כתוב בתורה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: לאכלה – ולא לסחורה, מכאן שאסור לסחור בפירות שביעית.
במאמר זה נבאר מה היא הסחורה שנאסרה, וכיצד ניתן למכור ולקנות בהיתר פירות שיש בהם קדושת שביעית.
נקדים ונבאר תחילה אלו איסורים עלולים להיות במכירת וקניית פירות שביעית.
הסחורה שנאסרה מן התורה, באופן שקונה או קוטף כמות מרובה של פירות שביעית בכוונה למכרם. אכן הקוטף או הקונה פירות בכמות הנצרכת לבני ביתו לימים אחדים, ונשארו לו מהם פירות אחדים, רשאי למכרם לאחרים.
ומותר אף לקנות או לקטוף פירות בכמות המספקת לשלוש סעודות בלבד, כדי למכרם לאחרים.
כאשר המכירה אסורה, המוכר הוא שעובר באיסור סחורה, ויש שנקטו שאיסור סחורה נאמר אף על הקונה. ומכל מקום לכל הדעות עובר הקונה באיסור לפני עיור, שהרי הוא מכשיל את המוכר באיסור סחורה בפירות שביעית.
גזרו חכמים, שגם באופנים שמותר למכור פירות שביעית, וכגון שקטף לעצמו כמות מועטה ונשארו לו, לא ימכרם בדרך המכירה הרגילה. לא ימכרם במידה (ליטר יין בכך וכך), במשקל (קילו מלפפונים בכך וכך), וכן לא ימכרם במנין (שבעה פלפלים בכך וכך).
אלא ימכרם באומד בלבד, כלומר: יעריך בלבו את הכמות שמוכר ויקבע את מחירם לפי הערכתו.
כמו כן אסרו חכמים למכור פירות שביעית בכלי מדידה, גם אם אינו מודד בו אלא משתמש בו ככלי בלבד.
עוד גזרו חכמים שלא למכור פירות שביעית במקום שרגילים למכור בו פירות בשאר השנים. ובכלל זה שאין למכור פירות שביעית בחנות ירקות.
כאשר הקונה אינו משומרי השמיטה, עלול המוכר להכשל באיסור נוסף, מלבד איסורי סחורה. חכמים אסרו לתת פירות שביעית בכמות העולה על מזון שלוש סעודות, לאדם שאינו נזהר בקדושת הפירות.
כאשר המוכר אינו משומרי השמיטה, עלול גם הקונה להכשל באיסור נוסף, איסור מסירת דמי שביעית לחשוד.
שהרי כסף שניתן בעד פירות שביעית, גם כאשר המכירה מותרת, נתפס בקדושת שביעית. אסור לקנות בו כלים ובגדים וכדומה, אלא דברי מאכל בלבד, ויש לאכלם בקדושת שביעית. ואסרו חכמים למסור דמי שביעית למי שחשוד להשתמש בהם שלא כדין.
מי שחייב כסף לחברו, כגון שלווה ממנו כסף או שחברו עבד אצלו כשכיר וטרם שילם לו את שכרו, אסור לפרוע את חובו בפירות שביעית, מפני שהדבר נראה כעשיית סחורה בפירות שביעית.
איסור סחורה
אסור לסחור בפירות שביעית. לפיכך, אסור לקטוף פירות של שביעית על מנת למוכרם, וכן אסור לקנות פירות של שביעית על מנת למוכרם.
ישנם אופנים בהם מותר למכור פירות שביעית, ונפרט אותם בהמשך, אך מדובר בכמות קטנה מאד של פירות. חנווני המביא פירות וירקות של שביעית ומוכרם בחנותו כרגיל – עובר באיסור סחורה.
אף הקונה בחנות זו עובר באיסור של "ולפני עיור לא תתן מכשול", שהרי הוא מכשיל את המוכר לעבור באיסור סחורה, ויש אומרים שהקונה עובר גם על איסור סחורה[1].
מטעם זה ומטעמים נוספים לא ניתן לקנות פירות וירקות של שביעית בחנות שאינה עומדת תחת השגחה מהודרת [2]. בחנויות המושגחות מתנהלת המכירה באופנים המותרים, כפי שיתבאר במאמר: כיצד קונים פירות וירקות בשנת השמיטה>>
המכירה המותרת
מותר לקטוף ולמכור, או לקנות ולמכור כמות קטנה של פירות, כזו המספקת לשלוש סעודות בלבד[3]. אכן לקנות על מנת למוכרם במחיר גבוה יותר אסור, ואפילו בכמות קטנה.
