האם נוהג איסור כלאי זרעים בגידולים ייחודיים כפטריות ואצות? מאמר זה נוגע ביסודי הדין של גידול פטריות ואצות ים, גידולי מים, ועוד. כאמור לעיל סוגיות אלו עולות לאחרונה יותר ויש לבררם, וכדרכה של תורה הללו אוסרים והללו מתירים ועלינו להטות אוזנינו ולקנות לב מבין.

רבי גבריאל מאיר שליט"א
מרבני בית המדרש ומחבר ספר ’מראה אפרים'

כלאים בפטריות ובאצות ים

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 224 – תמוז תשפ"ג

ענף א
אם כלאים נוהגים בפטריות

חילוק דין כמהין ופטריות בין ברכה מעשרות ופאה, לשבת

א. קיי"ל שכמהין ופטריות אינם נחשבים גידולים מן הארץ וברכתם שהכל נהיה בדברו, והם פטורים מן המעשרות ומן הפאה, כמבואר בפאה פ"א מ"ד מעשרות פ"א מ"א, ולעניין ברכה טעמא יהיב בברכות מ ב' ונדרים נה ב' שאינם יונקים מן הארץ אלא מאוירא קא ינקי ומשו"ה אינן נחשבים פרי האדמה.
אולם לעניין שבת קיי"ל (שבת קח, א) שהעוקר פטריה ממקום חיבורה חייב משום תולדה דקוצר, דהוי עוקר דבר ממקום גידולו, והיינו שאף שאינה יונקת וצומחת מהקרקע, מ"מ הקרקע או כל דבר שהוא גודל עליה הוא מקום גידולה וכמבואר בנדרים (שם) ד"רבו מארעא", ולכן חייב עליו משום קוצר.

דינם לגבי שביעית

ב. ולעניין קדושת שביעית ואיסור ספיחים בכמהין ופטריות, בהוד צבי להגרצ"י אדלשטיין ז"ל מסיק שהוא תלוי במחלוקת ראשונים, אמנם בשיח השדה ח"ב בסופו (ליקוטים סי' ב) מצדד שאין בהם קדושת שביעית, וכן מסיק בדרך אמונה הל' שמיטה ויובל פ"ד (ס"ק יז ושם בביאור ההלכה ד"ה כגון), וכן נקטו הפוסקים.

יחקור בדין כמהין ופטריות לענין כלאים

ג. ויש לעיין מה דינם לעניין כלאים [בין לענין כלאי זרעים, בין לענין כלאי הכרם, ובין לענין איסור הרכבה], והאחרונים לא דברו בזה.
ובדרך אמונה פ"ג מהל' כלאים הל' ב בביאור ההלכה ד"ה יש מינין מצדד שאין בהם משום כלאים, שכיון שאינם נזרעים הם בכלל דשאים שאין זרעם ידוע, שכתב הרמב"ן שאין בהם משום כלאים, ועוד דיש לומר דחשיב מין שאין כמוהו מקיימים כיון שאין זורעים אותם והם גדלים מאליהם, עיי"ש, ושני טעמים אלה אינם שייכים אלא לגבי כלאי זרעים וכלאי הכרם, אבל לא לעניין איסור הרכבה.

ובפשטות שני טעמים אלה לא שייכים בזמננו, כיון שמגדלים פטריות בכמויות גדולות בכל העולם, דממילא הוי מין שכמוהו מקיימים, וכן חשיב זרעו ידוע כיון שזורעים ומגדלים אותם [אולם בזה יש לדון שהוא נקבע לפי חז"ל, שבזמנם לא היה זרעו ידוע, ואף שהיום מצאו צורה לבודד את הזרע שלהם אין זה בכלל זרעו ידוע, וכן משמע בחזו"א שדן לדינא על פי הרמב"ן בדשאים שמקיימים אותם למאכל בהמה, שאין בהם משום כלאי זרעים ,אף שבזמנו מסתמא כבר היו זורעים אותם].

ולא מסתבר שגדר מין שכמוהו מקיימים נקבע לפי זמן מתן תורה, שגם קוצים אין ידוע אם היו מקיימים אותם בזמן מתן תורה, אלא שבזמן חז"ל היו מקיימים אותם בערביא ולכן נוהג בהם כלאים במקומם, וא"כ ה"ה פטריות שכהיום הדרך לזרוע ולגדל אותם שפיר חשיבי מין שכמוהו מקיימים.

