שאלה

לוויתי סכום כסף מאדם שאינו שומר תורה מצוות, ומסיבות שונות התעכבתי מלפרוע את החוב עד שיצאה שנת השמיטה. כעת ברצוני לפרוע את החוב, אלא שברור לי שהמלווה לא כתב פרוזבול. האם מותר לי לשלם לו את חובי, או שיש בזה איסור?

תשובה

אם המלווה אינו רוצה לקיים את מצוותו והוא תובע את חובו, ואין הלווה יכול להשמט ממנו, מותר לו לשלם את חובו, ואינו עובר בזה אפילו משום לפני עיור.

אמנם יש שכתבו שאם יודע הלווה במלווה שיבוא לתבעו, ראוי שיקדים ויפרע לו את החוב לפני סוף שנת השמיטה, ובכך יציל את המלווה מלבטל את מצות השמיטה ומלעבור בלא יגוש.

ואף אם כבר יצאה השמיטה, ראוי שיקדים הלווה אצל המלווה לפני שיתבענו הלה, וייתן לו את הכסף, ויאמר לו שהוא נותנו בתורת מתנה ולא בתורת פירעון החוב.

הרחבה

מצות השמטת החוב חלה על המלווה. אם המלווה תובע את חובו מן הלווה, הוא מבטל מצות עשה של ‘שמוט’, ועובר באיסור ‘לא יגוש’. אבל הלווה אינו מצווה במצוות אלו. ואם אין בכוחו להשתמט מן המלווה, ונאלץ לפרוע לו בעל כורחו, אינו עובר באיסור.

וכך כתב הרא”ש בתשובתו (שו”ת הרא”ש כלל קח סימן ז): “וגם עבירה הוא למלווה אם יגבה חובו בלא פרוזבול, אבל אין ללווה נשיאות עוון אם יפרע חובו בלא פרוזבול”.

וכעין זה כתב גם רבינו בחיי (דברים טו ב): “שלא הזכיר הכתוב ללוה שלא יפרע את חובו כמו שעשה בריבית שמנע לשניהם, כעניין שכתוב “לא תשיך לאחיך” (דברים כג, כ), שהיא אזהרה ללוה, אבל בשמטה לא הזהיר אלא למלווה שלא יגוש את הלווה לפרעו, ולא ינהוג אדנות בעצמו להכריחו על פרעונו”.

וכתבו בשם הגרי”ש אלישיב (משנת הגרי”ש פרק א סעיף יב), שאם המלווה תבע את הלווה וזה נאלץ לפרוע בעל כרחו, לא עבר הלווה אפילו בלפני עיור, לפי שהמלווה עובר על שמוט ועל לא יגוש בשעה שתובע את החוב, ובמה שפרע לו הלווה לא התווסף איסור נוסף.

אמנם יש שכתבו (ראה שמיטת כספים כהלכתה פרק ד ס”ק יב-יג) שאם יודע הלווה שהמלווה עתיד לתבעו אחרי השמיטה, ראוי לו שישתדל לפרוע את החוב לפני סוף שנת השמיטה, ובכך יציל את המלווה מאיסור לא יגוש ומביטול מצות שמוט. ואף אם כבר יצאה שנת השמיטה וכבר נשמט החוב, ראוי שיזדרז הלווה וישלם למלווה לפני שהלה יתבענו ויעבור על איסור ‘נגישה’. ובשם הגרי”ש אלישיב כתבו (משנת הגרי”ש שם) שיאמר למלווה שהוא נותן את המעות במתנה, ולא בפירעון החוב.

והגם שבאופן זה לא יציל את המלווה מביטול מצות ‘שמוט’, שהרי גם כשהלווה בא לפרוע מעצמו, צריך המלווה לשמוט את החוב ולומר לו ‘משמט אני’, מכל מקום יצילנו לכל הפחות מאיסור ‘לא יגוש’.