עוד על מצוות שמיטה

שאלה

בכוונתי להעסיק את ילדיי, בימי בין הזמנים של חודש אב, לפני שנת השמיטה, בשיפוץ וחידוש הגינה שבחצר ביתנו.

ברצוני לדעת עד מתי, ובאלו תנאים, מותר לנטוע אילנות בימים אלו, הסמוכים לשנת השמיטה?

תשובה

נטיעת עצי פרי בשנה השישית, מותרת רק באופן שמניית שלוש שנות הערלה תתחיל מן השנה השישית. כלומר: שהשנה השישית תחשב לשנה הראשונה משלוש שנות הערלה.

ולכן נטיעת יחור, או זריעת גרעין של עץ פרי באדמה מותרת רק עד ט"ז באב, סמוך לשקיעת החמה. ויש מחמירים לנטוע רק עד ט"ו באב, סמוך לשקיעת החמה.

ויש מחמירים גם בעצי סרק, שלא לנטעם אלא רק עד ט"ז באלול, [ויש מחמירים לנטעם עד  ט"ו באלול].

האמור בתשובה זו, הוא בנוגע לנטיעת יחור או זריעת גרעין באדמה בערב השמיטה. אמנם העברת שתיל בוגר ממקום למקום דינה שונה.

הרחבה

שנינו במשנה (שביעית פרק ב משנה ו): "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור. רבי יהודה אומר, כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות".

הרי שנחלקו התנאים במשנה עד מתי מותר לנטוע עצים לפני שנת השמיטה. כדי להבין לאיזה זמן התכוון כל אחד מהתנאים במשנה, עלינו להבין את טעם ושורש הדין, ומצאנו שנחלקו בזה הראשונים.

רש"י (ראש השנה ט ע"ב ד"ה פחות משלושים יום, ובדף י ע"ב בד"ה שלושים ושלושים) מפרש שאיסור הנטיעה בערב שביעית הוא כדי שהעץ לא יקלט בקרקע בזמן תוספת שביעית, דהיינו שלושים יום קודם ראש השנה. והיינו שרש"י סובר שגם בתוספת שביעית ישנו איסור על הקליטה.

ורש"י מפרש שמחלוקת התנאים במשנה היא, כמה הוא זמן הקליטה של העץ בקרקע. לת"ק זמן הקליטה הוא שלושים יום, ולדעתו מותר לנטוע בשישית רק עד שישים יום לפני ראש השנה, כדי שהעץ יקלט בקרקע לפני אותם שלושים יום שקודם ר"ה. ואילו לרבי יהודה זמן הקליטה הוא שלושה ימים, ולדעתו מותר לנטוע עד שלושה ימים לפני שלושים היום שקודם ר"ה. ולר"י ור"ש, זמן הקליטה הינו שבועיים, ולדעתם מותר לנטוע עד שבועיים לפני שלושים היום שקודם ראש השנה של שנת השמיטה.

התוספות (ראש השנה י ע"ב בד"ה שלושים) הולכים גם הם בדרכו של רש"י בטעם האיסור, שאיסור הנטיעה בסמוך לשביעית הוא משום שאסור לנטוע באופן שהקליטה תהיה בזמן האיסור, אולם התוס' סוברים שאין איסור בקליטת העץ בזמן תוספת שביעית, וכל האיסור הוא רק באופן שהעץ יקלט בתוך השביעית עצמה.

לדבריהם, לדעת ת"ק שזמן הקליטה הוא שלושים יום, מותר לנטוע עד שלושים יום קודם ראש השנה, לדעת רבי יהודה עד שלושה ימים קודם ר"ה, ולדעת ר"י ור"ש עד שבועיים קודם ראש השנה של שנת השמיטה.

אמנם דעת הרבה ראשונים שהאיסור לנטוע לפני שביעית הוא מגזירה דרבנן, וכמו שמצינו בגמ' (גיטין נג ע"ב) שהחמירו בנוטע בשביעית יותר מהנוטע בשבת 'משום שישראל מונין לשביעית', ופירש רש"י (שם ד"ה מונין) "ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית, לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה, ומחללין אותו ברביעית, הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית". וכמו כן גזרו על הנוטע בערב שביעית באופן שמניין שנות הערלה יתחילו מהשנה השביעית ולא מהשנה השישית.

וז"ל הרמב"ן (ראש השנה ט ע"ב): "ויש לפרש ולומר דודאי אסור ליטע ערב שביעית אלא בכדי שתקלוט ותעלה לנטיעה זו שנה קודם שביעית. לא משום תוספת שביעית, שאין תוספת אלא בחריש הנכנס לשביעית, אלא גזרת חכמים היא מפני שאדם מונה שנים לערלה ולרבעי וכל ששנה ראשונה שלו שביעית היא, יאמרו בשביעית נטע, לפיכך אמרו יעקור, אא"כ קלטה ואחר קליטה עלתה לו שנה לנטיעה זו בשלושים או ביום אחד כדי שתמנה שביעית שנה שניה שלה, וכענין הזה ראיתי להרמב"ם ז"ל". וכן כתב הריטב"א (שם ד"ה פחות משלושים יום).

