סדר פדיון רבעי
יקח מטבע השוה לפחות פרוטה (כיום של חצי שקל), יברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על פדיון רבעי", ויאמר: "פירות אלה יהיו מחוללים על מטבע זה".
בספק רבעי, יפדה בלא לברך. יאמר: "פירות אלה יהיו מחוללים על מטבע זה".
כדי לאפשר פדיון מסודר, נהגו ליחד מטבע בעל ערך גדול. לפדיון מעשר שני ורבעי (כאמור רבעי דינו כמעשר שני ואפשר לפדות שניהם על אותו המטבע אך לא על אותה הפרוטה). רצוי לציין על גבי המטבע על ידי מדבקה וכדומה, שהוא מיוחד למטרה זו, כדי שלא יתערב במטבעות אחרים. כל פעם שפודים אומרים: "פירות אלו (הם וחומשם) יהיו מחוללים על פרוטה (ורבע) במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני ורבעי". ואז "נתפס" ערך שוה פרוטה שבמטבע בקדושת רבעי. וכאשר יפדו מספר פעמים כמספר הפרוטות שבמטבע, "יתמלא" המטבע ואי אפשר יהיה לפדות עליו עוד. כדי שיהיה אפשר לידע, מתי "מתמלא" המטבע, רצוי לסמן על גבי דף מיוחד כל פדיון, כך שאפשר לספור כמה פדיונות עשה. את המטבע ה"מלא" אפשר לפדות על מטבע קטן (השוה לפחות פרוטה), ועל ידי כך לפנותו לפדיונות נוספים. הפדיון נעשה על ידי שיאמר: "הרבעי שבמטבע זה (הגדול) יהיה מחולל הוא וחומשו על מטבע זה (הקטן)", ואחר כך ישמיד את המטבע הקטן.
סדר פדיון רבעי כשהפירות עדיין מחוברים
הרוצה לפדות את הפירות בעודם מחוברים על מנת שהפדיון יחול בגמר כל קטיף וקטיף, עליו ליחד מטבעות שיש בהם פרוטות כמספר הקטיפים שיהיו, ולומר נוסח זה:
"פירות הרבעי הנמצאים ב… לאחר גמר כל קטיף שאעשה יהיו מחוללים פירות אותו קטיף (הם וחומשם) על פרוטה (ורבע) במטבע שייחדתי לחילול רבעי". ואם הוא חושש שהפועלים יאכלו מן הפירות קודם גמר הקטיף, יכין פרוטות במטבעות שייחד, גם כמספר הפעמים שיאכלו הפועלים, ויאמר בנוסף לנוסח דלעיל גם נוסח זה:
"ואותם הפירות שיילקחו כדי לאכלם, יהיו מחוללים על פרוטה במטבע שיחדתי לחילול רבעי, מן הרגע שיקחו אותם ביד כדי לאכלם. ואם חילול זה לא חל, יהיו מחוללים עכשיו הם וחומשם על פרוטה במטבע שיחדתי לחילול רבעי". עצה זו אינה מועילה לכל הדעות, ולכן רצוי להניח לפועלים לאכילה פירות שכבר נפדו בתלוש, כדי שלא ייקחו מן הפירות שעדיין לא נפדו.
