הלכות ביעור מעשרות

הרב אליקים שלנגר

בפסח של שנת השמיטה ובפסח של שנה רביעית לשמיטה – זמן ביעור מעשרות. השנה שנת תשנ"ד שנת השמיטה בערב פסח יש לקיים מצות ביעור מעשרות.

 

  בגליון הליכות שדה מס' 49 נתפרסמו הלכות ביעור בהרחבה ובפירוט ע"י הרבנים שאול רייכנברג ופ.ד. גולדמן שליט"א ובחוברת 70 ע"י הרב שמחה אידלשטיין שליט"א ושם גם נכתבו הלכות וידוי מעשרות ע"י הרב יוסף אפרתי שליט"א.

 

  אנו מביאים כאן את עקרי הכללים ומקצת הדינים המעשיים [פעמים כתבנו רק דעה אחת, למרות שיש דעות נוספות שאפשר לסמוך עליהם ופעמים כתבנו דרך מעשית אחת אף שיש כמה וכמה דרכים, כגון בביעור מעשרות מקופסאות שימורים].

 

כללים

מצות הביעור

  "ביעור מעשרות" פירושו לבער את כל המתנות מרשותו ולעשות בכל מתנה כדינו. השייך לכהן לתת לכהן (תרומות), השייך ללוי – ללוי (מעשרות), לעני – (מעשר-עני), מעשר-שני ורבעי להעלות הפירות או דמי פדיונם לירושלים ולאוכלם, והנשאר לו בזמן הביעור, יש לאבדו מן העולם – בזמן הזה מעשר שני ורבעי בשעת הביעור יש לאבד את הפירות עצמם או דמי פדיונם.

 

  לא רק במתנות שהופרשו יש חובת ביעור אלא אף מי שבידו פירות טבל, מחובת מצות הביעור להפריש את כל המתנות: תרומות, מעשרות, חלה, ולקיים במתנות וברבעי מצות הביעור.

 

פירות החייבים במצות ביעור

  תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני, מעשר עני, חלה, רבעי וכן ביכורים לקט שכחה ופאה (עי' רמב"ם מעשר שני פי"א ה"ח וי"ב).

 

  מצות ביעור בפסח של השנה השביעית היא על פירות של שנה רביעית לשמיטה-הקודמת חמישית לשמיטה ושישית, פירות של השנה השביעית [גם אם נתחייבו במעשרות] פטורים מביעור בפסח של שנת השמיטה.

 

  בפסח של שנה רביעית חיוב הביעור הוא על פירות של השנים, שמיטה, ראשונה לשמיטה, שניה ושלישית. פירות של השנה הרביעית אינם חייבים בביעור בפסח של השנה הרביעית.

 

חלה ורבעי

  לא מצאנו מפורש בפוסקים דין חלה מעיסה שנתגלגלה בשנה שביעית מקמח של השנה שישית, אם פטורה מביעור בפסח של שביעית, כיון שבחלה נתחיבה בשביעית או חיבת בביעור שהקמח הוא של שישית. וכן לא מצאנו דין חלה מעיסה שנתגלגל בשביעית מקמח של שביעית [דאולי ביעור חלה לא תלוי במנין השנים אלא כל שבזמן הביעור חייב בחלה חייב בביעור. אמנם מחיטת אר"י לא מצוי קמח של אותה שנה לפני פסח]. במנחת יצחק חלק ה' סי' ק"ה לגאון רבי יצחק יעקב ויס זצ"ל כתב שחלה מעיסה שנתגלגלה ברביעית מקמח של שנה שלישית חיבת  בביעור בפסח של רביעית, ומשמע שם שחלה מעיסה שנתגלגלה ברביעית מקמח של רביעית, פטורה מביעור בשנה הרביעית. [ויתכן שגם יסבור שפירות רבעי של שנה רביעית ושביעית פטורים מביעור בשנתם].

 

  גם לא מצאנו מפורש בפוסקים אם פירות רבעי של שנה רביעית חיבים בביעור בפסח של רביעית – ויש מי שכתב מסברה שחיבים בביעור. [ייתכן שלפי דבריו גם חלה מעיסה שנתגלגלה בשביעית מקמח של שביעית חיבת בביעור] עי' בחוברת הליכות שדה גליון 70 ו- 71 מה שכתב בדין חלה ורבעי הרב הגאון אברהם דוד רוזנטל שליט"א ובהערות שם.

 

זמן הביעור

  זמן הביעור הוא ערב יו"ט של פסח של שנת השמיטה ושל השנה הרביעית לשמיטה. י"א שהביעור הוא בערב יו"ט ראשון של פסח וי"א בערב יו"ט אחרון של פסח. ויש לחוש לשתי הדעות.

