תגיות קשורות

בימות הקיץ מתרבים עשבי הבר בגינות ובחצרות הבתים המהווים מטרד אסטטי ולפעמים אף יותר מכך עקב הימצאותם של בעלי חיים ונחשים בינות לצמחים, אמנם פעולת ניכושם לעיתים אסורה בשנת השמיטה, להלן סיכום קצר מהם הניכושים המותרים ובאלו תנאים.

  1. קוצים ועשבים הרחוקים יותר מכ-1.5 מצמחים הגדלים בגינה, והדרך היא לנכשם בכל שנה ואינו מתכוון לזרוע בשנה הבאה באותו מקום, מותר לנכשם על ידי כיסוח או ריסוס לצורך נקיון פינוי השטח וכדומה אך אסור לשרש אותם ואין לעקרם על ידי הפיכת האדמה אלא בחיתוך מעל לפני האדמה. ולדעת הגרי”ש אלישיב זצוק”ל יש לאסור לעשות זאת, אך בחצר שאינה משמשת כלל לצמחיה מכל סוג מותר אף לדעתו.
  2. מדרכה, מגרש משחקים שביל וכדומה מותר לנכשם לצורך פינוי וניקוי, בתנאים האמורים מבלי לשרש ומבלי לפלוח את הקרקע אלא בכיסוח או ריסוס.
  3. קוצים ועשבים הגדלים בין צמחים הגדלים בגינה (ברדיוס של כ 1.5 מטר) אסור לנכשם, אמנם אם כבר התייבשו לגמרי והם אינם מונעים אור ואויר מן הצמחים שלידם מותר לנכשם משום שניכושם אינו מועיל לגידול הצמחים האחרים. אם מדובר בשטח שראוי לזריעה אחרי הניכוש אסור לנכשם בהשוואה לפני הקרקע אלא לחתוך אותם בגובה 10 ס”מ מעל לאדמה ובכך לא תוכשר הקרקע לזריעה.
  4. כאשר הקוצים עלולים להמית את הצמחים שלידם מותר לנכשם משום שמלאכות דרבנן הותרו במקום הפסד הצמחים.

 

ביאורים ומקורות:

א. ניכוש  עשבים נחשב למלאכה האסור בשמיטה מדרבנן ומלאכה זו מתחלקת לשתי קבוצות:

ניכוש עשבי הבר מבין הצמחים התרבותיים שבגינה או סמוך לעצים. מלאכה זו היא תולדה של זורע משום שהעשבים לוקחים מאדמת הגינה מים ועוד חומרים מזינים וסילוקם של העשבים מאפשר לצמחי הגינה לקבל את כל הדרוש להם מהקרקע וגורם לשיפור בצמיחתם, כמו כן מצוי שהעשבים מסתירים אור ואויר מצמחי הגינה ופתיחת צמחי הגינה לאוויר ולאור בשמיטה גם היא תולדת זורע וכל מה שמועיל לצמיחה הוא תולדה של זורע, (ראה רמב”ם הל’ שבת פ”ח הל’ א,ב ובמגיד משנה והלחם משנה שם. ורמב”ם הל’ כלאים פ”א הל’ ב ובמהר”י קורקוס שם), אסור בשבת מהתורה, ובשמיטה אסור מדרבנן כדעת רבא מו”ק ג,א שכל התולדות אסורות מדרבנן.

ניכוש עשבים משטחים ריקים שאין בהם צמחי גינה מכשיר את הקרקע לזריעה ושתילה וזו תולדת חורש (ראה מו”ק ב, ב, רמב”ם הל’ שבת פ”ח ה”א, לחם משנה וכסף משנה שם, רמב”ם הל’ שמיטה פ”א הל’ יד, טז, יז).

מרן החזו”א זצ”ל כתב מכתב בענין ניכוש עשבים בחצרות שסביב הבתים וז”ל: “עישוב בשביל הנחשים במקומות שאין האילנות צריכים להאי עישוב וכגון שהמקום רחוק, אפשר להתיר וכשאין המקום ההוא עומד לזריעה”. בביאור מכתב זה יש להקדים שלא דובר על חשש פיקוח נפש מהנחשים, אלא החזו”א נשאל משום שהניכוש נעשה בשביל שלא יהיו נחשים ולא למטרות החקלאיות שהובאו לעיל, ולכן אותה השאלה היא כאשר מנכש משום ניקיון ואסתטיקה.

