המצוות התלויות בארץ
חביבותה של ארץ ישראל
"ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה" (דברים י"א, י"ב)
חמש מאות וחמש עשרה תפילות התפלל משה רבינו לפני הקב"ה, כמנין "ואתחנן", כדי שה' יבטל את הגזירה מעליו והוא יזכה להיכנס לארץ ישראל.
דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך? או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי.[1]
הבה נתבונן: חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין "ואתחנן"[2], התפלל משה רבינו כדי לזכות בזכות הגדולה של קיום מצוות התלויות בארץ. ואמנם, גדולי ישראל לאורך הדורות, גם אלו שגרו בחוץ לארץ, חפצו בכל ליבם לקיים מצוות חביבות אלו.
לדוגמא, ה"בן איש חי" וגדולי תורה נוספים קנו חלקת אדמה בארץ ישראל, כדי שהשליחים שלהם יזכו לקיים עבורם מצוות אלו.
כשנכנס ל"חפץ חיים" יהודי מהעיר לודז' שבפולין ובפיו שאלה: האם למכור את נכסיו בפולין ולעלות לארץ? השיבו החפץ חיים: "סע לארץ ישראל, וקנה שם קרקע בכל כספך".
כל חייו שאף החפץ חיים לזכות לעלות לארץ ולקיים את המצוות התלויות בארץ. הוא עצמו, אמנם, לא זכה, אך הוא עודד אחרים לרכוש חלקת אדמה בארץ הקודש.
מדוע רק בארץ ישראל מקיימים את המצוות התלויות בארץ?
נציין שתי סיבות מתוך רבות נוספות:
- המצוות התלויות בארץ מכשירות את האדם, שיוכל לספוג את קדושת ארץ ישראל.
דמיינו שאתם עומדים מול חלון בשעות היום, ולמרבית הפלא אתם רואים רק מראה מטושטש, ערפילים מכסים את הארץ, חושך. מדוע אינכם רואה את אור היום המאיר עתה בחוץ?
לפתע ניגש אדם, מנגב את השמשה והאור נראה בכל הדרו.
אם לא היו מנקים את החלון, הייתם עומדים שעות ארוכות ולא זוכים לראות את אור היום. כדי שאור השמש יחדור מבעד לשמשה, עלינו להשקיע זמן בניקיון ובהברקה. ואם כך לגבי אור השמש, על אחת כמה וכמה שעלינו להשקיע עמל, כאשר ברצוננו להחדיר לנשמתנו אור רוחני.
אורה הרוחני של ארץ ישראל גדול הוא לאין שיעור, קיימת בה הנהגה ניסית לאורך כל הדורות, זוהי ארץ שעיני ה' אלוקיך בה, וניתן להגיע בה לדבקות אמיתית בבורא.
אך מעלות גדולות אלו אי אפשר להשיגן בקלות, במנוד ראש, הן דורשות מאמץ להשגתן. על האדם לזכך את עצמו ולהיות ראוי לספוג לקרבו את המעלות הרוחניות הללו. מה היא ההכנה לספיגת הקדושה הגדולה הנמצאת בארץ ישראל? קיום מצוות התלויות בארץ!
כאשר יהודי זוכה לקיים מצוות, כגון, תרומות ומעשרות, שמיטה, חלה ועוד, הוא מטהר את עצמו, מנקה ומסיר את כתמי הגשמיות שדבקו בו, ובכך הוא מאפשר לאור הקדושה השורה בארץ לחדור אל ליבו.[3]
- קדושתה העצומה של ארץ ישראל נספגת בפירות, ועל כן נצטווינו לקיים בהם מצוות נוספות, שאינן מקויימות ביתר פירות העולם.
נערך ניסוי מעניין בצמחים. נטלו פרח בעל עלי כותרת לבנים והכניסו את גבעולו לכלי שהכיל מים מעורבים בצבע מאכל כחול. גוון עלי הכותרת הפך אט אט לכחול.
נסוי מעניין יותר נערך, כאשר פיצלו את הגבעול לשניים. הכניסו מחצית הגבעול במים צבועים באדום ומחצית שנייה במים צבועים ירוק. מחצית מעלי הכותרת הלבנים הפכו לאדומים והמחצית השנייה לירוקים.