מבאר טעם להתיר כמהין ופטריות בכלאים

ד. אמנם לכאורה איכא טעמא אחרינא להתיר כמהין ופטריות בכלאים, דטעמא דפטריות פטורות מן המעשר יליף ר' יוחנן בירושלמי פרק קמא דמעשרות מדכתיב "את כל תבואת זרעך" ודריש כל שזורע ומצמיח יצאו כמהין ופטריות שאין נזרעים ומצמיחים, ומבואר שבפטריות לא שייך תורת זריעה ואינם נחשבים מין שזורע ומצמיח^[1], וטעם זה הובא בראשונים ריש מעשרות.

וא"כ מסתבר שה"ה לעניין כלאים דכתיב "שדך לא תזרע כלאים" דאין כמהין ופטריות בכלל האיסור, והיינו בין לעניין כלאי זרעים דכאמור כתוב בהם שדך לא תזרע (וממילא ה"ה לעניין הרכבה^[2] דילפינן מסמיכות דשדך לא תזרע ובהמתך לא תרביע^[3]), ובין לעניין כלאי הכרם שכתוב בהם לא תזרע כרמך כלאים.

ענף ב
בגדר אצות ים ואם כלאים נוהגים בהם

יחקור בדין אצות הגדלות בים, לכל דיני התורה

ה. ויש לעיין בדין אצות הגדלות בים, מה דינם לעניין ברכה, ולעניין איסור כלאים [היינו כנ"ל לגבי כל סוגי איסורי כלאים], וכן לעניין חיוב מעשרות.

דהנה צורת צמיחת האצות דומה לצורת צמיחת פטריות, שאין להם שרשים בקרקע אלא הם נאחזות על סלעים או על קרקע שבים, ויונקות ונזונות מהחומרים שבמים, ולפום ריהטא היה נראה שדינם כפטריות דממיא ינקי ולא מהקרקע, וא"כ ברכתם שהכל ופטורות מן המעשרות אף אם גדלו בים שבארץ ישראל, וכן אין בהם איסור כלאים למה שנתבאר שאין איסור כלאים בכמהין ופטריות, וכן מורים והולכים.

תולה דין האצות במה שנמסר בשם החזו"א שגידולי מים נחשבים לגידולי קרקע

ו. אולם מה שיש לדון בזה הוא על פי הנשמע מהוראת מרן החזו"א שגידולי מים [הידרופוניקה] דינם כגידולי קרקע, דמקובל מגדולי תלמידיו בשמו ז"ל שהמגדל במים בעציץ שאינו נקוב דינו כמגדל בקרקע בעציץ שאינו נקוב^[4], ולמדו מזה שצמחים שמגדלים אותם על גבי מים ושרשיהם מתפתחים בתוך המים ויונקים מהם דינם כגידולי קרקע, וכן דעת הגרצ"פ פרנק ז"ל בכרם ציון יב שדין גידולי מים כגידולי קרקע לכל דבר, וכן עולה מדברי מהרי"ל דיסקין בשו"ת סי' ז סק"א.

ביאור הדברים שאם מים לא היו נחשבים כאדמה, א"כ הגדל במים בעציץ שאינו נקוב לא היה נחשב לגידולי קרקע אפילו מדרבנן, דדין עציץ שאינו נקוב היינו שמדרבנן מחשיבים את האדמה שבעציץ כקרקע עולם, ואם מים לא חשיבי קרקע לא שייך לדון בהם דין עציץ שאינו נקוב.

ולהמבואר בדעת החזו"א דמים חשיבי כקרקע, היה נראה שכיון שהאצות יונקות ונזונות מהמים, אף שאינו על ידי שרשים, מ"מ כיון שעכ"פ משם יניקתם ומים הם כקרקע, ממילא דינם כגידולי קרקע, כמו גידולי מים, ולא דמו לפטריות שאין יונקות אלא מהאויר.

ולפי זה לענין ברכה נראה שדין האצות כגידולי קרקע וברכתן בורא פרי האדמה.