מרן החזו”א התיר בשני תנאים:

  1. רק כאשר העצים אינם נהנים מאותו ניכוש שהוא רחוק מהאילנות, ומשום שניכוש שמועיל לצמיחה נחשב למלאכה האסורה כדלעיל.
  2. שאותו מקום לא עומד לזריעה, כגון חצר הבית המשמשת למשחק וכדומה או לא משמשת לכלום, ואין כוונה לשתול שם עצים או צמחי נוי אחרי שמיטה, כדי שלא תהא מלאכת חרישה בהכשרת הקרקע לזריעה.

במשניות שביעית פרקים ג ד מבואר שהתירו מלאכות שונות כגון סיקול, דילול, וגיזום כאשר אינו מתכוין לתועלת החקלאית שבדבר אלא למטרה אחרת. בסיקול שלוקח מהשדה אבנים לבנין, ובדילול עצים או גיזום כשלוקח את העצים להסקה. כמו כן מובא בירושלמי ונפסק ברמב”ם פ”א הי”ז: “היתה בהמתו עומדת בתוך שדה מלקט עשב ומביא לפניה שבהמתו מוכחת עליו שכוונתו להאכיל הבהמה, היתה שם כירתו, מלקט גזרי עצים ומדליק שכירותו מוכחת עליו שכוונתו להדלקה”. וכתב החזו”א (שביעית סי יט ס”ק יד): “והא דשרינן… אפשר דאף דיש לו ניחותא בתיקון הקרקע אבל בלא זה היה מלקט בשביל העצים (להשתמש בהם) והוי כהנאה הבאה ליה בעל כורחו. ואע”ג דלענין שבת חייב (שהרי זה פסיק רישא שמתקן השדה), בשביעית מותר, וכמו שכתבתי לעיל ס”ק ד (שכשאינו מתכוין מותר בשביעית מן התורה ורבנן התירו במקום שהתירו), ואפשר דדוקא בדלא איכפת ליה השתא בתיקון הקרקע, מיהו בשבת קג,א משמע שכל דאיכא תיקון מקרי תיקון אם הבעלים עושה. וכן יש להסתפק בהא דמדל בזיתים במשנה ד, ובמזנב בגפנים במשנה ו… אי שרי אף באיכא ניחותא,.. . ומ”מ אם לא איכפת ליה עכשיו בתיקון השדה ודאי שרי”.

העולה מדבריו הוא שכאשר אינו מתכוון לתועלת החקלאית אלא כדי להשתמש במה שאוסף וניכר הדבר שמתכוון לדבר זה, מותר לעשות בשביעית את המלאכה. ומסתפק החזו”א אם מותר אף כשניחא ליה במטרה החקלאית או רק כשלא אכפת ליה עכשיו ממנה. וראה בהליכות שדה 217 שהוכחנו שלדעת החזו”א מותר לא רק כשמתכוון להשתמש במה שלוקח אלא גם כשכוונתו לניקיון אך לא למטרות של הכשרת הקרקע או תועלת לצמחים. ולכן התיר החזו”א לנכש את העשבים כשאין לו ניחותא חקלאית שלא מתכונן לזרוע שם וכשמנכש רחוק מהאילנות.

אף שהדין הוא שצריך גם היכר שאינו מתכוין להכשיר הקרקע, יש לומר שמה שכל שנה מנכשים את העשבים ולא שותלים באותו מקום, זהו היכר מספיק שאינו מתכוין להכשרה לשתילה. לאור זאת אפשר להתיר לנכש העשבים גם בשאר שטחים ריקים (ולאו דווקא בחצרות הבתים) שלא עומדים לעשות שם גינה וכל שנה מנכשים שם לשם נקיון. אמנם אם יש שם עצים צריך להשאיר העשבים לפחות 1.5 מטר מסביב לעצים כדי שלא תהא לו ניחותא בתועלת לעצים ויהיה הדבר ניכר.

את הניכוש אפשר לעשות בכיסוח או בריסוס אך לא ע”י כלי שפולח את האדמה שבזה נחשב חורש. כמו כן אין לעקור את העשבים עם שורשיהם, שניכוש כזה רגילים לעשות רק כאשר מכשירים את המקום לגינה (וגם נעשית בזה פעולת עידור).