כמו כן, אם קטף או קנה פירות של שביעית כדי לאוכלם ונותרו לו מעט מהם, רשאי למוכרם[4].
דמי הפירות קדושים בקדושת שביעית
גם כאשר המכירה נעשתה באופן המותר, אם שילמו על הפירות בכסף מזומן, חלה קדושת השביעית גם על הכסף, והמוכר שקיבלו – צריך לנהוג בו בקדושת שביעית.
עליו להשתמש בו לקניית דברי מאכל ומשקה, ולנהוג קדושת שביעית באותם המאכלים[5]. אסור לקנות בו בגדים וכלים, וכן שאר דברים שאינם משמשים לאחד השימושים שהותרו בפירות שביעית. וראה עוד במאמר: 'דמי שביעית'.
גם הפירות נשארים בקדושתם, ועל הקונה לנהוג בהם כבכל פירות שביעית.
הקפה והבלעה
בשני אופנים לא חלה קדושת שביעית על הכסף ששולם בעד הפירות: במכירה בהקפה ובמכירה בהבלעה.
הקפה: אם הקונה אינו משלם מיד על הפירות, אלא המוכר רושם אצלו את החוב והקונה פורע את החוב מאוחר יותר, לא חלה קדושה על הכסף. תשלום בצ'ק או בכרטיס אשראי נחשב גם הוא כתשלום בהקפה[6].
הבלעה: אם קונה ביחד עם פירות השביעית דברים נוספים שאינם קדושים בקדושת שביעית, יכול להתנות עם המוכר שישלם לו סכום גבוה על המוצר שאינו קדוש, ואת הפירות הקדושים יתן לו המוכר במתנה. גם באופן זה אין הכסף נחשב לדמי שביעית, משום שלא ניתן בעד הפירות הקדושים אלא בעד המוצר האחר.
הרחבה בענין זה במאמר: 'דמי שביעית'.
תנאי המכירה המותרת
הבא למכור פירות שביעית, באופנים שהזכרנו שמותר למכרם, עליו להזהר בכמה פרטים.
א. ימכרם באומד ולא במידה משקל ומנין
כלומר: לא יקבע את מחירם לפי גודל הכלי או השקית, לפי משקלם, או לפי מספר הפירות (כגון: חמשה תפוזים בעשרה שקלים). אלא יעריך בערך את הכמות שמוכר ויקבע את מחירה לפי האומדן.
ואף אין למוכרם בכלי שמידתו ידועה, גם אם אינו כלי המיועד למדידה. אלא ימלא את השקית בערך ולא בדיוק[7].
וכל זה כדי שלא יהיה נראה כסוחר בפירות שביעית, וגם כדי שיהיה ניכר שהם פירות שביעית, וינהגו בהם קדושה כראוי.
ב. לא ימכרם במקום שרגילים למכור בכל שנה
אסרו חכמים למכור פירות שביעית בשוק או בחנות, במקומות שמוכרים שם פירות בשאר השנים, אלא ימכרם בבית או בחצר.
ג. לא ימכרם לחשוד
אסור לתת או למכור כמות מרובה של פירות שביעית, למי שחשוד שלא ישמור על קדושתם. איסור זה נוהג רק בפירות או בירקות שהדרך לשמרם לזמן מרובה, (כגון: יין, תמרים, תפוחי אדמה וכדומה, וכן מצרכים הנשמרים בקירור לזמן רב). אך פירות שביעית שהדרך היא לאכלם מיד, מותר למכרם גם לחשוד.
פירות וירקות שהדרך לשמרם, מותר למכור לחשוד עד כמות כזו שנאכלת בדרך כלל בשלוש סעודות.
בזמננו יתכן שיש לחוש אף במזון שהדרך לאכלו מיד, ולפי זה יש להחמיר ולא למכור לחשוד כי אם מנות מוכנות לאכילה מיידית, כמנת פלאפל וכדומה[8].
