עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

שאלה

לוויתי סכום כסף מאדם שאינו שומר תורה מצוות, ומסיבות שונות התעכבתי מלפרוע את החוב עד שיצאה שנת השמיטה. כעת ברצוני לפרוע את החוב, אלא שברור לי שהמלוה לא כתב פרוזבול. האם מותר לי לשלם לו את חובי, או שיש בזה איסור?

תשובה

אם המלוה אינו רוצה לקיים את מצוותו והוא תובע את חובו, ואין הלווה יכול להשמט ממנו, מותר לו לשלם את חובו, ואינו עובר בזה אפילו משום לפני עיור.

אמנם יש שכתבו שאם יודע הלווה במלוה שיבוא לתבעו, ראוי שיקדים ויפרע לו את החוב לפני סוף שנת השמיטה, ובכך יציל את המלוה מלבטל את מצות השמיטה ומלעבור בלא יגוש.

ואף אם כבר יצאה השמיטה, ראוי שיקדים הלווה אצל המלוה לפני שיתבענו הלה, ויתן לו את הכסף, ויאמר לו שהוא נותנו בתורת מתנה ולא בתורת פירעון החוב.

הרחבה

מצות השמטת החוב חלה על המלוה. אם המלוה תובע את חובו מן הלווה, הוא מבטל מצות עשה של ‘שמוט’, ועובר באיסור ‘לא יגוש’. אבל הלווה אינו מצווה במצוות אלו. ואם אין בכחו להשתמט מן המלוה, ונאלץ לפרוע לו בעל כרחו, אינו עובר באיסור.

וכך כתב הרא”ש בתשובתו (שו”ת הרא”ש כלל קח סימן ז): “וגם עבירה הוא למלוה אם יגבה חובו בלא פרוזבול, אבל אין ללוה נשיאות עון אם יפרע חובו בלא פרוזבול”.

וכעין זה כתב גם רבינו בחיי (דברים טו ב): “שלא הזכיר הכתוב ללוה שלא יפרע את חובו כמו שעשה ברבית שמנע לשניהם, כענין שכתוב “לא תשיך לאחיך” (דברים כג, כ), שהיא אזהרה ללוה, אבל בשמטה לא הזהיר אלא למלוה שלא יגוש את הלווה לפרעו, ולא ינהוג אדנות בעצמו להכריחו על פרעונו”.

וכתבו בשם הגרי”ש אלישיב (משנת הגרי”ש פרק א סעיף יב), שאם המלוה תבע את הלווה וזה נאלץ לפרוע בעל כרחו, לא עבר הלווה אפילו בלפני עיור, לפי שהמלוה עובר על שמוט ועל לא יגוש בשעה שתובע את החוב, ובמה שפרע לו הלווה לא נתווסף איסור נוסף.

אמנם יש שכתבו (ראה שמיטת כספים כהלכתה פרק ד ס”ק יב-יג) שאם יודע הלווה שהמלוה עתיד לתבעו אחרי השמיטה, ראוי לו שישתדל לפרוע את החוב לפני סוף שנת השמיטה, ובכך יציל את המלוה מאיסור לא יגוש ומביטול מצות שמוט. ואף אם כבר יצאה שנת השמיטה וכבר נשמט החוב, ראוי שיזדרז הלווה וישלם למלוה לפני שהלה יתבענו ויעבור על איסור ‘נגישה’. ובשם הגרי”ש אלישיב כתבו (משנת הגרי”ש שם) שיאמר למלוה שהוא נותן את המעות במתנה, ולא בפירעון החוב.

והגם שבאופן זה לא יציל את המלוה מביטול מצות ‘שמוט’, שהרי גם כשהלווה בא לפרוע מעצמו, צריך המלוה לשמט את החוב ולומר לו ‘משמט אני’, מכל מקום יצילנו לכל הפחות מאיסור ‘לא יגוש’.