ההסבר לתופעה ברור, הצמחים ינקו מהמים את הצבע המעורב בהם וקיבלו את גוונו.
פירות ארץ ישראל במהלך צמיחתם ספגו קדושה. בעת אכילת הפירות אנו ניזונים לא רק מהפרי הגשמי, אלא גם שואפים אל קירבנו את קדושת השכינה השורה על הארץ.
בברכת מעין שלוש אנו אומרים: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", באכילת הפירות אנו זוכים לשבוע מטוב ארץ ישראל, כלומר, מטהרתה והודה[4], קדושה זו היא כה גדולה עד שהשוו רבותינו את פרי הארץ למן שאכלו אבותינו במדבר, ואף הדגישו כי הוא עדיף ממנו[5].
פירות אלו הם כה קדושים, עד שנתחייבנו לנהוג בהם בצורה שונה משאר פירות העולם, ולקיים בהם מצוות נוספות שאינן מקויימות בפירות שאר העולם .
האדמו"ר מרוז'ין אמר כי פירות ארץ ישראל מסוגלים לחיזוק יראת השמים.
דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאוה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואינן מתקיימות אלא בארץ ישראל. אכנס אני לארץ, כדי שיתקיימו כולן על ידי! אמר לו הקב"ה: מעלה אני עליך כאילו עשיתם!
(סוטה יד ע"א)
משה רבנו – גדול הנביאים, מנחיל התורה, הגיע להשגות רוחניות שאין לתאר: "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט", עלה למרום ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה, הקב"ה בכבודו ובעצמו לימדו את התורה! ועם כל דרגותיו הרוחניות – הוא שואף ומייחל, מבקש ומתחנן – להיכנס לארץ ישראל, לקיים את מצוותיה!
אך יש לתמוה, מדוע שאלה הגמרא על משה רבנו: "וכי לאכול מפריה הוא צריך"? וכי יש לנו איזו מחשבה שאולי משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל רק כדי לאכול מפירותיה המשובחים? האם מישהו יעלה על הדעת שאלה כזו בכלל? ועוד – מדוע שאלה הגמרא: "וכי לאכול מפריה הוא צריך" – לכאורה מתאים יותר לשאול: "וכי לאכול מפריה הוא רוצה"?
התשובה לכך – יש בה משמעות מיוחדת. אכן, יש מקום לחשוב, שמשה רבנו צריך לפירותיה של ארץ ישראל, כי "פירות ארץ ישראל מסוגלים ליראת שמים"! – כך אומר רבנו האר"י ז"ל. לכן שואלת הגמרא "וכי לאכול מפריה הוא צריך" – האם משה רבנו צריך לאכול מפירות ארץ ישראל כדי לקבל יראת שמים, והלוא "יראת שמים לגבי משה רבנו – מלתא זוטרא היא [דבר קטן הוא]" (ברכות לג ע"א).
"ובאמת שאינו פלא כי פירותיה של ארץ ישראל מסוגלים ליראת שמים. כי אדמת ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ובאדמתה מקיימים הרבה מצוות, כגון: שמיטה, ערלה, נטע רבעי, תרומות ומעשרות ועוד. אם כן, אינו פלא שלפירותיה יש סגולה של יראת שמים. וזה שאמר משה רבנו למרגלים (במדבר יג כ): "וְהִתְחַזַּקְתֶּם – וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" – אם צריכים אתם חיזוק ביראת שמים – ולקחתם מפרי הארץ! (שדי יער עח)
זכות גדולה היא לאכול מפירות הארץ. יהודים רבים במהלך הדורות היו מתאמצים לאכול פרי מארץ ישראל, ולזכות למעלות הרוחניות הגנוזות בו.
מעשה באדם שהיה להוט מאוד לקבל רימון מארץ ישראל ולאוכלו בט"ו בשבט. התאמץ האיש, השקיע כח מאמץ וממון, ולאחר טרחה רבה החזיק בידו רימון מארץ ישראל.