ד. לא ימסור דמי שביעית למוכר החשוד על השביעית
כאמור, כסף המתקבל בעד פירות שביעית (גם באופנים שמותר למכרם) – מתקדש בקדושת שביעית. מותר להשתמש בו לקניית דברי מאכל ומשקה, ויש לנהוג בהם בקדושת שביעית[9], אך אסור לקנות בו בגדים, כלים ושאר דברים, שאינם משמשים לאחד השימושים שהותרו בפירות שביעית.
אסרו חכמים למסור דמי שביעית למי שחשוד שלא ינהג בהם בקדושת שביעית, ולכן אם בא לקנות פירות שביעית ממי שחשוד על כך, לא ישלם לו עליהם במזומן.
מכירה על ידי שליח
באופנים שמותר למכור, מותר למוסרם גם לאדם אחר שימכרם עבורו. אך לא ימכור את הפירות לאותו אדם כדי שימכרם הוא, כי באופן כזה עובר השליח על איסור סחורה, אלא הפירות ישארו בחזקתו, והשליח ימכרם עבורו, והוא ישלם לשליח את שכר טרחתו[10].
מכירת מזון מוכן מפירות שביעית
בכלל איסור סחורה, שאין לבשל ולהשביח פירות שביעית שלו על מנת למכור אחר כך את הפירות המבושלים. ולכן אסור לבעל קייטרינג להכין תבשילים מפירות שביעית ולמכרם.
אם חלק ניכר מן המצרכים הם של חולין, יכול להבליע את דמי פירות השביעית בחולין. כלומר: יקבע שנוטל את שכרו עבור המצרכים שהם חולין, ואת דמי פירות השביעית ושכר טרחתו בהם – יבליע במה שנוטל עבור דברי החולין.
למשל: אם בא להכין חמין מבשר ותפוחי אדמה של שביעית, יקבע שאת כל הסכום הוא נוטל עבור הבשר ועבודתו בו, ואת תפוחי האדמה וטרחתו בהם יתן בחינם.
דרך נוספת: יוכל הטבח לקנות את הפירות, הירקות וחומרי הגלם עבור הלוקח, כך שהמוצרים הללו שייכים מתחילה ללוקח, והטבח לא יטול שכר אלא בעד עבודתו שהוא עובד בפירות של הלקוח. באופן כזה אינו נחשב כסוחר בפירות שביעית, שהרי כלל אינו נוטל שכר על הפירות – אלא רק על העבודה.
מסיבה זו רשאי טבח העובד במטבח של ישיבה וכדומה ליטול את שכרו כרגיל, שהרי אינו גובה תשלום בעד המצרכים – אלא עבור העבודה.
ומכל מקום מחויב הטבח לנהוג בפירות השביעית אך ורק כדיני השביעית, לא יפסידם, לא יבשל את הפירות שדרכם להאכל כשהם חיים, וכן שאר הדינים שהוזכרו בפרק על דיני פירות שביעית
שכר עבור סידורי פרחים ועיצוב פירות
כמו כן העוסקת בסידורי פרחים שעומדים לריח, אם יחד איתם ישנם גם פרחים שאינם עומדים לריח, יכולה להבליע את דמי פרחי השביעית וסידורם בדמי החולין. וכן אם הפרחים שייכים למזמין והיא רק משביחה ומעצבת אותם, מותר.
והוא הדין למעצבי פירות, שאם יש בהם גם פירות חולין יכולים להבליע את דמי השביעית בדמי החולין, או שיעסקו בפירות השייכים למזמין.
פריעת חוב בפירות שביעית
בכלל איסור סחורה – שאסור לפרוע חוב בפירות שביעית.
הדברים אמורים בכל סוגי החובות. בין חובות של הלוואה, כגון שלווה כסף מחברו ועדיין לא שילם, ובין חובות של מקח וממכר, כגון שקנה מחברו חפץ או דברי מאכל ועדיין לא שילם עליהם. בכל אופן אסור לפורעם בפירות שביעית.
ואפילו קנה פירות שביעית ועדיין לא שילם עליהם, אסור לשלם עליהם בפירות שביעית. אך במקרה זה יש הסבורים שאם סיכם מראש עם המוכר שיחזיר לו פירות שביעית אחרים, מותר להחזיר לו פירות שביעית.
פריעת חוב ב'דמי שביעית'
חובות שאסור לפורעם בפירות שביעית, אסור לפורעם גם בדמי שביעית. כלומר: בכסף שהתקבל בעד פירות שביעית ונתפס בקדושת שביעית. והטעם, לפי שדמי שביעית דינם כפירות שביעית, ואסור לסחור בהם[11]. וראה עוד במאמר: 'דמי שביעית'.
