עוד על מצוות שמיטה

שאלה

האם יש לנהוג כבוד בפירות שביעית, כפי שנוהגים כבוד בכל דבר קדוש? האם מותר להניח לילדים לשחק באגוזים שקדושים בקדושת שביעית? האם צריך ליטול ידים לפני אכילתם? וכן, מי שלפניו פירות שביעית ופירות חולין, האם ראוי להקדים לברכה את פירות השביעית?

תשובה

במונח 'קדושת-שביעית' השתמשו חכמים כדי לתאר את כלל המצוות והדינים הנוהגים בפירות שביעית, אך אין כוונתם לומר שיש בפירות קדושה ממש כבשאר חפצי קדושה. ומכל מקום יש לנהוג כבוד בפירות שביעית, ואין להכניסם לבית המרחץ.

מותר לשחק באגוזים של שביעית, כיון שאינם נפסדים בכך. אמנם יש שחששו שיש בכעין זה משום פגימה בקדושתם, ולכן כתבו שראוי שלא לזרוק אגוזים של שביעית לפני החתן.

יש שחידשו שצריך ליטול ידים לפני אכילת פירות שביעית, אולם העיקר להלכה שאין צריך ליטול ידים לפני אכילתם, וכך המנהג.

לגבי דיני קדימה בברכות: אם אחד מהפירות שלפניו הוא ממין שבעה, או חביב, או שאר הקדימויות המפורטות בהלכות ברכות (אורח חיים סימן ריא), אזי הוא קודם לברכה גם לפירות שביעית, אמנם אם שני הפירות שוים בחשיבותם, נראה שראוי להקדים לברכה את פירות השביעית.

הרחבה

את מטבע הלשון: 'קדושת-שביעית', מצאנו בגמ' (סוכה מ ע"א, בבא קמא קא ע"ב, וכן בירושלמי בכמה מקומות), וחז"ל כללו במטבע לשון זו את כלל המצוות והדינים שחלים על פירות השביעית.

אכן בספר כלכלת שביעית (עמ' תעו בהערה) כתב שפשוט שאין קדושה בפירות שביעית, ומה שחז"ל השתמשו בביטוי קדושה, היינו רק כלפי המצוות והדינים שבהם. וכן מצאנו בירושלמי (ערלה פרק א) שגם פירות ערלה נקראים קודש, ובודאי אין כל קדושה בפירות ערלה, ונקראו כך על שם הדינים והאיסורים שבהם.

אמנם בספר השמיטה מהג"ר רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל (פרק ז ענף א סעיף א) כתב שאמנם אין קדושה ממש בפירות שביעית, אך מכל מקום יש בהם מעין קדושה.

וכן מצאנו שהתורה מדמה פירות שביעית לקודש, שהרי את ההלכה ששביעית תופסת דמיה, ודיני שביעית חלים גם על דמי השביעית, דרשו חכמים (סוכה שם, ובתורת כהנים פרשת בהר פרשתא ב) מן הפסוק "קדש תהיה לכם" (ויקרא כה יב), מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תוספת דמיה.

כעת נפרט כמה הלכות הנובעות מכך שאין לנהוג בפירות שביעית מנהג בזיון.

להכניס פירות שביעית לבית המרחץ

שנינו בברייתא (מובאת בירושלמי שביעית פרק ח הלכה ב): אין סכין שמן של שביעית במרחץ, וכן פסק הרמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה ו). (ובפרק י תשובה ה ביארנו שאם עשו סבון מצמחים של שביעית שמיועדים לרחיצה, מותר להכניסו לבית המרחץ, ולא אסרו אלא בשמן שראוי גם לאכילה).

לדרוך על גבי פירות שביעית

בדרך אמונה (שמיטה פרק ה הלכה ה, בביאור הלכה ד"ה אין) כתב שאין לדרוך על פירות שביעית. ונראה שאף לדבריו אין איסור לדרוך על עשבים שקדושים בקדושת שביעית, וכמו שכתב בשו"ת אור לציון (שביעית עמ' מט) שמותר לדרוך בדרך הילוכו על עשבים שקדושים בקדושת שביעית.

