנה, וניכר גידולו, מה שאין כן במיני דגן, שאין מברכים עליהם ברכה מעין שלוש אלא כשעושים מהם מעשה קדרה או מאפה, שכבר השתנו החיטים ואינן ניכרות, ואין ניכר בהן שבחה של ארץ ישראל. וכן כתב גם האדר”ת (בהגהותיו לפאת השולחן).

ובשו”ת הר צבי (אורח חיים חלק א סימן קח) כתב טעם אחר, שברכת על המחיה נתקנה על כל חמשת מיני דגן, גם על כוסמין, שבולת שועל ושיפון, שאינם נכללים בשבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, ולכן לא תיקנו לחתום בברכתם ועל מחייתה. וכן כתב הנצי”ב בספרו עמק שאלה (שאילתא נא אות טו), והוסיף שטעם זה תלוי במחלוקת המהרש”א והפני יהושע האם מביאים ביכורים מכוסמין שיפון ושיבולת שועל שגדלים בארץ ישראל, ושורש מחלוקתם היא האם כוסמין ושיפון ושיבולת שועל הם מיני חיטה ושעורה או שהם מינים אחרים, עיין שם באריכות.

ולמעשה כתב בשו”ת הר צבי (שם) וכן בשיעורי ברכות מהגרי”ש אלישיב (לדף מד ע”ב) שלא נוהגים לומר ועל מחייתה מן הטעמים הנזכרים וגם משום שרוב הקמח המצוי אצלנו הוא מיובא מחו”ל ואין אנו יודעים בבירור מהיכן הקמח, מה שאין כן בפירות או ביין שניתן לדעת בוודאות שהם מפירות ארץ ישראל. ובשו”ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן קכט) כתב וז”ל: “לענין ברכת מעין שלוש במיני מזונות בארץ ישראל אם יש לשנות ולומר על הארץ ועל מחייתה וכו’, בודאי אין בידנו לשנות בנוסח הברכות כלום, וממילא אין לשנות. ואף שראיתי בספר פאת השולחן דהר”י בעל התוס’ פסק כן, כיון דבתוס’ ורא”ש לא מצינו זה, אין לסמוך על זה וכן על האגודה וכפתור ופרח, כיון שהפוסקים המפורסמים לא כתבו זה אין לשנות הברכה בארץ ישראל, וכמדומה לי שהמנהג גם בא”י שלא לשנות”. וכן בסידור הגר”א (ליקוטי דינים) כתבו שאין לומר על מחייתה. וכך הוא ברוב סידורי בני אשכנז, לא מופיע בהם הנוסח על מחייתה.

[ו] יעוין בסעיף הקודם ובהערות שם, שנחלקו הפוסקים אם על מיני דגן צריך לחתום ועל מחייתה. והנה לשיטת הפוסקים שיש לחתום ועל מחייתה, בוודאי יש לחתום גם בברכת היין של ארץ ישראל ועל פרי גפנה. אך גם מבין הפוסקים שסוברים שאין לחתום ועל מחייתה יש שסוברים לחתום ביין ועל פרי גפנה, כיון שיש שבח מיוחד ביין של ארץ ישראל. גם הסברות שהבאנו בהערה הקודמת בשם האחרונים מדוע אין חותמים במיני דגן ועל מחייתה, אינן שייכות ביין. וכן כתב בשו”ת הר צבי (שם) שיש לחתום על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה. וכן כתב הגר”ש ואזנר בספר שערי הברכה (פרק יד הערה סח), וכן הוא ברוב הסידורים. אך יש מן האחרונים שכתבו שאין לחתום ועל פרי גפנה, והבאנו את דבריהם בהערה הבאה.

 [ז]יש מן האחרונים שכתבו שאין לחתום ועל פרי גפנה. כך כתב בשו”ת הלכות קטנות (שם), שעדיף לחתום על היין על הארץ ועל פירותיה. וכן כתב הקצות השולחן (סימן ס בדי השלחן ס”ק ה) שמהשמטת הגר”ז בסידורו משמע שסבירא ליה שאומרים ועל פרי הגפן, וכן כתב בארחות רבינו (חלק א עמוד פט) שכך נהג הגר”י קניבסקי זצ”ל, ועיין בשו”ת קנין תורה (חלק ד סימן כא) שהאריך בזה.

[ח] כן דעת הגר”א וההולכים בשיטתו כמבואר בשער הציון ס”ק נז.

