מצויים אופנים רבים ושונים למחיצות המבדילות בכלאי זרעים וכלאי הכרם ומתעוררות בהם שאלות ונדונים שונים בגדרי מחיצות וגדרי הבדלת כלאים ,במאמר זה מתבארים כמה פרטים בענינים אלו, כחילוק בין מחיצות ממש למחיצות על ידי עומד מרובה וצורת הפתח, מחיצה שאין לפניה מקום ד' על ד', זריעת כלאים על גבי המחיצה ועוד שאלות מצויות למתבוננים בפרטי הלכות אלו.
רבי גבריאל מאיר שליט"א
מרבני בית המדרש ומחבר ספר 'כרם אפרים'
מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 223 – ניסן תשפ"ג
שיעור מחיצה המתרת ומבטלת עירבוביא בכלאים
א. קיי"ל שבכדי להתיר איסור כלאים בעינן מחיצה גבוהה י' טפחים לחלק בין המינים, ובשיעור רוחב המחיצה נחלקו הראשונים בעירובין טז, ב למסקנת הגמרא שם, אם בעינן מחיצה ג' טפחים או ד' טפחים, עיין דרך אמונה פ"ז ס"ק עח, ובמה שכתבתי בס"ד בכרם אפרים סי' רצו סעיף מו ס"ק רכה.
ועיין עוד מה שביארתי בס"ד בעבודת הכרם סי' רצו סעיף נג )ד"ה משלשה( שאף אם אין מקום ד' טפחים בין המחיצות מותר לזרוע שם מין אחר, דהמחיצה מבטלת את העירבוביא אף אם אין שיעור מקום בצד המחיצה, והבאנו על זה כמה ראיות מהראשונים ומהירושלמי.
אם סגי בהבדל גובה י' טפחים בלי דין מחיצה לבטל עירבוביא בכלאים
ב. עוד נראה שאם יש הבדל גובה של י' טפחים בין המינים אין איסור כלאים, אף שאין שם דין מחיצה, כגון שתי גזוזטראות זו בצד זו שיש ביניהם הבדל גובה של י' טפחים, מותר לזרוע בהם שני מינים, אף שאין שום מחיצה המחלקת ביניהם, דהבדל גובה הוי שינוי רשות לענין כלאים לבטל את העירבוביא, עיין חזו"א יב כג ד"ה והתני שכן מבואר לכאורה בדבריו ע"פ הירושלמי[1], וכמו שנתבאר במראה הכרם סי' רצו ס"ק ריב[2].
ולכאורה היה נראה שדין זה תלוי בפלוגתא דהב"ח והט"ז באו"ח סי' עט בט"ז סק"ג לגבי איסור דברים שבקדושה במקום צואה, לדעת הב"ח הבדל גובה י' טפחים שאין בו דין מחיצה ]כגון שהצואה או האדם גבוהים זה מזה י' טפחים בלי הפרדת מחיצה[ לא מהני שיהא נחשב שהצואה ברשות אחרת, אבל לדעת הט"ז כל שהצואה או האדם גבוהים י' טפחים חשיב שאינם באותו רשות ומותר לדבר שם דברי קדושה, עיי"ש ראיותיו מכמה סוגיות, ובמ"ב שם ס"ק יא מבואר שלכתחילה יש להחמיר כדעת הב"ח, וא"כ לשיטתו לכאורה ה"ה שיש להחמיר לכתחילה לעניין כלאים.
מצדד להקל בהנ"ל לכו"ע לעניין כלאים
ג. מיהו יש לומר שלגבי כלאים דבעינן רק מניעת העירבוביא, לכו"ע סגי בגובה י' טפחים כדי לחלק ביניהם ולמנוע את העירבוביא, דומיא דמה שכתבנו דסגי במחיצה י' טפחים אף שאין מאחוריה רשות ד', שאף שאין לה תורת מחיצה לעניין רשויות, מ"מ לגבי כלאים סגי בזה כדי לבטל העירבוביא.
וכן מוכח בירושלמי פ"ז הל' ו בדין מעביר עציץ בכרם, דרק בתוך י' טפחים אסור, עיין חזו"א ג כח ו-יג ז, שכן מבואר מדבריו שם שמותר להעביר או להניח עציץ בכרם מעל י' טפחים, אף שאין שם מחיצות המחלקות, שכל שהוא למעלה מי' טפחים אינו אויר הכרם ומותר לזרוע שם .