כל האמור הוא לשיטתו של מרן החזו”א והמנחת שלמה (סי’ נא אות י). לשיטת מרן הגרי”ש אלישיב בזה – ראה במאמר על אינו מתכוון בהליכות שדה 217, אמנם לנכש עשבים מחצר הבית שאין בה עצים ושאר צמחי נוי, בין שמשמשת למשחק ולשאר צרכי דיירי הבית ובין שאינה משמשת לכלום, נראה שמותר אף לדעתו, כיון שהמקום הוא לא גינה או שדה אלא חצר הבית.

האמור הוא באדמת חצר, אבל אין שום איסור לנכש עשבים ממדרכה, ממגרש משחקים, משביל הליכה וכד’, הניכוש במקומות אלו בשבת הוא לא תולדה של חורש אלא של בונה, ובניה מותרת בשמיטה.

כאשר עשבי הבר צומחים בגינה בין צמחי הגינה אין היתר לנכש אותם בשמיטה, משום שניחא ליה בתועלת לצמחי הגינה, ואין היכר שאינו מתכוון לתועלת זו. אמנם אם העשבים עלולים להרוג את צמחי הגינה שהם מכסים אותם ומסתירים מהם את האוויר והאור, דבר המצוי כאשר צמחי הגינה נמוכים ועשבי הבר רבים וגבוהים, מותר לנכש את העשבים כדי להציל את צמחי הגינה ככל מלאכה דרבנן שפסק מרן החזו”א זצ”ל שמותר לעשותה כדי להציל מהפסד של הצמחים (ראה משפטי ארץ פ”ד סעי’ א).

כאשר אין היתר לסלק את העשבים בגלל שמסכנים את צמחי הגן, יש מקרים שאפשר לסלקם אחרי שהם כבר התייבשו. אם העשבים אינם מסתירים אור מצמחי הגן הרי סילוקם אינו מועיל כלל לצמחי הגן כיון שהם כבר התייבשו, ממילא אפשר לסלקם. אמנם אם יש מקום פנוי ברווח בין הצמחים שאפשר לשתול שם צמחים נוספים, הרי יש בסילוק העשבים היבשים משום הכשרת המקום לשתילה נוספת שזו תולדת חורש, לכן כאשר אינו מתכוון להכשיר את המקום רשאי לסלק את העשבים היבשים כאשר יחתוך אותם כ 10 ס”מ גבוה מהאדמה, כך שהמקום עדיין לא הוכשר לשתילה אחרי הניכוש וניכר שאין כוונתו לכך.

אם יש בגינה חללים גדולים בין צמחי הגינה וצומחים שם עשבי בר, אפשר גם להתיר לנכש את העשבים אם כוונתו רק לנוי ולא לתועלת הצמחים (ועל זה נאמר הלב יודע אם לעקל אם עקלקלות), אם משאיר את העשבים הסמוכים לצמחי הנוי ומנכש רק את הרחוקים יותר, וחותך רק את החלק העליון של העשבים ומשאיר כ – 10 ס”מ מהחלק הסמוך לקרקע. כיון שבצורה כזו ניכר שאינו מתכוון לתועלת צמחי הגן שהרי משאיר את העשבים הסמוכים להם, וניכר שאינו מתכוון להכשיר את המקום לשתילה, כיון שמשאיר את החלק התחתון של העשבים.

עם בוא האביב מתרבים עשבי הבר בגינות ובחצרות הבתים והדבר מהוה מטרד אסטטי ורבים השואלים האם וכיצד מותר לטפל בזה.

רבי שאול רייכנברג שליט”א

מחבר ספר ‘משפטי ארץ’

א. ניכוש  עשבים נחשב למלאכה האסור בשמיטה מדרבנן ומלאכה זו מתחלקת לשתי קבוצות.

  1. ניכוש עשבי הבר מבין הצמחים התרבותיים שבגינה או סמוך לעצים. מלאכה זו היא תולדה של זורע משום שהעשבים לוקחים מאדמת הגינה מים ושאר חומרים מזינים וסילוקם של העשבים מאפשר לצמחי הגינה לקבל את כל הדרוש להם מהקרקע וגורם לשיפור בצמיחתם, וכל מה שמועיל לצמיחה הוא תולדה של זורע. ניכוש זה שהוא תולדת זורע (ראה רמב”ם הל’ שבת פ”ח הל’ א’,ב’ ובמגיד משנה והלחם משנה שם. ורמב”ם הל’ כלאים פ”א הל’ ב ובמהר”י קורקוס שם), אסור בשבת מהתורה ואילו בשמיטה אסור מדרבנן כדעת רבא מו”ק ג’,א’ שכל התולדות אסורות מדרבנן. כמו כן מצוי שהעשבים מסתירים אור ואויר מצמחי הגינה ופתיחת צמחי הגינה לאוויר ולאור בשמיטה גם היא תולדת זורע ומלאכה מדרבנן, שעל ידי סילוק העשבים משפר את צמיחתם של צמחי הגינה.
  2. ניכוש עשבים משטחים ריקים שאין בהם צמחי גינה מכשירה את הקרקע לזריעה ושתילה והיא תולדת חורש (ראה מו”ק ב’, ב’, רמב”ם הל’ שבת פ”ח ה”א, לחם משנה וכסף משנה שם, רמב”ם הל’ שמיטה פ”א הל’ יד, טז, יז).

