הבדלה על יין של שביעית
מאמר מדיוור חודש כסלו תשפ"ג
לקראת תחילת חלוקת היין ומיץ הענבים של אוצר בית דין, נביא כאן שאלה מעשית שנשאלה בבית ההוראה, הנוגעת לקיום מצוות הבדלה על יין של שביעית, ותשובתה בצידה.
שאלה: שמעתי שיש הנמנעים מלקחת להבדלה יין של שביעית. ברצוני לשאול אם יש ממש בדבריהם, ומה הטעם בדבר?
תשובה: אכן יש שכתבו להימנע מלהבדיל על יין של שביעית, אך להלכה אין לחוש לדבריהם, ומותר לכתחילה להבדיל על יין של שביעית.
אמנם המבדיל על יין של שביעית, אין לשפוך את היין מעל גדותיו לסימן ברכה באופן שלא ישתו את היין הנשפך ואין לכבות בו את נר ההבדלה.
ואף מי שרגיל תמיד לנהוג מנהגים אלו רשאי לכתחילה להבדיל על יין של שביעית, ואין בזה משום ביטול מנהג.
הרחבה:
בספר השמיטה (פרק ז אות ג הערה 4) כתב שאכן ראוי להימנע מלהבדיל על יין של שביעית, ודבריו הובאו גם בשמירת שבת כהלכתה (פרק ט הערה נה).
וטעמו, שיש בדבר משום הפסד ליין. שעד עתה היה ראוי לכל, ועתה לאחר שהבדיל עליו אינו ראוי לכל, שהרי הנשים נוהגות שאינן שותות מכוס של הבדלה, (כמובא במשנה ברורה סימן רצו ס"ק ט). ונמצא שכשהבדיל על היין מיעט מאפשרויות אכילתו, ודבר זה נחשב להפסד.
המקור לכך שמיעוט אפשרויות האכילה נחשב להפסד הוא במשנה (שביעית פרק ח משנה ז): אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה.
ובמשנה ראשונה (שם) פירש טעם הדבר, שכשמבשל את הפירות בשמן של תרומה הוא ממעט מאכילתם, שעד עתה היו ראויים לכל אדם ומשנתבשלו בשמן של תרומה אינם ראויים לישראל אלא לכהנים, ודבר זה נחשב כהפסד לפירות השביעית.
ודוגמא נוספת לכך מצינו בגמרא (פסחים יג ע"ב), שאין מביאין תודה בי"ד בניסן, משום שממעט זמן אכילת לחמי החמץ שבתודה, ונחשב כמפסיד את הקדשים.
ומזה יש ללמוד לענייננו שיש להמנע מלהבדיל על יין של שביעית, שמכיון שנהגו הנשים שאינן שותות מכוס של הבדלה נמצא שהמבדיל על היין ממעט באכילתו, שעד עתה היה ראוי לכל, ועתה הנשים נמענות מלשתותו.
גם בספר שבת הארץ (קונטרס אחרון סימן כב) כתב כן, אך כתב שיש לדון בדבר, שהרי אין מדובר בכמות גדולה של יין, ויש מקום לומר שבכמות קטנה מיעוט האוכלים אינו נחשב להפסד.
אכן, הראשונים פירשו את המשנה הנזכרת באופנים אחרים. יש שפירשו שהטעם הוא מפני שגורם הפסד לתרומה, שלא תיאכל לאחר הביעור. ויש שפירשו שהטעם הוא מפני שגורם להפסד לפירות השביעית, אם תיטמא התרומה.
ומכך שלא פירשו את המשנה כדברי משנה ראשונה יש ללמוד לכאורה שלא סבירא להו שיש כאן איסור מצד שממעט את הראויים לאוכלם.
וביאר בספר חוט שני (שביעית עמ' רסג, ותרומות פרק יא הלכה ס"ק טו) את טעמם, שאין זה דומה ללחמי תודה בערב הפסח. שלחמי חמץ לא יהיו ראויים לאכילה לאף אחד, אבל פירות שביעית שנתבשלו עם תרומה ראויים עדיין לכהנים, ויש כהנים רבים שיוכלו לאכלם, ואין זה נחשב כהפסד.
ולפי זה נראה שגם בענייננו אין חשש הפסד, שהרי גברים רבים מצויים לשתות היין.