[ט] כך כתב בברכי יוסף (שם ס”ק יב) בשם פרי הארץ, שאם הביאו צימוקים מחוץ לארץ ועשו מהם יין בארץ יחתום על פרי הגפן, על אף שמלאכת היין נגמרה בארץ ישראל. והובאו דבריו בשערי תשובה (סימן רח) ובכף החיים (שם ס”ק ס). וכן כתב בספר עיקרי הד”ט (הלכות ברכות פרק י ס”ק כ) בשם שדה הארץ (חלק ג סימן ו). ויש יינות שעושים אותם ממיץ ענבים שנסחט בחוץ לארץ, ובא”י מוציאים ממנו את החומר שמונע את התסיסה והוא נעשה ליין, ויין כזה נחשב בוודאי כיין של חוץ לארץ, ואין חותמים עליו ועל פרי גפנה.

[י] הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת מסעי סעיף א) כתב שעל פירות ארץ ישראל צריך לומר ונודה לך על הארץ ועל פירותיה ברוך אתה ה’ על הארץ ועל פירותיה. גם הכף החיים (סימן רח ס”ק נח) כתב שנוהגים לומר ונודה לך על הארץ ועל מחייתה, שהרי הטעם שנוהגים לומר סמוך לחתימה ‘ונודה לך על הארץ ועל הפירות’ הוא כדי לומר מעין החתימה סמוך לחתימה, ולפיכך יש להזכיר בו גם שבח ארץ ישראל, ולומר ונודה לך וכו’ ועל פירותיה. וכן כתב הרי”מ טיקוצ’ינסקי בספרו ארץ ישראל (סימן ג אות א), וכן כתב בספר מצוות הארץ (פרק נו סעיף ט), וכן דעת הגר”ש דבליצקי (זה השולחן חלק ג נוסחאות התפילה אות סה).

[יא] כך כתב בערוך השולחן (סימן רח סעיף ו), שסמוך לחתימה אפילו בפירות ארץ ישראל יאמר על הארץ ועל הפירות, כי די לומר פירותיה בגמר החתימה. ובשו”ת שבט הקהתי (חלק ג סימן פה ס”ק ג) כתב שכן משמע בסידור היעב”ץ ובלבוש. וכן כתב בספר מילי דברכות (סימן ד) שכך משמע מדברי הפוסקים, שסמוך לחתימה צריך לומר ועל הפירות. וכן כתב הגר”א נבנצל שליט”א במשנה ברורה ביצחק יקרא בשם הגרש”ז אויערבאך שיש לומר פירותיה רק בחתימה, וכן הוא בהרבה סידורי בני אשכנז.

ומכל מקום אין נוסח זה מעכב, שהרי מעיקר הדין אף אם לא אמר כלל ונודה לך וכו’ יצא, שהרי בגמרא אינו מוזכר הנוסח ונודה לך וכו’, והטור (אורח חיים סימן רח) כתב בשם הסמ”ג שיש לאמרו כדי שתהא מעין החתימה סמוך לחתימה, אך דין זה אינו מעכב בדיעבד כמבואר באור לציון (חלק ב פרק יד תשובה כו).

[יב] כך כתב בקצות השולחן (סימן ס בדי השלחן ס”ק ה), שאם אכל חצי כזית מפירות ארץ ישראל וחצי כזית מפירות חו”ל יחתום על הפירות, אך אם אכל שיעור שלם מזה ושיעור שלם מזה נראה לכאורה שיחתום ועל פירותיה ועל הפירות, וסיים שלמעשה צ”ע. ובארחות רבינו (חלק א עמוד פח) הביא את הוראת בעל הקהילות יעקב זצ”ל שאם אכל מפירות חו”ל ומפירות ארץ ישראל יחתום על הארץ ועל פירותיה, משום שזו חתימה חשובה יותר ובכלל מאתים מנה. וכן כתב בספר דרך שיחה (עמוד תקכה) בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל. ועיין בשו”ת דבר יהושע (חלק ב סימן כח) שביאר מילתא בטעמא מדוע לחתום בכהאי גוונא על פירותיה, (ועיין שם גם בחלק ד סימן ט שהשיב לדברי השואל על דבריו).

[יג] כן הורה הגרש”ז אויערבאך (מובא בספר חיכו ממתקים חלק א ברכות עמוד קג) שאם אכל משבעת המינים כזית מארץ ישראל וכזית מחו”ל, מברך על הארץ ועל הפירות. ובטעם הדבר כתב בשו”ת שבט הקהתי (חלק ד סימן סד), שכשמברך ‘על הפירות’, הרי כלולים בזה גם פירות ארץ ישראל, אך אם יאמר ועל פירותיה משמע שמברך רק על פירות ארץ ישראל. וכשם שהמסופק אם הפירות שאכל הן מארץ ישראל או מחו”ל חותם על הפירות, כך גם האוכל כזית מאלו וכזית מאלו חותם על הפירות.

