עוד על מצוות שמיטה

להלן מועדי הגיזום המומלצים בערב שביעית – לסוגי העצים השונים:

  1. עצים נשירים אמיתיים (שמוצאם מהאזור הממוזג הים-תיכוני). עצים אלו משירים את עליהם בתחילת החורף. בכללם: מילה, אלון התבור, שקד, עצי פרי ורדניים ועוד. בעצים שנגזמו במועדם בתקופת השלכת בחורף השנה השישית, יש לבצע תיקונים וגיזומים משלימים בסוף הקיץ, ובזה ניתן למנוע את הצורך בגיזום נוסף בשמיטה.
  2. עצים נשירים מאולצים (שמוצאם מארצות חמות יותר, ומשירים את עליהם בחורף הקר שבארצנו), ובכללם: סיאם, צאלון, מכנף, סיגלון (ירקנדה), שלטית (פלטפורום), אלביציה וכדו'. עצים אלו יש לגזמם בתחילת הקיץ שלפני השמיטה.
  3. עצים תדירי ירק, כמו: פיקוסים, אלון מצוי, אדר סורי, זית וכדומה, ייגזמו באביב ובמהלך הקיץ של ערב השמיטה. במידה ולא הספיקו לגזמם, ניתן לבצע את הגיזום בסוף הקיץ, כשוך החום, בסמוך לראש השנה.
  4. עצים מחטניים ייגזמו בחציו השני של חודש אלול, לפני השמיטה.
  5. גיזום עיצוב לעצים צעירים. יש להקפיד במיוחד על עיצוב העצים הצעירים לפני השמיטה. ככל שהעץ בוגר יותר ומעוצב יותר מבחינה מקצועית, כך יהיה הטיפול בו בשמיטה פשוט יותר מבחינה הלכתית.
  6. גיזום שיחים. מבחינה מקצועית, רוב השיחים לא יינזקו ממניעת הגיזום למשך שנה אחת. אולם יש להקפיד לגזמם סמוך לפני השמיטה ומיד אחריה.
  7. גדר חיה שיש בה שיחים מנוונים הדורשים חידוש, יש לחדשה באביב שקודם השמיטה.
  8. גיזום ורדים. רוב סוגי הוורדים לא יינזקו באופן משמעותי ממניעת הגיזום במשך שנת השמיטה, גם אלו שעברו קטיף יורד בקיץ לפני השמיטה. בקיטום האחרון שלפני השמיטה מומלץ להקפיד על פתיחת הוורד לאור ועל דילול ענפים פנימיים, כדי לקבל מבנה של גביע פתוח, ובכך יימנע הצורך בגיזום נוסף בשנת השמיטה.