 

פירות הפטורים מביעור

  פירות דמאי [דמאי = דא מאי, כלומר פירות של עם הארץ, ובזמן שרוב עמי הארץ היו מעשרים] פטורים, ואף שאסור לאכולם ללא הפרשת מעשרות, מביעור הם פטורים, דרוב עמי הארץ מעשרים. פירות "ספק טבל" חייבים בביעור ואינם בכלל דמאי.

 

קביעת הפירות לשנתם

  כאמור פירות השנה הרביעית פטורים מביעור בפסח שנה רביעית [וכן פירות שביעית בפסח שביעית] הפירות נקבעים לשנתם אם הם של שנה רביעית ופטורים או שנה שלישית וחיבים עפ"י שלב מסוים בגידולם. כלומר אם לפני כניסת ראש השנה של השנה הרביעית הפרי הגיע לאותו שלב, הוא נקבע כפרי של השנה השלישית וחייב בביעור בפסח של השנה הרביעית, אם בכניסה של ראש השנה הרביעית עדיין הפרי לא הגיע לשלב הקובע, והגיע אחר ראש השנה של השנה הרביעית, הוא פרי של השנה הרביעית, ופטור מביעור בפסח של רביעית [יתחייב בביעור בשנה השביעית].

 

  יש לזכור שראש השנה לאילנות הוא ט"ו בשבט, ולשאר הגידולים תבואה קטנית ירקות – ראש השנה הוא א' בתשרי. השלב הקובע בפירות האילן היא חנטה, לכן פרי אילן שחנט לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית שייך לשנה השלישית. השלב הקובע לתבואה וקטנית [קטנית = שזרעו נאכל ואינו פרי אילן] הוא שליש גידולו, הגיע לשליש גידולו לפני ראש השנה, א' תשרי, של השנה הרביעית, שייך לשנה השלישית. הגיע לשליש גידולו לאחר כניסת ראש השנה של השנה הרביעית שייך לשנה הרביעית. ירקות נקבעים לפי לקיטה. נלקטו בשנה השלישית לפני ראש השנה של השנה הרביעית שייכים לשנה השלישית[1]. יתר פירוט ראה בהערה 1.

 

פירות האילן

  פירות האילן ראש השנה שלהם הוא ט"ו בשבט ונקבעים לשנתם לפי זמן החנטה, חנטו לפני ט"ו בשבט הם פירות שנה שעברה. חנטו מט"ו בשבט ואילך הם פירות השנה. (כלומר חנטו לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית הם פירות שלישית חנטו מט"ו בשבט ואילך הם פירות רביעית. פירות האילן המצויים בשוק בערב פסח הם פירות שנה שעברה וחיבים בביעור. גם כל פירות ההדר הנמצאים בשוק ערב פסח חיבים בביעור. [יתכן ויהיו שסק אפרסק וענבים מבכירים לפני פסח, והם פטורים מביעור].

 

  יש פירות אילן שלענין הפרשת תרומות ומעשרות שמחמת ספק אם הם פירות שלישית או רביעית, יש להפריש מהם גם מעשר שני ולפדות בלי ברכה וגם מעשר עני, כלומר מפרישים שני מעשרות מספק, אך מספק הם גם חיבים בביעור. אמנם מעשר השני עצמו פטור מביעור [דמפרישים מעשר שני אולי הם של רביעית, וא"כ פטורים]. [ואם מפריש גם מעשר שני וגם מעשר עני מחמת ספק אם נקבעים לשנתם לפיחנטה או לקיטה כגון הדרים, לדעת הגר"א בהערה 1 מסתבר שגם מעשר השני חייב בביעור.] לענין ביעור בשביעית ראה בסוף הערות.

 

קופסאות שימורים

  קוד התאריך שעל גבי הקופסא אינו תאריך של שימור הפרי אלא תאריך המילוי לתוך הקופסא, פעמים שבעונה משמרים את הפרי במיכלים או קופסאות גדולות ואח"כ מעבירים אותו לקופסא קטנה. על הקופסא מופיע תאריך המילוי כך שיתכן שהתאריך על הקופסא היא משנה רביעית אך תוכן הקופסא מהשנה השלישית, וחיבים בביעור. גם אם ידוע שהמוצא העיקרי שבקופסא היא משנה רביעית, אם לא ברור שכל המוצרים שבהם הם משנה רביעית יש לקיים בהם מצות ביעור.