ידוע מכתבו של מרן החזו”א זצ”ל בענין ניכוש עשבים בחצרות שסביב הבתים וז”ל: “עישוב בשביל הנחשים במקומות שאין האילנות צריכים להאי עישוב וכגון שהמקום רחוק, אפשר להתיר וכשאין המקום ההוא עומד לזריעה”. בביאור מכתב זה יש להקדים שלא דובר על חשש פיקוח נפש מהנחשים, אלא החזו”א נשאל משום שהניכוש נעשה בשביל שלא יהיו נחשים ולא למטרות החקלאיות שהובאו לעיל, ולכן אותה השאלה היא כאשר מנכש משום ניקיון ואסתטיקה.

מרן החזו”א התיר בשני תנאים.

א. רק כאשר העצים אינם נהנים  מאותו ניכוש שהוא רחוק מהאילנות, ומשום שניכוש שמועיל לצמיחה נחשב למלאכה האסורה כדלעיל.

ב. שאותו מקום לא עומד לזריעה, כגון חצר הבית המשמשת למשחק וכדומה או לא משמשת לכלום, ואין כוונה לשתול שם עצים או צמחי נוי אחרי שמיטה, כדי שלא תהא כאן מלאכה של הכשרת הקרקע לזריעה.

הנה מבואר במשניות שביעית פרקים ג ד שהתירו מלאכות שונות כגון סיקול, דילול, וגיזום כאשר אינו מתכוין לתועלת החקלאית שבדבר אלא למטרה אחרת. בסיקול שלוקח מהשדה אבנים לבנין, ובדילול עצים או גיזום כשלוקח את העצים להסקה. כמו כן מובא בירושלמי ונפסק ברמב”ם פ”א הי”ז: “היתה בהמתו עומדת בתוך שדה מלקט עשב ומביא לפניה שבהמתו מוכחת עליו שכוונתו להאכיל הבהמה, היתה שם כירתו, מלקט גזרי עצים ומדליק שכירותו מוכחת עליו שכוונתו להדלקה”. וכתב החזו”א (שביעית סי יט ס”ק יד): “והא דשרינן… אפשר דאף דיש לו ניחותא בתיקון הקרקע אבל בלא זה היה מלקט בשביל העצים (להשתמש בהם) והוי כהנאה הבאה ליה בעל כורחו. ואע”ג דלענין שבת חייב (שהרי זה פסיק רישא שמתקן השדה), בשביעית מותר, וכמו שכתבתי לעיל ס”ק ד (שכל שאינו מתכוין מותר בשביעית מן התורה ורבנן התירו במקום שהתירו), ואפשר דדוקא בדלא איכפת ליה השתא בתיקון הקרקע, מיהו בשבת קג,א משמע שכל דאיכא תיקון מקרי תיקון אם הבעלים עושה. וכן יש להסתפק בהא דמדל בזיתים במשנה ד, ובמזנב בגפנים במשנה ו… אי שרי אף באיכא ניחותא,.. . ומ”מ אם לא איכפת ליה עכשיו בתיקון השדה ודאי שרי”.

מבואר מדבריו שכאשר אינו מתכוון לתועלת החקלאית אלא כדי להשתמש במה שאוסף וניכר הדבר שמתכוון לדבר זה, מותר לעשות בשביעית את המלאכה. ומסתפק החזו”א אם מותר אף שניחא ליה במטרה החקלאית או רק כשלא אכפת ליה עכשיו ממנה. וראה בהליכות שדה 217 שהוכחנו שלדעת החזו”א מותר לא רק כשמתכוון להשתמש במה שלוקח אלא גם כשכוונתו לניקיון אך לא למטרות של הכשרת הקרקע או תועלת לצמחים. ולכן התיר החזו”א לנכש את העשבים כשאין לו ניחותא חקלאית שלא מתכונן לזרוע שם וכשמנכש רחוק מהאילנות.

