שאלה:
האם ראוי לכתחילה לאכול בפסח באכילת מרור (חסה) שגדלה בעציץ שאינו נקוב בחממות? וכן האם יוצאים ידי חובה בחסה שגדלה בגידולי מים?
תשובה:
ניתן לאכול למצות מרור חסה שגדלה בעציץ שאינו נקוב ובחממות לכתחילה. וכמו יוצאים ידי חובה בחסה שגדלה בגידולי מים.
ואף לגבי ברכה מן הדין מברכים עליהם בורא פרי האדמה.
ביאורים:
א. בספר חיי אדם כלל קנ"ב הסתפק אם יוצאים ידי חובה בד' מינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, ועיקר טעמו מדכתב הרמב"ם ריש פ"ג מהל' תרומות, כל אוכל אדם שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה, שנאמר ראשית תירושך וכו', מה דגן תירוש ויצהר גידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך, אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות. ואם כן הוא הדין כשהתורה ציוותה כפות תמרים אפשר שכונתה כפות תמרים שגידולם מן הקרקע, ולא ד' מינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב, וסיים החיי אדם ד"צריך עיון למעשה".
אולם לגבי מצה, ושאר דיני ליל הסדר, הרי גמ' ערוכה במסכת פסחים דף לה ע"ב – דיוצאין יד"ח בגידולי עציץ שאינו נקוב, דבמשנה תנן, דאין יוצאין במצה של טבל ובגמ' פריך – פשיטא, ותירצה הגמ' בטבל הטבול מדרבנן וכגון שגדל בעציץ שאינו נקוב, ולכן אינו יוצא ידי חובה. הרי מבואר בגמ' להדיא שבגידולי עציץ שאינו נקוב שאינם טבל יוצא בזה יד"ח אכילת מצה – ופשטו דה"ה למרור. ראי' זו אף הביא מרן החזו"א זצוק"ל בכלאים סי' יג ס"ק טז, ד"ה ירו' פ"ז.
ב. לגבי ברכת הנהנין, בירושלמי מסכת כלאים סוף פרק המבריך, בעי רב יוסי אם הגדל בעציץ מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ. והנה הרידב"ז בפירושו, ובתוס' רי"ד, ר"ל דהירושלמי מסתפק אפילו בעציץ נקוב, שאינו בכלל ארץ. [ועיין במנחת שלמה למרן הגרש"ז אויערבך שליט"א סי' מ, שר"ל שגם בעציץ נקוב אפשר דחשיב האילן או הזרע יונק מן הקרקע אבל לא העפר שבעציץ, והביא כן בשם הישועות מלכו בפ"א מהל' תרומות הכ"ב – ע"ש].
אולם הרבה מן האחרונים ס"ל דבעציץ נקוב ודאי דמברכין המוציא לחם מן הארץ, ובירושלמי מיבעי בעציץ שא"נ מה מברכין – וכך למד בירושלמי מרן החזו"א.
לפשטם של דברים, הירושלמי נשאר באיבעיא, אולם הפנ"מ פירש, דלר' יונה פשיטא לי' דמברך המוציא [וכן הביא בשמו בשד"ח מערכת כ, כלל ק].
והנה איבעית הירושלמי היא לכאורה אם עציץ שאינו נקוב חשיב "ארץ", אולם אפשר לומר, דאפילו אם נאמר שעציץ שא"נ אינו בכלל ארץ, הרי הברכה היא על כלל מין זה שנשתבחה בו הארץ, ולכן מברכין על כך המוציא או בורא פרי אדמה, (וכסברא זו ראיתי שכתב בספר משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד כרך ב' מילואים סימן ב').