 

הביעור

  כל מי שיש בידו פירות החיבים בביעור בערב יו"ט של פסח עליו:

א. להפריש תרומות ומעשרות וחלה לפדות מעשר שני ורבעי; ב. לקיים במתנות ובמעשר שני ורבעי מצות ביעור.

 

  לפי המנהג המקובל שאין נותנים תרומה ותרומת מעשר וחלה לכהן, ומעשר ראשון אין נותנים ללוי, גם בשעת הביעור אין צריך לתת המתנות לכהן ולוי, אלא נוהג במתנות כדרכו כל השנה. ויש מי שכתב שחלה ותרומה טמאה יש לשרוף בזמן הביעור.

 

  הנוהגים לתת את המתנות לכהן וללוי, יש להם לבער את המתנות בערב יו"ט של פסח, כלומר לתת את המתנות לכהן וללוי.

 

ביעור מעשר עני

  מי שהפריש מעשר עני או שיש בידו מעשר עני מטבל ודאי שחיבים לתת לעני [ספק מעשר עני אין חיבים לתת לעני] מצות הביעור היא לתת את מעשר העני בערב יו"ט של פסח. דרך הקנאת מעשר העני כדרך שמקנה כל השנה, ראה הליכות שדה מס' 64 וגליון מס' 81.

 

ביעור מעשר שני ורבעי

  ביעור מעשר-שני ורבעי בזמן הזה הוא לאבד אותם מהעולם, את הפירות עצמם או את המטבע בו נפדו. יש לאבד גם את ה"פרוטה החמורה" שבמטבע[2]. מעשר שני מפירות שנה רביעית ומטבע שבו נפדה מעשר שני מפירות שנה רביעית, וכן אם הפרוטה חמורה היא מפירות שנה רביעית פטורים מביעור בשנה הרביעית.

 

  את פירות מעשר השני ורבעי יכול לחלל בערב פסח על מטבע ולאבד את המטבע. וכן מי שיש לו מטבע של מעשר שני ורבעי יכול לפדותו על מטבע "קטן" ששוה לפחות פרוטה[3]. וכן מי שיש לו כמה מטבעות של מעשר שני כגון שייחד יותר ממטבע אחד לחלל עליו יכול לפדות את כל המטבעות על מטבע "קטן" ולאבד בערב יו"ט את המטבע הקטן.

 

  אם מחלל את מטבע מעשר השני על מטבע קטן עליו לחלל גם את ה"פרוטה חמורה" [ולכן לא יאמר כדרכו: "מעשר שני שבמטבע חוץ מפרוטה חמורה שבו מחולל…" אלא יאמר: "מעשר שני שבמטבע זה [שבמטבעות אלו] מחולל הוא וחומשו שצריך על מטבע זה3*". ואת המטבע הקטן יש לבער, לאבד מן העולם בערב יום טוב.

 

ביעור מטבע

  מטבע שיש בו קדושת מעשר שני [מפירות השנים שחיבים בביעור] חיבים לאבד בזמן הביעור, דרך האיבוד כתב בשו"ע רצ"ד ו' "וישליך הפרוטה לים הגדול[4] או ישחקנה[5] ויפזרנה לרוח או ישליכנה הנהר אחר השחיקה" ונראה דאם מניח את המטבע בחומצה הממיסה ומפרקת אותו הוי איבוד.

 

שימורים

  מי שיש בידו שימורים, בקבוקי משקאות וכד' החייבים בביעור ואינו יכול לפותחם כדי לעשר ולקיים מצות ביעור, מחשש שיתקלקלו, בשעת הדחק יכול להפקירם בפני שלשה אפילו הם אוהביו (ובטוח בהם שלא יזכו מההפקר) ויאמר בפניהם: "אני מפקיר את… הנמצאים ב… ואף שהם בביתי איני רוצה לזכות בהם". היות והפירות הם הפקר לא מוטלת עליו חובת הביעור.

 

  כאשר ישתמש בשימורים, במשקאות, ויפתחם, יזכה בהם ויקיים בהם מצות ביעור בו ביום[6].

 

עבר ולא ביער

  פירות שלא קיימו בהם מצות ביעור בזמן הביעור, לא נאסרו ודעת החזו"א שאף פירות מעשר שני ורבעי [שביעורם הוא איבוד] לא נאסרו. ויש סוברים שפירות מעשר שני ורבעי החיבים בביעור אם לא נתבערו בזמן הביעור – נאסרו. ונראה שלדעת האוסרים מעשר שני ורבעי אחר זמן הביעור, אי איפשר לפדותם אלא חייב לבער את הפירות עצמם.