[יד] בספר כף החיים (שם ס”ק סא) כתב שאם אוכל בחו”ל פירות שיש ספק האם הם באו מארץ ישראל, הגם שצריך לעשרם מספק, מכל מקום אין לשנות את מטבע הברכה של חו”ל, ויאמר ועל הפירות. ולהלן (ס”ק סב) כתב בשם המור וקציעה שהוא הדין להיפך, האוכל בארץ ישראל פירות שיש ספק האם הם מארץ ישראל או מחו”ל, יאמר ועל פירותיה. והבאנו דבריו לעיל הערה ג. אך בסוף דבריו הביא הכף החיים את דברי האליה רבה (אות יח) שכתב שבין בארץ ובין בחו”ל, כאשר מסופק מהיכן באו הפירות יחתום על הפירות, וכתב שכך כתבו האחרונים וכן עמא דבר. ובשו”ת תשובות והנהגות (חלק ג סימן עה וחלק ד סימן נב) כתב שבמקרה של ספק, יחתום על הארץ ועל פירותיה, ויפסיק מעט ויאמר ‘ועל הפירות ספק’, כדרך שיש אומרים בספק שבנוסח על המחיה ועל הכלכלה, עיי”ש.

[טו] מקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, כמו עזה, וכן המקומות שהם צפונית לעכו, כתב הברכי יוסף (ס”ק יא) בשם זקנו החסד לאברהם שיכול לומר על פירותיה. ובכף החיים (שם) כתב שנחלקו בזה חכמי ישראל, הרב המג”ן כתב שיברך על פירותיה, והמהר”ש גרמיזאן והרב פרי הארץ (חלק ג סימן ג) כתבו שיברך על הפירות, וכך היא מסקנת הברכי יוסף. ובשו”ת תשובות והנהגות (חלק ג סימן עה) ביאר צדדי המחלוקת, שיש להסתפק האם דין זה שחותמים ועל פירותיה הוא תלוי בקדושת ארץ ישראל או במעלת ארץ ישראל. אם הוא תלוי בקדושת ארץ ישראל, הרי כיום אין קדושה אלא במקומות שכבשום עולי בבל. אך אם הוא תלוי במעלת ארץ ישראל, גם במקומות שכבשום עולי מצרים ישנה מעלת הארץ ושבח הארץ וחיבתה, והם נחשבים כארץ ישראל לענין סמיכה. וכתב שמדברי הב”ח משמע שהדין תלוי בקדושה, שהב”ח (אורח חיים סימן רח) מבאר נוסח הברכה ‘ונברכך עליה בקדושה ובטהרה’, שקדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה וכו’. ולפי זה נראה שבמקומות שלא כבשום עולי בבל אין לומר ועל פירותיה. ובמסקנתו כתב שבכל הספקות יאמר על פירותיה ויפסיק קצת ויאמר ‘ועל הפירות ספק’, ובזה יוצא ידי שתי הנוסחאות.

אך מכיון שהמקומות שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל מסופקים אצלנו, כלשון החזון איש (סימן ג ס”ק יח): “אין אנו בטוחים אם אפשר לסמוך על מפת הארץ, שלא דקדקו בדברי חז”ל ושמות הערים ומקומותיהן נשתנו, ויש שנמחקו זכרם ובנו על אומדנות”, נראה שאין להכנס לספיקות מחמתם, אלא יאמר ועל הפירות.

ענבים הגדלים בגולן, כתב בשו”ת דברי יוסף (שווארץ סי יא) שאף שנחלקו הפוסקים אם יש לעבר הירדן המזרחי דין חו”ל או דין ארץ ישראל, מכל מקום יש לחתום על פירותיה, משום שנקוט בידינו שהגולן הוא מארץ סיחון ועוג שהם מכלל ארץ ישראל, ורק על פירות שבאים מסוריא יחתום על הפירות.

[טז] בקצות השולחן (ח”ב בדי השלחן סימן ס ס”ק ה) הסתפק במי שאמר ועל פירותיה על פירות חו”ל אם יצא, שאפשר שמכיון שבירך ועל פירותיה של ארץ ישראל ואלו שאכל הם מחו”ל, נמצא שלא בירך עליהם. וכתב שמלשון המגן אברהם (סימן רח ס”ק טז) משמע קצת דיצא בדיעבד, ונשאר בצ”ע. ובשו”ת דבר יהושע (שם) כתב שיצא, וכן כתבו עוד פוסקים.