תשובה זו עוסקת בבירור דינם של אצות ים לעניין מצוות התלויות בארץ.
במציאות האצות המצויות במוצרים שתחת הכשרויות המהודרות כפי הנראה הינן מחו"ל, כי האצות הגדלות בארץ נגועות בחרקים. עם זאת בשוק ישנם גם אצות ים שמקורן מגידולי הארץ וחובה עלינו לשום דעתנו ולברר את הדברים כדרכה של תורה. כהמשך לדרך זו מובא בגיליון זה מאמר נוסף הנוגע גם הוא בסוגיה זו מכיוונים שונים, ועלינו לקנות לב מבין לשמוע את דברי המתירים ודברי האוסרים (חגיגה ג, ב).

רבי אהרן פרנקל שליט"א
מרבני בית ההוראה

מצוות התלויות בארץ באצות ים

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 224 – תמוז תשפ"ג

שאלה:
במאכלים שונים (תוספות לסלטים ועוד) יש שמשלבים היום אצות ים מגידולי הארץ, ויש לדון האם אותן אצות ים נחשבות לגידולי הארץ לעניין המצוות התלויות בארץ, תרומות ומעשרות כלאים ושביעית.

תשובה:
לא מצאתי שדנו בה רבותינו ולהלן יובאו צדדי הנידון כפי שהם לכאורה, ולדינא נראה שכל עוד אין הכרעה ברורה להקל בדבר הרי יש לחוש שאכן אצות ים דינם כגידולי הארץ לכל דבר וענין, הן לעניין חובת תרומות ומעשרות והן לעניין קדושת שביעית וכלאים.

ביאורים:

גידולים הידרופוניים

מקום גידול האצות הוא במים ותחילה יש לדון בצמחים הרגילים לגדול באדמה מה דינם כאשר הם גדלים במים עם חומרים המאפשרים להם לגדול כמו באדמה, [גידולים אלו נקראים גידולים הידרופוניים] האם דינם ככל הצמחים וגידולי הקרקע הגדלים באדמה רגילה. ויסוד נידון זה נמצא בשו"ת נחפה בכסף (יו"ד סי' ה) שדן אם מותר להניח ייחור אילן בכלי עם מים ולגדל אותו שם בשביעית והתיר את הדבר משום ששביעית מצוותה בשביתת הארץ ומים לאו ארץ הם. על פי דבריו לכאורה יש לומר שהוא הדין גם שאר גידולי מים ממש שדרך לגדלם באדמה ומגדלם במים  עם מינרלים וכדומה אינם נחשבים גידולי קרקע.

אמנם מאידך גיסא מצינו חולקים בדבר, בשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז) כתב אף הוא לדון האם מותר להניח ענף בצלוחית של מים שישריש בשביעית, ותשובתו "לעשות זאת בתחילה בשביעית בוודאי אסור". הרי לנו שדעת מהרי"ל דיסקין שגידולי מים דינם כגידולי קרקע.

וכן מצינו לגבי גידולי מים בשם החזו"א דגידולי מים חשיבי כגידולי קרקע, (ראה הליכות שדה שבט תשפ"א, מאמר הגר"ש רייכנברג שליט"א) וכן מובא בנתיב השמיטה שהחזו"א לא התיר גידולי מים בשביעית. ובהערה שם נוסף "שמענו שהחזו"א מתנגד לזה ובפרט כשמפתחים את זה הרבה היום באמריקה".

בכרם ציון [הלכות שביעית זריעה ונטיעה סעיף ד וש"נ] מובא מהגרצ"פ פרנק זצ"ל דגידולי מים הם כגידולי קרקע, ומוסיף [שם עמוד עא] "וכפשטות לשון הגמ' דמיא כארעא סמיכתא ,כלומר דהמים כעפרא דארעא חשיבי ואין זה הפסק דהוה כנזרעו בארץ". [לכאורה כוונתו דהמים עצמם נחשבים קרקע ולא רק שאינם מפסיקים בין הצמח לקרקע].