הוא שמר על הרימון מכל משמר. הגיע ט"ו בשבט היום המיוחל, וכל המשפחה התיישבה סביב השולחן לזכות ולאכול פרי מארץ ישראל. האבא, שלא הכיר בכלל את הפרי, פתח אותו וראה שם המון גרעינים, הבין האב כי את הגרעינים משליכים לאשפה, ואת שאר החלקים אוכלים.
חילק לילדיו את הקליפה הקשה של הרימון שיגע להשיגו, וכך ישבה המשפחה ולעסה את הקליפה הקשה של הרימון, ובפח נחו להם גרגירי הרימון העסיסיים.
ומרוב אהבתם את הארץ ואת פרותיה לא חשו במרירות הפרי.
מצוות התלויות בארץ – הסבר תמציתי:
- ביכורים
הסבר המצווה: הבאת הפרי הראשון משבעת המינים שגדל על העץ לבית המקדש ונתינתו לכהן.
- לקט
הסבר המצווה: שבולת אחת או שתים הנופלות לקוצר בעת קצירת התבואה – חל איסור לאספן. אם נפלו שלוש שיבולים ומעלה מותר לאספן.
- פרט
הסבר המצווה: ענב אחד או שניים שנפלו מתוך אשכול שלם במהלך הבצירה. ענבים אלו שייכים לעניים ואסור לבעלים לקחתם. אם נפלו שלושה ענבים בבת אחת, מותר לאספם ואין חובה להותירם על הקרקע לעניים.
- שכחה
הסבר המצווה: עומרי תבואה או ארגזי פירות שבעל השדה שכח לקחתםהרי הם שייכים לעניים ואסור לבעל השדה לחזור ולקחתם. האמור הוא עד שני ארגזים או עומרים. מעל לכמות זו אין חובה להשאירם לעניים.
- פאה
הסבר המצווה: בעת קצירת התבואה אין לקצור את כל השדה – חובה להשאיר חלק בקצה השדה שאותו לא קוצרים והוא מיועד לעניים. חלק זה מכונה "פאה".
- עוללות
הסבר המצווה: אשכולות ענבים שאין בהם צורת 'כתף' וגם אין בהם צורת 'נטף' . על הבעלים להותירם בכרם לעניים.
- ערלה
הסבר המצווה: אסור לאכול פירות אילן בטרם מלאו לו שלוש שנים מעת נטיעתו.
- נטע רבעי
הסבר המצווה: פירות האילן בשנה הרביעית לנטיעתו הם קדושים ויש חובה להעלותם לירושלים ולאכלם בטהרה או לפדותם כדי לאכלם מחוץ לירושלים.
- כלאיים
הסבר המצווה: אסור לזרוע שני מיני זרעים שונים כאחד, או להרכיב שני מיני אילנות יחד או לנטוע גפן יחד עם תבואה וזרעים.
- הפרשת חלה
הסבר המצווה: עיסה העשויה מכמות קמח גדולה שמעורבת במים ומתכוונים לאפותה – חייב הבעלים להפריש ממנה חלק מיוחד הנקרא חלה.
- חדש
הסבר המצווה: אין לאכול מתבואה שלא עבר עליה התאריך ט"ז בניסן.
- שמיטה
הסבר המצווה: התורה קבעה מחזור של שבע שנים בארץ ישראל. מתוכן – שש שנים ניתן לעבדאת האדמה ואילו בשנה השביעית ציוותה התורה לשבות מעבודת האדמה, להפקיר את הגידולים ולנהוג קדושה ביבול שנה זו.
- תרומות מעשרות
הסבר המצווה: יש להפריש מכל פרי שגדל בארץ ישראל שתי תרומות ושני מעשרות. רק לאחר מכן ניתן לאוכלו. התרומות מיועדות לכהן ואילו המעשרות מיועדים הן ללוי, הן לבעלים והן לעניים- בהתאם לשנת המעשר.
___________________________________________________________
[1] תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף יד עמוד א
[2] דברים רבה, פרשת וזאת הברכה פרשה יא
[3] מלבי"ם דברים פרק ח'
[4] בית חדש על הטור אורח חיים סימן ר"ח
[5] חסד לאברהם, הר' אברהם אזולי