מתבאר שבמקום שההיתר הוא מכח דין מחיצה, צריך שיהיה מאחורי המחיצה מקום ד'
ד. אמנם צריכים אנו למודעי שמה שנקטנו דסגי במחיצה ג' או ד' טפחים גם אם אין שיעור מקום מאחורי המחיצה, היינו דווקא במחיצה גמורה, דמחיצה גמורה יש בכחה לבטל העירבוביא גם אם אין לה תורת מחיצה לחילוק רשויות, אבל במחיצה שכל כח החלוקה שלה הוא מכח התורת מחיצה שבה, כגון צורת הפתח, אם אין אחריה ד' טפחים ממילא אין לה תורת מחיצה ואינה מועילה לכלאים, וכמבואר בחזו"א בדיני כלאים אות ד, ונתבאר בארוכה בעבודת הכרם סי' רצו סעי' מה ד"ה גבוה.
ונפק"מ בזה גם במחיצת עומד מרובה, שדינה שמותר לזרוע גם כנגד הפרוץ כמבואר בסי' רצה סעיף מו, דנראה שכל זה דווקא אם יש ד' טפחים מאחורי המחיצה, אבל אם אין שם ד' טפחים ,אף שכנגד המחיצה מותר דמציאות המחיצה מבטלת את העירבוביא, מיהו כנגד הפרוץ אסור ,שכיון שכל ההיתר של עומד מרובה הוא מדין תורת המחיצה שבו, א"כ הכא שאין כאן תורת מחיצה מכיון שאין מאחוריה שיעור ד' טפחים, ליתא להלכתא דעומד מרובה ולא מהני להתיר כנגד הפרוץ.
ראיה מהדרך אמונה, ובלבוד אינו כן
ה. וכן מבואר לכאורה בדרך אמונה )פ"ג הל' טו בביאור ההלכה ד"ה או גדר( לגבי מחיצה תלויה שיש תחתיה פחות מג' טפחים עד הקרקע, דמותר לזרוע על הקרקע משני צידיה, וזורע שם ג' מינים, שנים משני צידי המחיצה ומין שלישי תחתיה, דחוד החיצון שלה משני הצדדים גודר בין המינים שבצדדים כלפי המין שמתחתיה, וכתב שם דלכאורה בעי שיהיה ד' טפחים בין שני החודים, דבלא"ה ליכא תורת מחיצה לפחות מד' טפחים.
והיינו כנ"ל, שכיון שאין כאן מחיצה המפסקת במציאות, רק שדנים כאן דין מחיצה מכח חוד החיצון מדין לבוד, לכן בעי שיהיה שם ד' טפחים באמצע, דבלא"ה א"א להתיר לגבי שני הצדדים ,דממ"נ ליכא דין מחיצה כלפי צד אחד .
אמנם בלבוד יש מקום לומר דהוי כמחיצה גמורה מצד עצמה, דלבוד אמרי' גם בלי תורת מחיצה ,וא"כ בזה יתכן שלא איכפת לן שאין מאחורי המחיצה ד' טפחים, וכגון במחיצה של לבוד ע"י קנים, יש לומר שאף שאין מאחורי המחיצה ד' טפחים חשיב מחיצה לבטל העירבוביא, וא"כ ה"ה בגוונא דהדרך אמונה דאתינן עליה מתורת לבוד לא בעי שיעור מקום אחרי המחיצה[3], ואולי לכן לא נקט את זה כדבר פשוט, עיי"ש לשונו.
גדר גבוה י' טפחים ובא לזרוע משני הצדדים, על זקיפת הגדר, וגם על גביו
ו. בגדר העומד בין שתי שדות וזורע מין אחד מכאן ומין אחד מכאן בשני צידי הגדר, ובא לזרוע מין שלישי מעל הגדר ]אם זרעים לא מבטלי מחיצה, עיין ירושלמי פ"ב הל' ו וחזו"א יב, כד ד"ה ירושלמי[, אם זרע משני צידי הגדר למטה, מותר לזרוע אף אם אין בגובה הגדר רוחב ד 'טפחים ואין בו שיעור מקום, כיון שיש גובה י' טפחים בין הזרעים שלמטה לזרעים שעל הגדר ,וכמו שנתבאר באות ב דגובה י' טפחים חשיב שינוי רשות בכלאים.
ואם בא לזרוע על זקיפת הגדר עצמה תוך י' טפחים מגובה הגדר ]וממילא הוא תוך י' טפחים מהזרע הזרוע מעל הגדר[, בזה הדבר תלוי, שאם הגדר רחבה ד' טפחים למעלה מותר לזרוע שני מינים על זקיפת הגדר משני הצדדים, ומין שלישי על גבי הגדר למעלה, דהגדר הוי מחיצה כלפי הגובה שהיא רשות בפני עצמה, וממילא המינים הנטועים על זקיפת הגדר נמצאים מעבר למחיצה משני הצדדים, דחוד החיצון של הגדר משני הצדדים הוי מחיצה בין המינים שעל זקיפת הגדר למין שעל הגדר[4].