 

  יש שכתב שלא רק מעשר שני שלא נתבער נאסר, אלא אף מעשר שני מפירות שהיו טבל בזמן הביעור נאסר, ואי אפשר לפדותו [ראה לקמן כיצד יש להפריש מעשר שני לשיטה זו][7].

 

  במנחת שלמה לגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שליט"א סימן ס"ה ב' כתב שאפשר שגם האוסרים מעשר שני אחר זמן הביעור, דוקא מעשר שני עצמו אך לא פירות הטבולים למעשר שני ולכן גם אחר זמן הביעור מפריש מהם תרומות ומעשרות ויכול לפדות את מעשר השני ולבער את המטבע בו ביום.

 

  פירות טבל שלא נתבערו בזמן הביעור חייב לקיים מצות ביעור בו ביום. כלומר להפריש תרומות ומעשרות, וחלה. מעשר-עני-ודאי חיב לתת לעני בו ביום, לבער מעשר שני הפירות עצמם בו ביום. לשיטות שאפשר לפדות יפדה מעשר שני ויבער את המטבע בו ביום. [והנוהגים לתת תרומות ומעשר לכהן וללוי, יתן בו ביום וכן לדעה דלעיל שתרומה וחלה טמאה יש לשרוף, ישרפם בו ביום, ראה לעיל פרק "הביעור"].

 

  אם צריך לבער את פירות מעשר-שני עצמם, לשיטות שמעשר שני וטבל שעבר עליו זמן הביעור אי אפשר לפדות, או שאם יפדה מעשר שני על מטבע, קשה לו לאבד את המטבע בו ביום[8], ועדיף לו לאבד את פירות מעשר-שני עצמם. לפני שמפריש תרומות ומעשרות ייחד פירות למעשר שני [כדי שיוכל לבער את הפירות] כלומר יפריד מכלל הפירות 9%  או קצת יותר [בנוסף ליותר מאחד ממאה שמפריד כרגיל, ויניח את ה- 9%  מובדל מכל הפירות] יאמר נוסח הפרשת תרומה ומעשר ראשון ותרומת מעשר כרגיל. אך בהפרשת מעשר שני לא יאמר כרגיל "… ומעשר שני בדרומו" [של כלל הפירות] אלא יַראה באצבעו על ה-9% שהפריד ויאמר: "… ומעשר שני בפירות אלו"[9] ולא יפדה אותם כלומר לא יאמר "… ומחולל הוא" אלא יבער את פירות מעשר השני עצמם באותו יום.

 

חלה ממצות

  כאמור חלה ממצות של שנה רביעית ושביעית חיבת בביעור בערב פסח של אותה שנה. לכן בשנת הביעור יש להפריש מכל המצות חלה בערב פסח ואין להפריש על מקצתם בערב פסח ועל מקצתם בחול המועד.[10]

 

_____________________________________________________________

 

[1] ירקות ראש השנה שלהם א' תשרי ונקבעים לשנתם לפי לקיטתם. כלומר נלקטו בשנה רביעית – אחר כניסת ראש השנה, הם פירות של שנה רביעית נלקטו בשנה שלישית –  לפני כניסת ראש השנה, הם פירות שנה שלישית. וי"א שלקיטה לאו דוקא אלא הזמן שבו נשמר הפרי – שאינו משביח יותר במחובר הוא הקובע. נגמר בשנה השלישית (לפני ראש השנה) הוא פרי של שלישית, אף שנלקט בשנה הרביעית.

  ודעת הגר"א שלענין ביעור, אם הגיע לעונת המעשרות בשנה שלישית חייב בביעור אף שגדל והשביח ונלקט ברביעית.

  תבואה וקטניות ראש השנה שלהם הוא ' תשרי ונקבעים לשנתם לפי הבאת שליש. כלומר אם הגיעו לשליש גידולם בשנה שלישית (לפני כניסת ראש השנה של רביעית) הם פירות שנה שלישית. אם הגיעו לשליש גידולם בשנה רביעית (אחר ראש השנה) הם פירות רביעית.

 

פירות האילן (פרט להדרים)

  ראש השנה שלהם ט"ו בשבט ונקבעים לשנתם לפי החנטה. חנטו בשנה שלישית (לפני ט"ו בשבט של רביעית) הם פירות של שלישית, חנטו בשנה הרביעית (מכניסת ט"ו בשבט ואילך) הם פירות של שנה רביעית.

  חנטה – י"א כשהפרי ניכר אחר נפילת הפרח וי"א הבאת שליש. זיתים וענבים לכל הדעות הבאת שליש.