אולם בדרך אמונה פ"ב מהל' תרומות הל' א בביאור ההלכה ד"ה אוכל נקט בפשיטות שהגדל במים נחשב כגדל בקרקע רק מדרבנן, ולדבריו גם הגדל במים שבקרקע אינו נחשב גדל מן הקרקע מן התורה, דמים לאו כקרקע דמי, ומן התורה הוי כגדל באויר, ומ"מ כתב שם שאם יש במים חלקי עפר וחומרים מזינים לצמח יש לומר שהמים כקרקע ממש, ולפי זה באצות שפיר יש לומר גם לשיטתו דהמים חשיבי כקרקע, והוו גידולי קרקע, וכמו שיתבאר באות י.

אף לשיטת החזו"א הנ"ל יש לדון שהאצות לא נחשבות גידולם מן הארץ

ז. אולם לעניין מעשרות יש לדון, דיש לעיין בגדר פטור הפטריות ממעשרות מפני שאינן נזרעים ומצמיחים כמו שהובא לעיל מהירושלמי ריש מעשרות, היינו כיון שאינם נזרעים וצומחים מהקרקע, דלפי זה אם מים חשיבי קרקע, א"כ אצות שבים נזרעים ומצמיחים מהקרקע.

אמנם אם טעם הפטור הוא מפני שלא שייך שם זריעה וצמיחה בפטריות, דצורת גידולן אינה נכללת בשם זריעה, דאין תורת זריעה על הגידול שלהם, לפי זה מסתבר שה"ה אצות שבים שצורת גידולם כפטריות שאין להם שרשים וזרעים, הרי הם פטורות מן המעשרות ככמהין ופטריות.

ולמה שנתבאר שכלאים לא נוהגים בפטריות כיון שגם בכלאים בעינן שם זריעה, לפי זה דין כלאים באצות תלוי בהנ"ל, כמבואר.

דן כנ"ל גם מדברי הרמב"ם לגבי פטור כמהין ופטריות מן הפאה

ח. עוד יש לדון מלשון הרמב"ם בפ"ק דפאה דגידולו מן הארץ היינו "שיהיו לשורשיו שריגים משתרגים תחת הארץ ובהם יפרה, להוציא הכמהין והפטריות שאינם חייבים בפאה מפני שאמר הכתוב קציר ארצכם", ומבואר שכדי שיהיה מוגדר כגידולו מן הארץ צריך שיהיה לו שרשים המתפשטים מתחת לקרקע, ולא סגי במה שניזון ממגעו בקרקע, וכן משמע קצת לשון הר"ש שם "כמהין ופטריות אין להם שורש בארץ ויוצאים משמנונית הקרקע ומאוירא קא רבו", ולפי זה יש מקום לומר שאף שהאצות ניזונות מהמים, אמנם מזונם הוא מעצם מגעם במים, ואין מוציאים שרשים לחפש מזונם במרחקים במים.

אם לא דנימא שכיון שהאצה עצמה מתפשטת בעומק מים, א"כ אינה צריכה שרשים ,שהיא עצמה משמשת כשרשים לצמיחתה, והרי היא כירקות שהם עצמם שורש שאינם צריכים לשרשים נוספים על מנת להחשיבם גידולי קרקע, שהרי הם עצמם השורש שלהם והוא הדין לאצות לגבי המים שדינם כקרקע, וממילא לא שייך בזה טעמא דהרמב"ם הנ"ל.

בביאור הסוגיא דגיטין דמיא כארעא סמיכתא

ט. ובעיקר מה דמטו משמיה דהחזו"א שדין מים כקרקע, לכאורה עיקר הנדון תלוי בסוגיא דריש גיטין (ז, ב-ח, א), דבגמרא שם ז, ב תולה עולא דין עציץ המונח על גבי יתידות בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בזרעים הגדלים בספינה הבאה מחו"ל, ודחי רבא דלמא טעמא דר' יהודה בספינה מפני שהיא עשויה לברוח, ודלמא טעמא דרבנן בספינה משום דמיא כארעא סמיכתא דמיא.

ויש לדון בביאור הא דמיא כארעא סמיכתא, אם הוא סברא לגבי דין הפסק בין העציץ לקרקע, דמים עדיפי מאויר ולא חשיבי הפסק, דלגבי זה כארעא סמיכתא דמו והוי כאילו הספינה גוששת בקרקע, או שהמים עצמם כקרקע לגבי זריעה וממילא הספינה המונחת על המים כמונחת על גבי קרקע, וכבר נסתפק בזה בשיעורי הגר"ש רוזובסקי ז"ל [ובדרך אמונה פ"ב מהל' תרומות הל' א נקט בפשיטות שהכוונה רק דלא הוי הפסק.]