האם יש חילוק בין מים המונחים בכלי למים המונחים על הארץ

ויש לדון שאף לדעת הנחפה בכסף שסבר שאינם נחשבים לגידולי קרקע זהו רק במים המונחים בכלי ואינם נחים על הארץ, וכן מורה לשונו: "אבל שריית הזרעים במים שאינו בקרקע מותרת בשביעית" ואפשר שמים המונחים בקרקע הרי הם בטלים לקרקע ודינם כמותה. ולא דמי לעציץ שיש בו קרקע שדינו כקרקע, דמים המונחים בכלי אינם קרקע מצד עצמם וגם אינם בטלים לה.

וגם אם לא נימא כן ואין לחלק בין מים המונחים בכלי למים המונחים בקרקע, יתכן שדעת הנחפה בכסף שאף שגידולי מים שבקרקע אינם נחשבים לגידולי קרקע אולם באופן שהמים הם ע"ג הקרקע הרי שיתכן שיניקתם היא גם מהקרקע וממילא הרי הם גידולי קרקע לכל דבר .ושוב יש לחזור ולומר שיתכן שאצות הים יונקים גם מקרקעית הארץ וא"כ הרי שהם גידולי קרקע לכולי עלמא.

על כל פנים לדעת החזון איש וסייעתו הסוברים שצמחים רגילים שגדלו במים הרי הם כגדלים בארץ לכאורה פשוט שהוא הדין לאצות הים דחשיבי כגידולי קרקע לכל דבר.

אם יש חילוק בין צמחים שטבעם לגדול בארץ לצמחים שטבעם לגדול במים

אולם שמעתי לדון להיפך שאף אם גידולי מים הם כגידולי קרקע אפשר דאותם צמחים שאין דרכם ליגדל אלא במים אפשר שלא חשיבי גידולי הארץ כלל. כיון שכל דברי החזו"א הם על מינים שהם גידולי קרקע אלא שהוא מגדלם במים ולא בקרקע, אבל מין שבמהותו אינו גדל בקרקע אין לו כלל שם גידולי קרקע וגידולי הארץ, אולם צריך להביא ראיה להכריע מכח סברא זו.

צמר שבים ומעשה בראשית

כתב הרמב"ם (הל' כלאים א, ג) "האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה". והנה במשנה כלים (פי"ז משנה יד) איתא דכל שנברא ביום שלישי לבריאת העולם מקבל טומאה. הרי לנו שיש דברים שגדלים בים ומכל מקום לא נבראו ביום שלישי שהוא יום בריאת הצמחים, ואם נאמר שהמכוון ברמב"ם הוא לאצות הים, שהוא צמר הגדל בים נמצא שאצות הים לא נבראו ביום שלישי, אלא או עם המים או עם הדגים, וממילא מבואר שאין להם דין גידולי קרקע כלל .אולם בפיהמ"ש (שבת פ"ב מ"א) כתב הרמב"ם "ירוקה שעל פני המים, צמר מתהוה בצלעי האניות כשמתעכבים במים", ואם כן נראה דצמר הגדל בים שכתב הרמב"ם בהל' כלאים הוא הירוקת ולא אצות הים ואם כן אין ראיה לדין אצות ים.

איזו קרקע קרויה ארץ

עוד ראיתי שמביאים לדון מהא שנאמר בתורה שלמקוה המים קרא ימים וליבשה ארץ, וא"כ י"ל דאין הים קרוי ארץ, אך לפי"ז אף הגדל בקרקע המים אין לו דין גידולי הארץ, שהרי קרקע הים הוא קרוי ימים כמו שנאמר כמים לים מכסים, היינו המים מכסים את הקרקע הקרויה "ים".