אף שהדין הוא שצריך גם היכר שאינו מתכוין להכשיר הקרקע, יש לומר שמה שכל שנה מנכשים את העשבים ולא שותלים באותו מקום, זהו היכר מספיק שאינו מתכוין להכשרה לשתילה. לאור זאת אפשר להתיר לנכש העשבים גם בשאר שטחים ריקים (ולאו דווקא בחצרות הבתים) שלא עומדים לעשות שם גינה וכל שנה מנכשים שם משום נקיון. אמנם אם יש שם עצים צריך להשאיר העשבים לפחות 1.5 מטר מסביב לעצים כדי שלא תהא לו ניחותא בתועלת לעצים ויהיה הדבר ניכר.

את הניכוש אפשר לעשות בכיסוח או בריסוס אך לא ע”י כלי שפולח את האדמה. כמו כן אין לעקור את העשבים עם שורשיהם, שניכוש כזה רגילים לעשות רק כאשר מכשירים את המקום לגינה (וגם נעשית בזה פעולת עידור).

כל האמור הוא לשיטתו של מרן החזו”א והמנחת שלמה (סי’ נא אות י). שיטת מרן הגרי”ש אלישיב בזה ראה במאמר על אינו מתכוון בהליכות שדה 217, אמנם לנכש עשבים מחצר הבית שאין בה עצים ושאר צמחי נוי, בין שמשמשת למשחק ולשאר צרכי דיירי הבית ובין שאינה משמשת לכלום, נראה שמותר אף לדעתו, כיון שהמקום הוא לא גינה או שדה אלא חצר הבית.

  1. האמור הוא באדמת חצר, אבל אין שום איסור לנכש עשבים ממדרכה, ממגרש משחקים, משביל הליכה וכד’, הניכוש במקומות אלו בשבת הוא לא תולדה של חורש אלא של בונה, ובניה מותרת בשמיטה.
  2. כאשר עשבי הבר צומחים בגינה בין צמחי הגינה אין היתר לנכש אותם בשמיטה, משום שניחא ליה בתועלת לצמחי הגינה, ואין היכר שאינו מתכוון לתועלת זו. אמנם אם העשבים עלולים להרוג את צמחי הגינה שהם מכסים אותם ומסתירים מהם את האוויר והאור, הדבר מצוי כאשר צמחי הגינה נמוכים ועשבי הבר רבים וגבוהים. במקרה זה מותר לנכש את העשבים כדי להציל את צמחי הגינה ככל מלאכה דרבנן שפסק מרן החזו”א זצ”ל שמותר לעשותם כדי להציל מהפסד של הצמחים (ראה משפטי ארץ פ”ד סעי’ א). כאשר אין היתר לסלק את העשבים בגלל שמסכנים את צמחי הגן, יש מקרים שאפשר לסלקם אחרי שהם כבר התייבשו. אם העשבים אינם מסתירים אור מצמחי הגן הרי סילוקם אינו מועיל כלל לצמחי הגן כיון שהם כבר התייבשו, ממילא אפשר לסלקם. אמנם אם יש מקום פנוי ברווח בין הצמחים שאפשר לשתול שם צמחים נוספים, הרי יש בסילוק העשבים היבשים משום הכשרת המקום לשתילה נוספת שזו תולדת חורש, לכן כאשר אינו מתכוון להכשיר את המקום רשאי לסלק את העשבים היבשים כאשר יחתוך אותם כ 10 ס”מ גבוה מהאדמה, כך שהמקום עדיין לא הוכשר לשתילה אחרי הניכוש וניכר שאין כוונתו לכך.
  3. אם יש בגינה חללים גדולים בין צמחי הגינה וצומחים שם עשבי בר, אפשר גם להתיר לנכש את העשבים אם כוונתו רק לנוי ולא לתועלת הצמחים (ועל זה נאמר הלב יודע אם לעקל אם עקלקלות), אם משאיר את העשבים הסמוכים לצמחי הנוי ומנכש רק את הרחוקים יותר, וחותך רק את החלק העליון של העשבים ומשאיר כ – 10 ס”מ מהחלק הסמוך לקרקע. כיון שבצורה כזו ניכר שאינו מתכוון לתועלת צמחי הגן שהרי משאיר את העשבים הסמוכים להם, וניכר שאינו מתכוון להכשיר את המקום לשתילה, כיון שמשאיר את החלק התחתון של העשבים.