וברמב"ם (שמיטה ויובל פרק ג הלכה יא) כתב וזה לשונו: "אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית, וסתם קליטה שתי שבתות" ונחלקו המפרשים מה טעם האיסור לפי הרמב"ם.

המהר"י קורקוס ביאר את דעת הרמב"ם שהחמירו בנטיעה מפני שיבואו לחשדו שנטע העץ בשביעית, "דבנטיעה איכא למיחש למראית העין טפי שהרואה הנטיעה הקטנה בשביעית יטעה לומר שבשביעית נטעו כי אין הכל מבחינים בין נטיעה של חדש לנטיעה של חדשיים".

אמנם הרמב"ן שהבאנו לעיל כתב שכוונת הרמב"ם כדבריו, שטעם האיסור הוא גזירה משום שמונין לערלה, וכן כתבו הגרעק"א (בגליון על הרמב"ם) והחזון איש (סימן יז ס"ק כה) לפרש את שיטת הרמב"ם.

והנה במנחת חינוך (מצוה רחצ) ביאר בדעת רש"י שכתבנו לעיל, שכל שנקלט בזמן תוספת שביעית הוי כמו שנזרע בזמן תוספת שביעית, ולפי זה, אף שבזמן הזה ודאי אין איסור לנטוע באופן שיקלט העץ בזמן תוספת שביעית, שהרי אין תוספת שביעית נוהגת בזמן הזה, מכל מקום אם יקלט בשביעית עצמה אסור אף שהנטיעה היתה בערב שביעית.

וכן כתב המנ"ח (שם) לדעת תוס' שס"ל דאין איסור שייקלט בזמן תוספת שביעית, אבל אסור שייקלט בשביעית עצמה, ומשום שכל שנקלט בשביעית הוי כמו שנזרע בשביעית, והטעם בזה משום 'ושבתה הארץ' שנצטוינו על שביתת שדהו, ולכן אף שלא עשה פעולה אסורה בשביעית, יש בזה איסור.

ולפי דברי המנחת חינוך בדעת רש"י ותוס' אסור לנטוע אפילו עץ סרק באופן שהקליטה תהיה בשנה השביעית.

ובמנחת שלמה (סימן מח) הוכיח כדברי המנחת חינוך מדברי התוס' רי"ד (מועד קטן דף ג ע"ב ד"ה עשר נטיעות) דכל שנקלט בשביעית הוי כמו שנטע בשביעית, שז"ל "ואינו חייב להרחיק מראש אלא כשיעור שתקלוט הנטיעה קודם ר"ה שאם לא תקלוט מקודם לכן וקולט בשביעית הו"ל כאלו נטע בתוך שנה שביעית ויעקור". וכ"כ התוס' רי"ד במסכת ראש השנה (דף ז ע"ב ד"ה ואמר ר"נ).

ובחזון איש (שביעית סימן יז ס"ק כה) הסתפק בדבר, האם יש איסור באופן שהקליטה תהיה בשביעית, אמנם מסקנתו (סימן כב ס"ק ה) דאין בזה איסור, וכל האיסור לפי רש"י ותוספות הוא משום דין תוספת שביעית. וז"ל: "נראה דכיון דלא נזכר בגמ' ופוסקים לאסור אין לנו לחדש איסורים. ואע"ג דמצינו חומרא בנקלט בשביעית יותר מנקלט בערב שביעית, זהו דוקא בזמן שתוספת שביעית נהוג, אבל בזמן הזה אין שום איסור מחמת תוספת וכו'. ונראה דבזמן הזה נוטעין אילן סרק עד ראש השנה כמו זריעה כיון דלא שייך בו מונין".

וביאור דבריו שלפי רש"י כמו שבשנה השישית בזמן תוספת שביעית אסרו לחרוש כל שהוא לצורך שנת השמיטה, כמו כן אסרו לנטוע בתוספת שביעית באופן שהקליטה תהא בשנת השמיטה. וממילא לדעת רש"י האיסור הוא אף אם יקלט בזמן התוספת שביעית, שבכל זה הוי כמלאכה בזמן תוספת שביעית. והתוס' חולקים ע"ז וסוברים דלא החמירו לקנוס את הנוטע בזמן האיסור, אלא אם הקליטה תהיה בשביעית עצמה, שרק זה נחשב כמו נטע בשביעית, אבל אם נקלט רק בזמן תוספת שביעית לא קנסוהו כמו בנוטע בשביעית עצמה.