אמנם בספר מעדני ארץ (שביעית סימן יא אות ז) כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שיש להזהר בשנת השביעית שלא לדרוך בנעלים מלוכלכות בבוץ על גבי עשבים שראויים למאכל בהמה.

לשחק באגוזים ולזרוק אגוזים לפני חתן

מעיקר הדין היה נראה שאין מניעה להניח לילדים לשחק באגוזים של שביעית, כל עוד שאין הפרי מתקלקל בכך. אמנם בספר חוט שני (פרק ה הלכה ו) מצדד שאין לזרוק אגוזים של שביעית לפני חתן, וכן אין לזרוק לפניו סוכריות שנקנו בדמי שביעית, שמא יש בכך פגימה בקדושתם.

נטילת ידים לפירות שביעית

בספר שערי צדק (סימן יז סעיף יז) חידש שמפני מעלת פירות שביעית יש ליטול ידים לפני אכילתם, כפי שמצינו בפירות תרומה וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות תרומות פרק יא הלכה ז): כל האוכל תרומה, אפילו פירות, צריך נטילת ידים, אף על פי שהיו ידיו טהורות.

וכן כתבו בספר תורת הארץ (חלק א פרק ח אות סא), ובספר תורת השביעית (עמ' שיט סוד"ה שמן), וכתבו שלכך נתכוון הרמב"ם (שמיטה פרק ה הלכה ז), שאין סכין שמן של שביעית בידים טמאות, ומקורו מן התוספתא (שביעית פרק ו הלכה ט), ופירשו שרצונו לומר שיש ליטול ידים לפני אכילת פירות שביעית.

אכן באור שמח (הלכות שאר אבות הטומאות פרק ח הלכה ח) נקט שהדין ליטול ידים לפירות שביעית הוא רק באופן שהיו ידיו טמאות, אבל בסתם אין צורך ליטול ידים לפירות שביעית. ודייק כן האור שמח מכך שלענין שמן של שביעית כתב הרמב"ם: אין סכין אותו בידים 'טמאות', ואילו בהלכות תרומות (פרק יא הלכה ז) כתב: אין סכין בידים 'מסואבות', משמע שאין סכין גם בסתם ידים שלא ידוע שנטמאו.

והנה בספר חוט שני כתב שכל דין זה נאמר בימים שנהגו רבים לאכול חולין בטהרה, וכשנטמאו הפירות, נפסלו בכך לאכילת אותם אנשים, אך בזמנינו שכולנו טמאי מתים אין דין זה נוהג, ואין צורך ליטול ידים לפירות שביעית.

וכן המנהג למעשה שאין נוטלים ידים לפירות שביעית. אמנם בספר משנת יוסף (ח"ג עמ' קיט) כתב בשם ספר שבת הארץ, שהנוטל ידיו לפירות שביעית אינו בכלל גסי הרוח, ואינו כנוטל ידים לפירות חולין שאמרו עליו חכמים (חולין קו ע"א): הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח.

קדימה בפירות שביעית

הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב (במכתב), שלא מצאנו בפוסקים בפירוש שיש דין קדימה לפירות שביעית, ולכן אם לפניו פרי אחר שיש לו דין קדימה שנתפרש בהלכות ברכות (אורח חיים סימן ריא), כגון שהוא ממין שבעה, חביב, שלם וכדומה, הוא קודם לברכה אפילו לפירות שביעית. אמנם כאשר לפניו שני פירות שווים שאין לאחד דין קדימה על זולתו, יש להקדים את זה שקדוש בקדושת שביעית, לפי שיש הסוברים שיש מצוה באכילת פירות שביעית, כמבואר כאן.