בהנ"ל באופן שהגדר אינה רחבה ד' טפחים למעלה
ז. אבל אם הגדר אינה רחבה ד' טפחים מלמעלה, דינה כך, שאם זורע רק מין אחד על גבי זקיפת הגדר מצד אחד, יכול לזרוע על הגדר מלמעלה מין שני, שאף שאין שם ד' טפחים מ"מ כיון שהגדר חשיב מחיצה כלפי הרשות שלמטה הוי מחיצה גם כלפי גובה הגדר עצמה, כדין גדר גבוה י' טפחים ואין בה ד' טפחים דעל גבה הוי רשות היחיד, ד"לאחרים עושה מחיצה לעצמה לא כ"ש", כדאי' שבת צט ב.'
אולם אם בא לזרוע שני מינים משני הצדדים על גבי זקיפת הכותל, נראה שאסור לזרוע מין שלישי מלמעלה, שכיון שבאים להתיר את המין השלישי מכח דינא דלאחרים עושה מחיצה לעצמו כל כ"ש, דמכח זה הוי על גבי הכותל כחלק מהרשות שלמטה, א"א לומר כן כלפי שני הצדדים, דאם חוד החיצון משני הצדדים הוי מחיצה כלפי גובה הכותל ממילא ליכא רשות ד 'טפחים בין שני החודים, וליכא מחיצה לד' טפחים, וכמו שנתבאר לעיל דהיכא שהמחיצה מחלקת מכח התורת מחיצה שלה, בעי מקום ד' טפחים לחול שם תורת מחיצה.
[1] . זה לשון החזו"א “אלמא אף דב' שורות ברשות אחת כיון שמופלגין י' טפחים אין מצטרפות, אלמא בהפלגה תליא מילתא" ע"כ, ושם איירי לענין חילוק שורות בכרם, ואולי יש מקום לחלק בין דין זה לדין חילוק בין זרעים לכרם או בין שני מיני זרעים, עיי"ש ס"ק כד ד"ה שם א"ל.
[2] . אולם עיין חזו"א כלאים ו, ג בשם הירושלמי דשתי שדות זו על גבי זו התחתונה מותרת כיון שיש לה גדר י 'טפחים, והעליונה מותרת כיון שיש לה חריץ י' טפחים, ומדנקט חריץ וגדר משמע דבעי דין מחיצה, ולא סגי בעצם הפרש הגובה, ואולי חריץ וגדר דנקט היינו הבדל הגובה. ]ואגב מה שנקט שם בחזו"א שכדי להתיר התחתון בעי גדר י' טפחים, לכאורה להמבואר בסי' יב, כד על פי הירושלמי דבכרם למעלה ותבואה למטה סגי בגובה ג' טפחים להתיר התבואה, לפי זה ה"ה בכלאי זרעים להיתר התחתון היה סגי שהעליון יהיה גבוה ג' טפחים, והא דבעי י' טפחים היינו להתיר את העליון.[
[3] . אמנם יש לומר דכה"ג גרע מלבוד דעלמא, דמתחת למחיצה המחיצה המציאותית אינה קיימת, שהרי היא גודרת רק כלפי הצד השני ולא כלפי מה שמתחתיה, וכל מה שגודר מתחתיה זה חוד החיצון של המחיצה ,וזה מועיל מתורת מחיצה, וממילא בזה שפיר בעינן שיעור מקום מאחורי המחיצה בכדי לתת לזה תורת מחיצה.
[4] . באמת לגבי כלאי זרעים יש לומר דלא בעי כאן דין מחיצה, דלהמבואר בחזו"א יב כד ע"פ הירושלמי דבשתי שדות זו למעלה מזו מותר לזרוע מין אחד למטה מין שני בזקיפת הגדר ומין שלישי בשדה למעלה, דכל אחד הוי מקום ניכר בפני עצמו, ובכלאי זרעים מותר כל שיש היכר ביניהם דומיא דראש תור ושתי וערב, א"כ לכאורה מאותו הטעם יש להתיר בנדון דידן לזרוע שני מינים משני צידי הגדר על זקיפת הגדר ומין שלישי על גביו, דכל אחד הוי במקום ניכר בפני עצמו ]אולם יש לומר שכל דברי החזו"א באופן שלמעלה יש מקום ד' טפחים דהוי מקום ניכר בפני עצמו, ומהטעם הזה דננו בזה באות ו רק מדין מחיצה.[