אולם בסוגיא דספינה גוששת גיטין ז, ב חזינן דקרקע המים יש לה דין ארץ ישראל, וכן בעירובין כז, ב דהו"א דדגים חשיבי גידולי קרקע משום שנזונין מהקרקע. היינו שגידולי הים חשיב גידולי קרקע. ועל כרחך שאלו הגידולים שנמצאים בקרקע הים נבראו במאמר ה' "תדשא הארץ". ועל מה דאיתא שמקוה המים קרא ימים י"ל שיש שם כללי של הארץ הכולל בתוכו יבשה וים ובתוכו מתחלק לשם פרטי של ארץ ושם של ים.

היות ואף לים יש שם ארץ, שוב אין לנו מקור לחלק בין צמחים שטבעם לגדול במים לבין צמחים שבטבעם לגדול באדמה, ולדעת הסוברים שגידולי מים דינם כגידולי קרקע הוא הדין לאצות הים שדינם כגידולי קרקע .

מהי ברכת אצות הים

ואי נימא כן שאצות הים הרי הם כגידולי קרקע לכאורה זהו לכל דיני גידולי קרקע ואף לברכה מברכים עליהם בורא פרי האדמה.

בגיליון "שמע דבר" מהגר"ד לנדו כתוב "הורי רצו לזרוע חסה למרור, ובאתי לשאול את החזו"א לפי דברי החיי אדם (כלל נא סעיף יז) דירק הגדל בעציץ שאינו נקוב ברכתו שהכל, שוב לא תועיל לו ברכת הכרפס, או שמא אף שאין ברכתו לכתחילה האדמה נפטר הוא בברכה זו. והחזו"א אמר מיד ברכתו האדמה, דלא קיי"ל כהחיי אדם בזה, ואמר לי טעם הדבר ולא מוחלט לי אם אמר כן מפני שנתקנה הברכה על המין ואי"צ לקיים מטבע הברכה בפרטות, או שנכון לומר פרי האדמה גם בעציץ כיון דסוף סוף גדל באדמה. ונ"מ לגידולי מים. וכמדומה לי נכון האופן הראשון. ולא שאלתי אותו אם הגדל בעציץ שאינו נקוב כשר למרור ולמצה לא היה לי ספק בכך (וכנראה גם אצלו)."

הנידון בדבריו הוא לגבי הגדל בעציץ שאינו נקוב ודעת מרן הגר"ד לנדו שלפי ההסבר השני דברכתו האדמה משום שסו"ס גדל באדמה הרי שבגידולי מים אין מברכים בורא פרי האדמה.

ונראה לפי"ז שאף לפי ההסבר הראשון אין מברכין על אצות ים בורא פרי האדמה, שאף אם נתקנה הברכה על המין הרי כאן הוא מין שגדל רק במים ולא באדמה.

אולם נראה לדון להיפך שאף אי נימא כמו האופן השני דהגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב לגידולי האדמה, אף גידולי מים נחשבים לגידולי האדמה ולברכת האדמה, כי הרי זהו מקום גידולו ונחשב לגידולי קרקע לכל דבר, וממילא אף ברכת האצות ים תהיה האדמה.

בשו"ת ישא יוסף (או"ח ח"א סי' צד) מביא מכתב מרבי קלמן כהנא זצ"ל "ולמעשה יש לנו הוראה ברורה ממרן בעל החזו"א זצ"ל לחשוב גידולי מים כדין גידולים בעציץ שאינו נקוב ולברך עליהם ברכת הנהנין כעל גידולי קרקע וכן להפריש מהם המתנות כדין ולנהוג בהם כלאים."

מתוכן המכתב נראה שברכתן האדמה, אבל לא כאופן הראשון שכתב הגר"ד לנדו שהברכה נתקנה על המין אלא שגידולי מים נחשבים לגידולי קרקע גם לענין הברכה, וכמו שנתבאר לעיל.

