הגדרת פרי וירק לענין ערלה

 הגדרת פרי וירק לענין ערלה

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש  שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא י"ט כ"ג)

מצות ערלה נאמרה לגבי עצי מאכל בלבד ולא לגבי ירקות.

קולמוסים רבים נשתברו בשאלה מהו פרי ומהו ירק,

נידון זה אינו מעשי רק לענין ערלה, אלא אף לגבי מצוות נוספות התלויות בארץ כגון כלאי זרעים ואיסור ספיחים בשביעית הנוהגים דווקא בירק ולא בפירות, וכגון שנות המעשר- פירות יש לשייך לשנת המעשר ע"פ זמן החנטה החל מט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות, ואילו ירקות– על פי זמן הלקיטה, החל מראש השנה.

כמו כן נוגע הדבר לענין ברכה האם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, וכשמדובר בברכת הריח האם נחשב הצמח לצמח עיצי וברכתו בורא עצי בשמים, או צמח עשבי שברכתו בורא עשבי בשמים. וכן לענין ברכת האילנות [ואיסור עקירת עצי פרי].

מאמר זה עוסק בהגדרת פרי וירק לענין ערלה ושאר הלכות.

מצאנו בגמ' ובפוסקים כמה סימנים מהו פרי ומהו ירק:

  • צמח שצריך לזורעו בכל שנה הוא ירק.
  • צמח שעליו יוצאים משורשיו הוא ירק.
  • צמח שבחורף ענפיו ועציו כלים והוא מתחדש בכל שנה מהשורשים שנשארו באדמה, להלכה נוקטים שדינו כירק.
  • צמח שנותן פירות תוך השנה הראשונה לזריעתו יש אומרים שהוא ירק וי"א שאין זה סימן מובהק לסמוך עליו אלא בהצטרף עוד אחד מהסימנים האחרים.
  • צמח שנותן פירות טובים בשנתו הראשונה ובשנה השניה הפירות פוחתים והולכים הן באיכותם והן בכמותם יש אומרים שהוא ירק.
  • צמח שאינו חי יותר מג' שנים יש אומרים שהוא ירק.
  • צמח שגזעו רך ואינו מעוצה וקשה דינו כירק.
  • צמח נמוך הנראה כירק. ויש אומרים שאף צמח שגזעו חלול דינו כירק.

בדורות האחרונים התעוררו הפוסקים לדון על כמה מיני צמחים אם להחשיבם כירק או כאילן ביניהם: בננה, חציל, פטל, צבר, קני סוכר, פאפיה, פסיפלורה [שעונית], פלפל חריף [שאטה], אננס ועוד.

בננה  

הבננה גדלה על ענף גזעולי (גבעול עבה הנראה כגזע), פרי הבננה מתחיל לגדול כחצי שנה אחרי השתילה והוא מבשיל יותר משנה לאחר השתילה. בשנה השניה אותו ענף מתייבש וגדל ענף חדש מן השורש עליו

צומחים אשכולות חדשים של בננות וכך ממשיך לגדול שנים רבות. בדעת השו"ע או"ח סי' רג נראה שדין הבננות כירק מטעם זה (וכשיטת הגאונים), שצמח שפירותיו אינם גדלים כל שנה על אותו גזע אלא כל שנה יוצא גזע חדש הוא ירק. ולדעתו זהו הסימן המוזכר בגמ' בברכות. הכפתור ופרח כתב עוד שני טעמים שהבננות נחשבים כירק, משום שאין להם גזע ממשי אלא עוקצי העלים נחשבים כירק, ומשום שהגזע אינו עצי והוא מתייבש ונרקב.

חציל

הרדב"ז דן בתשובתו היאך מותר לאכול חצילים שהרי הם מתקיימים שנתיים ושלוש וא"כ דינם כדין פרי, ולכאורה יש לאוסרם משום ערלה.

בשאלה זו דנו אף פוסקים נוספים ונאמרו מספר טעמים להתיר את אכילת החצילים:

הרדב"ז כתב היות והוא נותן פרי תוך שנה מהזריעה ואילנות לא נותנים פירות אלא מהשנה השניה או השלישית[1].

המהר"ם אלשיך: היות ופירותיו פוחתים והולכים משנה לשנה[2].

החזון איש:  הואיל ואינו יכול לחיות יותר מג' שנים[3]. [ובצירוף עוד סימן אחד מהסימנים הנזכרים לעיל].

