הפרשת תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב

בשבת וביום טוב אסור להפריש תרומות ומעשרות. עבר והפריש במזיד, הפירות  אסורים באכילה עד מוצאי שבת. הפריש בשוגג, הפירות מותרים באכילה מיד אפילו למפריש.

אם זוכר מערב שבת או מערב יום טוב שיש לו פירות שלו שאינם מעושרים ואין בידו לעשרם עכשיו, יכול להתנות מערב שבת או מערב יום טוב ולהפריש בשבת או ביום טוב.

וזה לשון התנאי שיש לאומרו בערב שבת ויו"ט:

"היותר מאחד ממאה ממה שאני עתיד להפריש יהא תרומה גדולה בצד צפונו.

אותו אחד ממאה הנשאר ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הפירות יהיו מעשר ראשון.

אותו אחד ממאה שהתניתי שיהא מעשר ראשון יהא עשוי תרומת מעשר. ומעשר עני בדרומם של הפירות.

ואם צריך מעשר שני יהא מעשר שני בדרומם. ויהא מחולל כל דרגת חיוב על פרוטה אחרת, שיחד הממונה על קרן המעשרות לחלול זה, לפי תנאיו. אותו שאין בו שוה פרוטה יהא מחולל בשויו על מטבע שיחד הממונה על קרן המעשרות לחילול זה לפי תנאיו".

(מה שאני עתיד להפריש לחלה, יהיה חלה).

ויחשוב שעל ידי אמירת התנאי לא חלה ההפרשה עכשיו, אלא שאם התנה תנאי כזה יכול להפריש בשבת או ביום טוב את המתנות כהלכתן ובשעת ההפרשה בשבת יאמר את הנוסח של הפרשת תרומות ומעשרות.

דבר זה מותר רק בטבל שלו, אבל אם מתארח בשבת או יום טוב אצל חשוד שאינו מפריש תרומות ומעשרות, אין לו תקנה לומר תנאי זה מערב שבת ויו"ט בטבל ודאי או בספק טבל, אלא בפירות "דמאי".

ויש לשאול חכם מתי נחשבים הפירות ל"דמאי".