להלכה, ס"ל להחיי אדם דהירושלמי נשאר באיבעיא דלא איפשטא (וכנראה בכה"ג יש לברך בורא מיני מזונות דיצא מ"מ) ולכן כתב בחיי אדם סוף כלל נא, בהלכות ברכת הפירות סעיף יז, וז"ל, אחד מחמשה מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת, אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ, דאינו נקרא ארץ, אלא מברך עליו בורא מיני מזונות, ומכל מקום מברך עליו ברכת המזון. וביאר דבריו בנשמת אדם שם, דודאי מברך ברכת המזון וכמבואר בסוגי' דברכות דף מז, ב דאין מזמנין על מי שאכל טבל הנזרע בעציץ שאינו נקוב, ומכאן דמברכין ברכת המזון, על הגדל בעציץ שאינו נקוב, אף שהירושלמי מסתפק אם מברכין המוציא לחם דאינו נקרא ארץ, כיון דאינו מחובר. ודימה זה למן שאכלו אבותינו במדבר שמברכין עליו ברהמ"ז כמבואר בסוגי' ברכות מח ע"ב ובודאי – כותב הנשמ"א – לא ברכו לפניו המוציא לחם מן הארץ. [בענין זה, ראיתי בכתבי אמו"ר זצ"ל שציין לבני יששכר – בשם הרמ"ע מפאנו, דלעתיד לבא בסעודת לויתן יאכלו מצנצנת המן הגנוז, דאין סעודה בלא לחם, והמן הוא הלחם אשר נתן ה' (שמות טז), ויברכו עליו המוציא לחם מן השמים – ע"כ ובריטב"א קידושין לז ע"ב כתב דאינו יוצא חובת מצה במן ואכמ"ל].
ובספר "תוספת ירושלים" (מוהרי"א איסרלין) העיר על דבריו – מסוגי' דמצה, שיוצא במצה שגדלה בעציץ שא"נ שמברך עליה על אכילת מצה, ולפי דברי החיי אדם צריך לומר שמברכין על מצה זו בורא מיני מזונות ולא המוציא. ועוד יש להעיר מרש"י מנחות דף עה, ב, דפירש"י דאם יוצא יד"ח בפסח משום מצת מצוה – הרי חייב לברך המוציא שהרי במצה לחם עוני כתיב בה, (עיין בספר באר ראי להגר"ר קצנלבוגן, סי' נה מ"ש בזה).
וכן ברש"ש פסחים דף ל"ו ע"ב, השווה ברמה"ז לברכת המוציא, וכל שמברכין עליו ברהמ"ז מברכין עליו המוציא לחם מן הארץ, אולם כאמור, לדעת החיי אדם על גידולי עציץ שא"נ מברכין במ"מ וברכת המזון. והנה החיי אדם ס"ל דה"ה לגבי בורא פרי האדמה, ואולם הקרן אורה מנחות דף ע' כתב דמספקא ליה רק לענין המוציא ולא אבל יכול לברך בורא פרי האדמה על הגדל בעציץ שאינו נקוב דבכלל גידולו מן הארץ הוא.
אולם לדעת מרן החזון איש חייבים לברך על גידולי עציץ שא"נ המוציא ובורא פרי האדמה. ומצאתי העתק מכתב שכתב הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל (וז"ל: "בזמנו שלח לי הרה"ג ר' שמעון אפרתי שליט"א קונטרס בענין גידולי מים והערתי לו הערות ובכללן גם בענין ברכה ועפ"י הרשום אצלי מאז אענה כעת לכת"ר". ובהמשך כתב וז"ל) "והנה כל זה לא כתבתי אלא לפלפולא ולמעשה יש לנו הוראה ברורה ממרן בעל החזו"א זצ"ל לחשוב גדולי המים כדין גדולים בעציץ שא"נ ולברך עליהם ברכת הנהנין כעל גדולי קרקע וכן להפריש מהם המתנות כדין ולנהוג בהם דין כלאים" – הנה לנו הוראה ברור הממרן זיע"א דאף גידולי מים ברכתם כגדולי קרקע וקו"ח גדולי עציץ שא"נ.
ובזה תבנא לדינא:
גמ' ערוכה בפסחים דף לה ע"ב שגידולי עציץ שא"נ יוצאים בהם יד"ח אכילת מצה. והוא הדין מרור.
לדעת החיי אדם יש לברך על לחם מגידולי עציץ שא"נ – ברכת בורא מיני מזונות ועל ירקות ברכת שהכל, לדעת הקרן אורה אף על פי שעל לחם יש לברך במ"מ אולם על ירקות יש לברך בורא פרי האדמה. בשם מרן החזו"א זצ"ל כתב הרב כהנא זצ"ל לברך ברכת הנהנין כעל גידולי קרקע, ולכאורה הדברים אמורים גם לגבי ברכת המוציא, וגם לגבי ברכת בורא פרי האדמה. והנה מורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א מסר שבידו הוראה ברורה לברך ברכת בורא פרי האדמה על גידולי עציץ שא"נ (ואין זה שייך לספק בירושלמי שהי' רק לגבי לחם), ולכן אליבא דמרן החזו"א יש לברך בורא פרי האדמה על גידולים אלו, וכן יש לנהוג לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א.