תשלום שכר פועלים
השוכר פועל וקצץ לו שכר, אסור לשלם לו את שכרו בפירות שביעית או בדמי שביעית. אך אם הפועל עובד אצלו בחינם, ובכל זאת הוא רוצה להעניק לו פירות שביעית כתמורה על עבודתו, הדבר מותר. ואף על פי שהדבר נראה כהערמה – מותר, מכיון שאין זו פריעת חוב.
השוכר פועל והתחייב לתת לו מזונות בימים שעובד אצלו, רשאי לתת לו לאכול מפירות שביעית ומדמי שביעית[12].
עבר ופרע חוב בפירות שביעית
מי שפרע חוב בפירות שביעית, או שילם בהם את שכר פועליו, בין במזיד ובין בשוגג, עליו לקחת פירות של חולין (כגון יבול שישית או חו"ל, או מאכלים אחרים שאין בהם קדושת שביעית) ולאוכלם בקדושת שביעית – במקום פירות השביעית שנהג בהם שלא בקדושה.
וכמו כן מי שפרע חוב בדמי שביעית, בין במזיד ובין בשוגג, יקח מאכלים של חולין בשווי דמי השביעית שהוציא באיסור, ויאכלם בקדושת שביעית.
מתנה מפירות שביעית
מותר לתת פירות שביעית במתנה, ואין זה כסחורה.
ואפילו אם נותן את המתנה מפני שהמקבל עשה עמו איזו טובה, והוא נותן לו את פירות השביעית כאות הוקרה והכרת הטוב, גם זה מותר.
הלוואה מועטת
אישה שלוותה משכנתה כמות מעטה של פירות של שביעית או חולין, ודרך השכנות שלא לתבוע הלוואה כזו בחזרה אלא למחול עליה, מותר לה להחזירם מפירות שביעית. שהלוואה כזו שאין הדרך לתובעה – נחשבת למתנה. ויש אומרים שתפרש בשעה שמחזירה את הפירות – שנותנתם במתנה.
אך אם מדובר בהלוואה שדרך השכנות לתובעה, הרי זו הלוואה לכל דבר ואין לפורעה מפירות שביעית.
אכן אם לוותה פירות של שביעית והתנתה מראש שתחזיר תמורתם פירות שביעית, יש אומרים שבאופן זה מותרת להחזיר פירות שביעית[13].
משלוח מנות בפרות שביעית
מותר לקיים מצוות משלוח מנות בפירות שביעית. ועל אף שהוא משתמש בפירות השביעית כדי להיפטר מחיובו, אין זה כפריעת חוב, שהרי אין זה חוב לחברו אלא מחמת המצוה.
ומכל מקום יש אומרים שאת משלוח המנות הראשון, שבו הוא יוצא ידי עיקר המצוה, לא ישלח מפירות שביעית.
ברם מי שקיבל משלוח מנות מחברו, ומשום דרך ארץ עליו לשלוח לו משלוח מנות בחזרה, יש אוסרים לשלוח משלוח מנות זה מפירות שביעית, כיון שיש בזה מעין פריעת חוב האסורה בפירות אלו. ויש מתירים לפי שחוב זה אי אפשר לתבעו, וחוב שאי אפשר לתובעו נידון כמתנה.
[1] פרק יב סעיפים א,ב,ה.
[2] כאשר המכירה אסורה משום סחורה, אין לעשותה בהבלעה. שכן יש שנוקטים שהבלעה לא מועילה אלא במקום שהמכירה עצמה מותרת, וכל החשש הוא מצד מסירת דמי שביעית לחשוד, כמו שמבואר להלן במאמר "המכירה המותרת". [משפטי ארץ שביעית פרק יב סעיף יב].
[3] פרק יב סעיפים ב,ג.
[4] פרק יב סעיף ד.
[5] פרק יב סעיף ח.
[6] פרק יב סעיף י.
[7] פרק יב סעיפים ו,ז.
[8] פרק יט סעיף ח והערה 13.
[9] פרק יב סעיף ח.
[10] פרק יב סעיף ד.
[11] משפטי ארץ פרק יב סעיף טז.
[12] פרק יב סעיפים יד,טו.
[13] פרק יב סעיף טז.