ידון אם דברי החזו"א בגידולי מים תלויים בביאור הסוגיא הנ"ל

י. ולכאורה בזה תלוי הא דמטו בה משמיה דהחזו"א כנ"ל, דלהצד הראשון המים עצמם אינן קרקע, וא"כ צמח הגדל במים לא חשיב גידולי קרקע, אבל אם נפרש כהצד השני דכארעא סמיכתא דמיא היינו שהמים עצמם הם קרקע, לפי זה מבואר כהחזו"א, ומבואר שהחזו"א הבין כהך צד.

אלא שגם אם ננקוט כהצד הנ"ל עדיין צריך ביאור מנ"ל להחזו"א דנקטינן כהך סברא דהש"ס דמיא כארעא סמיכתא, דהש"ס נקט הך סברא רק לדחות את דברי עולא שדין עציץ המונח על גבי יתידות תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן בספינה, דיתכן לומר הך סברא וממילא לא מוכח כעולא, אבל אין הכרח שכן הוא על פי האמת, וצ"ע .

אמנם בסוגיא דגיטין יש לומר דאיירי במים שאין הצמחים שבספינה ראויים לגדול בהם ,דמשו"ה לא חשיבי הנך מים כקרקע, אבל החזו"א איירי במים שיש בהם חומרים מזינים שהצמח הנשתל בהם ראוי לצמוח מהם, דבכה"ג המים משמשים אותם כקרקע, וכן באצות הגדלות בים שמי הים משמשים אותם כקרקע ויש בהם את כל החומרים הנצרכים לצמיחתם ,שפיר יש לומר דהמים חשיבי לגבייהו כקרקע, וממילא האצות חשיבי גדלים בקרקע^[5]. 

[1] .  ובירושלמי שם איכא עוד טעמא בשם ר' יונה “שהארץ פולטתן", ומפרש שם מהר"א פולדא דהיינו שאינם יונקים מן הארץ כמבואר בברכות, וס"ל ר' יונה שלכן אינם נקראים זרע הארץ, וגם לפי טעם זה נראה שאין איסור כלאים בפטריות, כיון שבכלאים כתוב שדך לא תזרע, ואין פטריות בכלל זריעה בשדה .

[2] .  הנדון באופן שמרכיב או עושה הכלאה גמורה בין שני מיני פטריות, אבל פטריות הגדלות על עצים נראה שאינם בכלל הרכבה ואין איסור לקיים אותם, שאינם מתחברים ומתאחים בעץ כלל, אלא העץ משמש להם מקום גידול בעלמא, ואף שאסרו (כלאים פ"א מ"ח) לנטוע ירקות בתוך סדן של שקמה, צריך לומר שהירק יונק מהעץ ומתחבר אליו קצת, משא"כ בפטריות שאין העץ אלא מצע לגדל עליו.

[3] .  והיה מקום לומר שכיון שאיסור הרכבה אינו איסור התלוי בארץ, והוא אסור מן התורה אפילו בחוץ לארץ כיון שהוא נלמד מכלאי בהמה, ממילא לא ילפינן ליה מלא תזרע גם לגבי דין זורע ומצמיח, וממילא גם פטריות בכלל.
אמנם זה אינו, שהרי קיי"ל שהרכבה מותרת מן התורה בעציץ שאינו נקוב, שאף שהוא נלמד גם מכלאי בהמה מ"מ גדר עיקר שם האיסור הוא שדך לא תזרע, ובעי זריעה בקרקע כמו כלאי זרעים, וממילא גם לענין פטריות ממעטינן ליה כיון שאינו בכלל זורע ומצמיח.

[4] .  הובא בקיצור הלכות שביעית להגר"י בויאר פי"ב סעיף ז, ומבואר שם דהיינו במים שיש בהם חומרים המסייעים לגידול, אבל במים בעלמא יש מקום להתיר, והאצות שאנו דנים בהם יש במים כל החומרים הנצרכים לגידולם.

[5] .  ועדיין יש לדון לגבי כלאים שכתוב בהם לשון שדה “שדך לא תזרע כלאים", דבסוטה מה, ב ממעטינן מתשנמצא צף על פני המים מדין עגלה ערופה מדכתיב “בשדה", מבואר שמים אין עליהם שם שדה, וא"כ ישלומר שה"ה לגבי כלאים, וצ"ת .