 

אתרוג (פירות הדר)

  ראש השנה של אתרוג הוא ט"ו בשבט כאילן, ונקבע לשנתו לפי לקיטה או גמר פרי כירק, אתרוג שנלקט [או נגמר הפרי] בשנה השלישית (לפני ט"ו בשבט של רביעית) ונלקט בשנה רביעית (מכניסת ט"ו בשבט ואילך) ספק אם הוא של שלישית או רביעית וצריך להפריש גם מעשר עני (שלישית שנת מעשר עני) וגם מעשר שני (רביעית שנת מעשר שני) ולפדותו בלי ברכה וחיבים בביעור מספק שהם פירות שלישית. אמנם את המעשר שני עצמו אין צריך לבער דממ"נ אם חיבים במעשר שני הרי משום דאזלינן בתר לקיטה, א"כ הם פירות של השנה הרביעית. אכן לפי דעת הגר"א לעיל גבי ירקות שאף שנלקטו ברביעית כל שהגיעו לעונת מעשרות בשישית חיבים בביעור, מסתבר שגם מעשר שני של ההדרים הנ"ל חיב בביעור.

[2] אם אין במטבע בו הוא פודה "פרוטה חמורה" אי אפשר לפדות עליה מעשר-שני פחות משוה פרוטה. [מעשר שני פחות משוה פרוטה מצוי במיוחד אם לא כל מרכיבי המוצר טבולים למעשר שני אלא רק חלק, כגון במשקאות שרק פרי אחד ממרכיביו חייב במעשר שני].

  במטבעות של קרן המעשרות יש פרוטה חמורה גם בפסח עצמו ומיד אחר פסח. [ביו"ט אחרון של פסח אין פרוטה חמורה].

[3]  בר"ח אדר תשנ"ד שתי אגורות חדשות הן כפרוטה אחת.

3*  כתבנו "חומשו שצריך", שאולי יש במטבע מעשר שני שאינו חייב חומש, א"כ הוא מוסיף חומש רק על מה שצריך חומש. אם המטבע "הקטן" הוא שוה לפחות פרוטה ורבע אין צורך להקפיד על כך. עי' חזו"א דמאי ט"ו י"א (ד"ה יש) דמאי ג' ט"ז (ד"ה מיהו).

  כתבנו כפי הנוסח המקובל ולא הזכרנו לפדות כל דרגת חיוב על פרוטה בפני עצמה.

[4]  עי' ש"ך קמ"ו ס"ק י"ג שמשמע קצת שגירסתו בשו"ע הנ"ל "וישליך הפרוטה לים המלח" [במקום "לים הגדול"] ועי' ט"ז קמ"ו ס"ק י"ב.

  באמרי יושר זרעים בחלק "פסקים בשם החזו"א" אות כ' "בזמן הביעור היה מורה לקמט או לשבור את המטבע שמוליכה לים, אם לא בשעת הדחק".

[5] לא מצאנו כמה היא השחיקה אם מספיק לחתוך את המטבע למספר חלקים או שחיקה ממש. ועי' הערה 4 בשם החזו"א.

[6]  עי' במנחת שלמה סי' ס"ה לגאון רבי שלמה זלמן אוירבך שליט"א עצות נוספות לביעור שימורים.

[7]  לדעה זו, אם הפרישו מעשר שני ופדו אותו כנהוג, הפדיון לא חל, ובתוך הפירות  יש כ- 9% פירות הקדושים בקדושת מעשר שני שאי אפשר לפדותם, והם אסורים.

[8]  בקרן המעשרות מבערים מטבעות מעשר שני כל יום, והמנויים יכולים לחלל על מטבעות הקרן.

[9] כתבנו "בפירות אלו" דאולי הבדיל יותר מ- .9% .ואם יאמר "בצד דרום פירות אלו", אולי "צד דרום" או "בדרום הפירות" לא יכול להתפרש שהוא יותר מרבע הכמות (אולי חצי הכמות). המדוייק ביותר לומר "ומעשר שני בפירות אלו מצד העליון שלהם לכוון מטה".

[10] אם נאמר שראש השנה שנת המעשר לפירות האילן הוא א' תשרי אפשר לעשר מאתרוג שנלקט אחר ט"ו בשבט בשביעית על אתרוג שנלקט אחר ט"ו בשבט, ושניהם חנטו בשישית. אך אם נאמר דשנת המעשר לפרי האילן גם בשביעית מתחילה בט"ו בשבט כבשאר השנים יש מקום לומר דאין מעשרין מזה על זה.