פטור פירות הפקר מתרומות ומעשרות

שאלה – האם פירות הנמצאים בחורשות או בגינות הציבוריות חייבים בתרומות ומעשרות?

תשובה – הלכה פסוקה היא שהפקר פטור מתרומות ומעשרות. המקור הוא בספרי מהפסוק (דברים יד) "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך" מבאר הספרי: ממה שיש לך ואין לו אתה חייב להפריש תרומות ומעשרות, להוציא הפקר שידך וידו שוין.

ולכן, כל הקוטף פירות במקום שהם הפקר כגון ביערות ובצידי הדרכים שאין לעצים בעלים ואין בזה משום חשש גזל, הרי הוא פטור מתרומות ומעשרות.

הפקר

עצים הנמצאים בשטחים השייכים לקרן הקיימת לישראל או אדמות מנהל מקרקעי ישראל הנמצאים במקומות פתוחים, והפירות שנמצאים שם נופלים לארץ, נראה שאין שום מניעה לקטוף מצד חשש גזל, וממילא פירות אלו פטורים מתרומות ומעשרות.

עצים הנמצאים בגינות הציבוריות או במקומות שהעיריה המקומית מטפלת בעצים אך אינה קוטפת את הפירות, והפירות נופלים על הארץ ומרקיבים נראה שיש להם דין הפקר [ובפרט אם כבר נפלו חלקם לארץ] וממילא הם פטורים מתרומות ומעשרות. אך לפעמים העיריה מוכרת את הזכות של קטיפת הפירות לזכיינים ולכן יש לבדוק פרט זה לפני שקוטף. במקרה שאוסף את הפירות מהארץ ואינו יודע הם הפקר או לא יפריש בלי ברכה.

אדם פרטי שעזב את ביתו לתקופה ארוכה והפירות נופלים לארץ, מה שנפל לצידי רשות הרבים הרי הוא הפקר ופטור מתרומות ומעשרות. אבל אדם שגר בשדהו ונותן רשות למי ששואל אותו לקטוף [והוא לא קוטפם] נראה שלפרות אין דין הפקר ויפריש תרומות ומעשרות בברכה. גם אדם שידוע שנותן רשות לכל לקטוף נראה שאין זה הפקר וחייב בתרו"מ, כיון שנתינת רשות אינה  חשובה כהפקר.

גם פירות שהם הפקר, אם קוטף כמות גדולה שהדרך לעשות ממנה גורן, חייב בתרומות ומעשרות מדרבנן. והטעם הוא שמא יחשבו אנשים שהפירות שלו ואינו מעשרם כמבואר ברכות, דף מ ע"ב. ולכן אם קוטף מהפקר כמות גדולה שהיא יותר מכמות שאדם רגיל קוטף לביתו חייב לעשר מדרבנן.

בפירות יש להקפיד שהעצים הם כבר וותיקים ואין בהם חשש ערלה, מצוי בפרי הסברס (צבר) בו יש חשש של נפילת עלים המשתרשים בקרקע והם אסורים משום ערלה. אך בפרי הפקרהצומח מעל גובה של 1.40 מטר אין חשש עורלה.