שו"ת הלכות קטנות: היות וגזעו חלול[4].

רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח[5] כתב לאסור אכילת חצילים אך דבריו לא התקבלו להלכה.

פאפיה

רבי יוסף חיים מבגדד בספרו רב פעלים[6] הינו הראשון שדן באכילת הפאפיה והעלה שאין בפאפיה ערלה משום שעץ הפאפיה נותן פרי תוך שנה מזריעתו ונחשב כירק וכדעת הרדב"ז הנזכרת לעיל. מכיון שכבר הזכרנו שישנם מהפוסקים שלא סמכו על סימן זה לבדו לכן לדבריהם יש להחמיר בפאפיה בארץ ישראל ואין לאוכלה עד שיעברו ג' שנים.

בשנים האחרונות התברר שבארץ ישראל [וכן בארצות נוספת בחו"ל] עץ הפאפיה לא נותן פרי תוך שנה מזריעתו [רק בארצות החמות תיתכן מציאות כזו] לאור כך הורו הפוסקים שגם לאותם הנוהגים לסמוך על סימן זה- שיש פירות בשנה הראשונה- ללא סימן נוסף, מכל מקום כיון שבמציאות בא"י אינו כן, אין לאכול פאפיה עד שיעברו ג' שנות ערלה.

קרא עוד בנושא – ערלה בפרי הפאפיה

פסיפלורה (שעונית)

 

בפסיפלורה ישנה מציאות שגם בארץ ישראל יגדלו פירות בשנה הראשונה, ולכן יש הנוהגים להחשיב צמח זה כירק. כאמור דעת החזון איש שאין לסמוך על סימן זה לבדו, ולכן יש לנהוג בו שנות ערלה.

אננס

 

שנים רבות מקובל היה שהאננס הוא ירק וברכתו אדמה, לאחרונה יש שעוררו שהאננס דינו כפרי היות והוא נותן פירות יותר מד' שנים מאותו גזע ולפיכך דינו כפרי וצריך למנות שנות ערלה לאננס, אמנם טענות אלו נדחו ע"י רבני בית המדרש [ראה גיליוני הליכות שדה 202 ו-204] משתי סיבות:

א. מחמת שגודל פירותיו הולך ופוחת משנה לשנה וכמבואר לעיל זהו סימן שדינו כירק ולא כאילן.

ב. גזעו של עץ האננס אינו עצי ולאחר עקירתו הוא נרקב [עיי"ש בדבריהם].

קרא עוד בנושא- אננס ירק או עץ?

לסיכום: צמחים שהוגדרו כירקות על ידי הפוסקים על פי הסימנים הנ"ל, אין צורך לחשוש בהם לאיסור ערלה, וכן המנהג בבננות, תות שדה, חצילים ואננס.

פירות שיש בהם מחלוקת כגון פאפיה, פסיפלורה ופטל- יש להחמיר ולא לאכלם עד לאחר שלוש שנים, ובפרט בארץ ישראל.

 

 

 

 

[1] תשובת הרדב"ז ח"ג סי' תקלא, לאחר משא ומתן העלה הרדב"ז שמותר לאכול חצילים היות והוא נותן פרי תוך שנה לזריעתו דבר שלא מצינו באילן. ישנם מהפוסקים שסמכו על סימן זה בכל צמח שנותן פרי תוך שנה להחשיבו כירק היות ולדבריהם סימן זה מוזכר בתוספתא, לעומת זאת דעת החזון איש ועוד פוסקים שאין לסמוך על סימן זה לבדו אלא בצירוף עוד סימן אחד מהסימנים הנזכרים לעיל.

[2] כך מבואר בברכי יוסף סי' רצד אות ד' בשם המהר"ם אלשיך שהחציל בשנה הראשונה הוא טוב ומתוק ובשנה השניה נגרע מעט והוא מר ובשנה השלישית אינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק.

[3] חזון איש ערלה סי' יב אות ג' וטעמו שאין סברא שיהא אילן שפירותיו לעולם אסורין.

[4] ח"א סי' פג בהגהות בן המחבר המני"ח.

[5] פרק נו.

[6] חלק ב' או"ח סי' ל'

[7] עי' ישא יוסף (זרעים סי' ז') לענין פסיפלורה שדעת הגרי"ש אלישיב שאפשר לברך עליה בורא פרי העץ.

ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סי' קסה) לענין פאפיה שדינו כעץ גמור לגבי ברכה.