ועוד שיש לומר שאף לשיטת המשנה ראשונה אין חשש להבדיל על יין של שביעית, שהרי מבואר ברמב"ם (שביעית פרק ה הלכה ד) שמותר לבשל מעט ירק של שביעית בשמן של תרומה אם כוונתו לאוכלו מיד. וביאר הכסף משנה את הטעם, שבאופן זה בוודאי לא יגיעו הפירות לידי הפסד. וגם בענייננו, כשעושה הבדלה ושותה מיד את היין – בוודאי לא יגיע היין לידי הפסד.
ועוד הוסיף בחוט שני (שם), שמה שאין הנשים שותות יין של הבדלה אין משום שאסור להם מן הדין לשתותו, אלא שכך נהגו בתורת מנהג בלבד. ומשום כך כתבו הפוסקים שאשה שאין מי שיבדיל עבורה תעשה בעצמה הבדלה ותשתה את היין. ועל כן אינו נחשב שממעט את אוכליו, שהרי מן הדין מותר גם לנשים לשתות. ואינו דומה למבשל פירות של שביעית ביין של תרומה, שהם אסורים לזרים ולטמאים מן הדין. וכן כתב בספר בית רידב"ז (סימן ה סעי' יח).
ובפרט שיין שנשאר מהבדלה והחזירוהו לבקבוק לתקנו, לא מצינו שנשים נזהרות שלא לשתות ממנו, ונמצא שגם לאחר שהבדיל לא נפסל היין לשתיית נשים.
ועל כן נראה להלכה שמותר לכתחילה להבדיל על יין של שביעית ואין לחשוש לדעת המחמירים בדבר.
אכן כתבו הפוסקים שיש מנהגים שנהגו ישראל לקיים ביין ההבדלה, ואסור לקיימם ביין של שביעית משום הפסד היין.
מנהגים אלו הובאו ברמ"א (אורח חיים סימן רצו סעיף א), וזה לשונו: נוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שיסיים בורא פרי הגפן, וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע. גם שופכין מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצים בו עיניו משום חיבוב מצוה.
וכתב בספר השמיטה (פרק ז אות ג הערה 4) שביין של שביעית אין לכבות את הנר, שהרי מפסיד בכך את היין והתורה אמרה לאכלה ולא להפסד.
וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ה ציון ההלכה ס"ק יט): יש להזהר כשמבדיל ביין של שביעית שלא לשפוך מהן לאיבוד, ולא לתת מהם לתוך עיניו ולתוך הכיסים, ולא לכבות בהם נר של הבדלה. וכן במילה שלא למצוץ ביין של שביעית, דכל זה הוי הפסד. וכן כתב בחוט שני (שביעית פרק ה הלכה ג).
וכן כתבו שם בנוגע למנהג הנהוג בליל הסדר בעת אמירת ההגדה, לשפוך מן הכוס בשעה שאומר עשרת המכות (כמובא ברמ"א בהלכות פסח סימן תעג סעיף ז), שאותם הנוהגים שלא לשתות מהיין הזה, אלא לשפוך אותו, יש להם להמנע מלקחת יין של שביעית לכוס שני.
[ואמנם בשו"ת אור לציון (פרק ב שאלה ו) כתב להתיר לקיים מנהגים אלו ביין של שביעית לאלו הנוהגים כך תדיר בכל שנים, וטעמו שמכיון שכך הרגילות בכל השנים – מותר לעשות כן גם ביין של שביעית, ועיי"ש ראיותיו].
אלא שיש לדון האם מפני שאינו יכול לקיים מנהגים אלו ביין של שביעית, נאמר שעדיף לקחת להבדלה יין אחר, שאין בו קדושת שביעית.
שאלה זו נשאלה לפני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והורה שאם יש חשש שאנשים ימנעו משום כך מלקחת יין מאוצר בית דין, אזי יש להורות שההבדלה על יין של שביעית עדיפה על פני המנהגים הללו. שמנהגים אלו עניינם חיבוב מצוות ההבדלה, וחלוקת היין של אוצר בית דין נוגעת לעצם קיום מצוות השמיטה גופה.
ויש שעוררו שמכיוון שכבר קיימו את המנהגים הללו פעמים רבות, אולי יש להם דין של נדרי מצוה, (כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן ריד שכל מנהג טוב שנהג שלש פעמים יש לו דין של נדר), ונמצא שבעת שמתחילים להשתמש ביין של שביעית יש לערוך התרת נדרים.
אכן מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל השיב שאין צריך לערוך התרת נדרים על כך, משום שבוודאי לא קיבל על עצמו לנהוג כך כי אם ביין של שאר שנים, ולא ביין של שביעית.
הרחבת דברים בעניינים אלו ניתן למצוא בגיליון 'הליכות שדה', גיליון 196.