אמנם בזמן שאין איסור משום תוספת שביעית, ואין איסור אלא מחמת מלאכה בשנה השביעית, מה שנקלט מעצמו בשנה השביעית אינו נחשב מלאכה שנעשית על ידי הנוטע, וגם אין אומרים שמה שנקלט בשדה יש בזה משום שביתת שדהו, דאם כן היה צריך ללקט הזרעונים שנפלו בשדהו לפני שביעית, שלא יצמחו מזה ספיחין.

וא"כ לדעת החזו"א אף לפי רש"י ותוס', בזמן הזה שאין נוהג דין תוספת שביעית אין איסור כלל לנטוע עצי סרק בשנה השישית. וכתב עוד (בסימן כו ס"ק ג) דכן יש לפרש גם לפי דברי התוס' רי"ד.

להלכה, דעת כמה אחרונים (מנחת חינוך מצוה רחצ, אגלי טל זורע ס"ק ח, מנחת שלמה סימן מח) להחמיר אף בנטיעת עצי סרק. ומשני טעמים. א] מחמת שלפי ביאורם בדעת רש"י ותוס', יש איסור במה שנקלטת הנטיעה בשביעית, ומשום מצות שביתת שדהו. ב] כיון שהרמב"ם לא חילק בין עצי פרי לעצי סרק, וע"פ מה שפירש המהר"י קורקוס בדבריו את טעם האיסור, משום מראית העין שיאמרו שנטע בשביעית, וכן דייק במנחת שלמה (שם) מדברי המאירי בבבא בתרא בסוף פרק שני.

ויש לציין שאף שהמנחת שלמה (שם ובסימן נא אות ד) העלה למסקנה שיש להחמיר בעצי סרק באופן שייקלטו בשביעית, מכל מקום דעתו שניתן להקל לנטוע עץ סרק לפני ארבעה עשר יום קודם ראש השנה. כיון שגם אם נדייק את לשון הרמב"ם לחומרא עד ארבעים וארבעה יום קודם ר"ה, הרי שהרמב"ם דעת יחיד בזה.

לעומת זאת, החזון איש (שם) פסק להלכה שאיסור נטיעה לפני שביעית הוא רק בעצי פרי שנוהג בהם ערלה, ומותר לנוטעם בערב שביעית רק עד זמן שהשנה הראשונה של ערלה תהיה בשנה השישית, וכדעת הרמב"ן והריטב"א, אבל עצי סרק מותר לנטוע עד ערב ראש השנה ממש, משום שלדבריו דעת כל הראשונים שאין איסור במה שנקלטת הנטיעה בשביעית.

והנה לאחר הדברים האלו, כדי לדעת מהו התאריך המדויק בלוח השנה שממנו מתחיל זמן איסור נטיעה בערב שביעית, צריכים לדעת כמה הם ימי הקליטה.

השו"ע (יו"ד סימן רצד סעיף ד) פוסק להלכה שזמן קליטה הוא ארבעה עשר יום, ודעת החזון איש (סימן יז ס"ק כט) שאמרינן מקצת היום ככולו, וממילא גם יום הנטיעה עצמו נחשב בכלל הארבעה עשר יום, ולפי זה מותר לנטוע עצי פרי עד ט"ז באב סמוך לשקיעת החמה, כך שהנטיעה תקלט שלושים יום לפני ראש השנה, משום שלענין ערלה שלושים יום נחשבים כשנה כמבואר בשו"ע (שם), והשנה השישית נחשבת לשנה ראשונה לענין ערלה.

ברם יש חולקים וסוברים שמותר לנטוע רק עד ט"ו באב סמוך לשקיעת החמה, משום שיש למנות ארבעה עשר יום חוץ מיום הנטיעה, וכמו שמשמע מלשון הרמב"ם (מעשר שני פרק ט הלכה יא) והשו"ע (שם) "כיצד, נטע מקודם ט"ז באב, שנשאר עדיין מ"ד יום עד ר"ח תשרי, כיון שהגיע ר"ח תשרי עלתה לה שנה ומונה עוד שתי שנים. ואם נטע ביום ט"ז, ומיום ט"ז ואילך, מונה מראש חדש תשרי הבא ג' שנים שלמים" (נודע ביהודה תנינא או"ח סימן פד ועוד).

ובהתאם לזה, לפי המחמירים שאסור לנטוע גם עץ סרק אם קליטתו תהיה בשביעית, מותר לנטוע עד ט"ז באלול, דהיינו ארבעה עשר יום לפני ראש השנה, ולסוברים שצריך ארבעה עשר יום בלא יום הנטיעה מותר לנטוע עץ סרק עד ט"ו באלול.