ומכל מקום נראה שאף אי גידולי מים אין ברכתן האדמה לא יהיה זה הכרח לעניין הגדרת גידולי מים האם הם נחשבים לגידולי קרקע, שהרי בירושלמי כלאים פ"ז ה"ו הסתפקה הגמ' האם מברכים על גידולי עציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ, והרי לגבי ברכת המזון מבואר בברכות שמברכין עליו. וא"כ הנידון רק משום שם ארץ ואדמה, וכ"כ החיי אדם (נא כלל קנב) דהנידון רק לענין ברכת המוציא ובורא פרי האדמה. וע"ז צידד הגר"ד לנדו שאף אי שלא כדעת החיי אדם היינו בגדל באדמה ולא בגדל במים, אולם מכל מקום י"ל שהוא נחשב לגידולי הארץ.

העולה מהנ"ל: לדעות שגידולי מים דינם כגידולי קרקע, אין לנו מקור לומר שאצות ים אינם כגידולי קרקע, ואדרבא היות וזו היא דרך גידולם הרי זו סברא נוספת לומר שהם כגידולי קרקע .ואף לדעת הנחפה בכסף יתכן שבמים שבקרקע אין חסרון של שם ארץ, ולגבי ברכה, אפשר שהיות ומים אינם אדמה תהיה ברכתם שהכל, וצ"ע.

אצות ים ופטריות

אולם יתכן דאצות ים אינם נחשבים לגידולי קרקע מחמת דמיונם לפטריות, שהנה מצינו כמה לשונות בטעם הדין שפטריות אינם נחשבות לגידולי קרקע, דהנה בגמ' מובאת הלשון: "מירבא רבו מארעא ומינק מאוירא ולא מארעא" כלומר שאף שנוצרים ומתהווים מהקרקע אינם יונקים ואוכלים מהקרקע אלא מהאויר, ויניקת אצות הים הינה מהמים ואם נניח שמים הם כאדמה ,הרי יש להם יניקת קרקע.

אולם בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש (פאה פ"א מ"ד) מצינו הגדרה "וגידולו מן הארץ, משמע שיהיו לשרשיו שריגים משתרגים בארץ, ובהם יפרה, ולזה יצאו מכלל זה הכמהים והפטריות שאינם חייבים בפאה שלא יאמר עליהם מקציר ארצכם". ולעניין שביעית כתב במאירי (ע"ז יד, ב) "ולהוציא כמהין ופטריות וכשות שאין להם שורש שגדלים ממנו". ובהיות ולאצות ים אין שורש

(את חומרי המזון היא מקבלת מהמים בתהליך של דיפוזיה (פעפוע) ולא דרך שורשים), הרי לפ"ז אינם נחשבים לגידולי קרקע. והנה הר"ש (פאה שם) כתב "כמהין ופטריות אין להן שורש בארץ ויוצאין משמנונית הקרקע ומאוירא קא רבו". הרי שמה שאין להם שורש הוא ההסבר למה מאוירא קא רבו, ואינו סיבה בפני עצמה וא"כ יתכן שאצות הים אף שאין להם שורש מכל מקום אם נחשבים כיונקים מהאדמה היינו מהים הרי הם כגידולי קרקע.

חרקים באצות ים

נידון זה בגדר אצות הים נוגע הוא אף לגבי דין אצות ים מתולעות, דהנה מתבאר בשו"ע סי 'פד, שתולעים הגדלים בגבינה מותרות שאינם נחשבות לשרץ השורץ על הארץ, ואילו הגדלים בפירות מחוברים לקרקע אסורים, ולגבי תולעים הגדלים בפטריות כתב הרמ"א (שם) לאסור. ואם אצות הים אינן בכלל גידולי הארץ הרי הן כגבינה ותולעים שריחשו בהן מותרות, ויתכן שדומים לפטריות שבהן אסר הרמ"א, ועל פי זה האמור לעיל מסתבר להחמיר שדומה לגידולי הארץ ואצות הים המתולעות אסורות באכילה.