עוד על מצוות שמיטה

המלאכות האסורות בשמיטה

נאמר בתורה (ויקרא כה, ד-ה): "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה', שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר, שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ".

בפסוק זה הצטווינו על השביתה ממלאכות הקרקע בשנה השביעית,

חז"ל דרשו מפסוק זה שהמלאכות האסורות מן התורה הן: זריעה [ונטיעה], זמירה, קצירה ובצירה. ומן הפסוק "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד, כא) למדנו גם מצוות עשה לשבות מחרישה בשנה השביעית.

המלאכות האסורות מדרבנן

מלבד מלאכות אלו שנאסרו מן התורה אסרו חכמינו גם את שאר עבודות השדה והאילן, כגון: השקיה, דישון, סיקול, ניכוש, ריסוס, גיזום ועוד, משום שהן תולדות של אבות המלאכות הנזכרים לעיל.

ההבדלים בין המלאכות האסורות מהתורה לבין המלאכות האסורות מדרבנן

מלאכות האסורות מהתורה, אסור לעשותן בשביעית, בכל מצב – אף כדי למנוע את מיתתם של הצמחים.

לעומת זאת, מלאכות האסורות מדרבנן, נאסרו רק אם מטרתן להשביח את הצמח, אבל כאשר המלאכה נעשית על מנת למנוע הפסד ונזק לצמח, או שהיא מלאכה שאינה משביחה את הצמח אלא מגנה עליו – היא מותרת.