בעקבות מה שהתבאר בגליון אהלי זרעים 93 שישנם סוגי פירות בהם יתכן שיהיו תערובות של פירות משתי שנות מעשר נשאלנו כיצד יש להפריש תרומות ומעשרות מפירות אלו. שאלה זו נוגעת הן למערכות כשרות והן לכאלו הקונים פירות המפוקחים על ידי ועדות כשרות שאינן מקפידות על בעיה זו של תערובת שתי שנים, או מגדלים בחצירם.
להבנת הענין עלינו לברר מה דינה של תערובת פירות משתי שנות מעשר, כמו כן במרבית המקרים איננו יודעים בוודאות שיש בפנינו תערובת של שתי השנים אלא אנו בספק שמא יש לפנינו תערובת פירות משתי השנים ומשכך יש לדון מה הדין בספק.
ביטול בתערובת שתי שנים
מבואר במשנה ונפסק ברמב"ם שלא ניתן להפריש מפירות המשתייכים לשנת מעשר אחת על חברתה, והנה כאשר יש פירות מתערובת של שתי שנים, דינה לכאורה כמבואר במשנה במכשירין פרק ב "פירות שניה שרבו על של שלישית ושל שלישית על של רביעית וכו' הולכין אחר הרוב". היינו שכאשר מעורבים פירות של שתי שנים פירות המיעוט בטלים ברוב ומפריש מיניה וביה כדין הרוב. וכך כתב הרמב"ם הל' מע”ש פ"א הי"א.
ולפי זה כאשר ישנה תערובת של שתי שנות מע”ש, שאין בהן נפקא אם לעשות מע”ש או עני, יכול להפריש ממה נפשך, אם הרוב של שנה ראשונה כל הפירות בטלים ומשתייכים לשנה זו, ואם הרוב של שנה שניה, שאר הפירות בטלים ומשתייכים לשנה זו. ובתערובת של שנת מע”ש ומע”ע יכול להפריש מהתערובת ולומר אם רוב פירות אלו הן של שנת מע”ש הרי אלו מע”ש ואם מע”ע הרי אלו מע”ע, ויפדה את המעשר ויתנו לעני [ויש אופנים שצריך ליתנו לענים מדין צדק שלך ותן לו, ואכמ"ל].
אך בחזון איש (שביעית ז, טו) הקשה על המשנה מהמבואר בהדיא בגמ' בר"ה (יג, ב) שלרבנן שאין בילה ביבש אם עירב פירות שתי שנים אינו יכול להפריש מהתערובת, והרי לא מדובר בדוקא במקום מחצה על מחצה, ואף על פי כן מבואר שלא אומרים שהמיעוט בטול ברוב.
עוד הקשה החזון איש שהרי טבל לא בטל ברוב, ולכן העמיד את המשנה באופן שמצא קופה של פירות ואינו יודע של איזו שנה היא, והולכים אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ולא מדובר בתערובת ובביטול ברוב, אלא בספק ובהלך אחר הרוב, כלומר שהגיעו לידיו פירות ואינו יודע אם שייכים לשנת מע”ש או לשנת מע”ע. אמנם החזון איש עצמו מעיר שבפירוש הרא"ש למשנה מבואר לא כך, ונראה שפרש המשנה בתערובת של שתי שנים ובביטול ברוב, והנח את דבריו בצ"ע. [וכדברי החזון איש נראה ברמב"ן וברשב"א בחולין ו, א שהביאו את המשנה לגבי דין הלך אחר הרוב. ויעויין בביהגר"א יו"ד שלא ס"ק קצג ובטורי אבן ר"ה יג, ב ומהרי"ק על הרמב"ם הל' מע"ש פ"א הי"א וישועות מלכו שם, שנחלקו בזה].
והנה אף אם בתערובת שתי שנים אין ביטול ברוב היה מקום לדון בזה מצד בילה ולומר שבבלול עלה בידו בשוה משתי השנים אבל כיון דלהלכה אין בילה ביבש, וביטול נמי לא אמרינן כאשר מפריש מתערובת שתי שנים תמיד עליו לחוש שמא לא עלה בידו כמות מספיקה להפרשה מכל שנה על שנתה.
דעות הראשונים בקביעת שנת המעשר
אמנם מאחר ונחלקו הראשונים מהו השלב הקובע את השתייכות הפירות לשנת מעשר אחת עלינו לברר האם הפירות שבפנינו שייכים לשנות מעשר שונות לכו"ע והאם בתורת ודאי, או מספק.
נחלקו הראשונים מהו השלב הקובע את השתייכות הפרי לשנה, דעת הרמב"ם ש'עונת המעשרות' כשהפרי מתחיל להבשיל [הבאת שליש] היא הקובעת, פירות שהחלו להבשיל לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה אחת ופירות שהחלו להבשיל אחרי ט"ו בשבט שייכים לשנה שניה, ודעת התוספות שהחנטה שזהו השלב בו נראה הפרי היא הקובעת, ולכן פירות שהחלו לגדול לפני ט"ו בשבט שייכים לשנה אחת ואילו פירות שהחלו לגדול אחרי ט"ו בשבט שייכים לשנה השניה.
וכתב בדרך אמונה עפמש"כ בחזון איש שביעית ז, יב, דהעיקר להלכה כשיטת הרמב"ם שחנטה של פרי לעניין מעשר היא בשליש. אמנם מבואר שם (ס"ק טז בדינים העולים) וכן בקונטרס הלכות תרו"מ שיצא ע"פ מרן החזו"א דלמעשה יש לחוש לשני השיטות.
סוגי התערובות השונים
לאור זאת הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי כאשר אנו יודעים בוודאות שמעורבים בפנינו פירות השייכים לשתי שנות מעשר, בין אם התערובת היא בין פירות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ואחרי ט"ו בשבט, או פירות שחנטו לפני ואחרי ט"ו בשבט, או בהדרים פירות שנלקטו לפני ואחרי ט"ו בשבט. וכן אם יש להסתפק שמא מעורבים פירות שהגיעו לעונה"מ לפני ט"ו בשבט וחלק הגיעו לאחר ט"ו בשבט, אין להפריש מהתערובת אלא יש לתקן כל פרי בפני עצמו, או להביא פירות טבל משתי השנים ולהפריש מהם על התערובת ולומר בנוסח ההפרשה בכל התרו"מ שמעשר מכל שנה על שנתו.
אמנם במקרה בו לא יודעים בודאות שמעורבים בפנינו פירות משתי השנים והספק הוא שמא מעורבים בפנינו פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט עם פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט ניתן להקל ולהפריש מיניה וביה מן התערובת, משום שלפי הרמב"ם וכפסק השו"ע השלב הקובע את שנת המעשר הוא עונת המעשרות ולא חנטה, והגם שאנו חוששים לשיטת התוספות שחנטה קובעת, כיון שיש ספק, ושמא אין כלל תערובת, ניתן להקל ולהפריש מן התערובת. . [כן הובא בשמו בהליכות שדה גליון 114 מאת הגר"ש רייכנברג שליט"א].ויש מחמירים בכל אופן לעשר מכל פרי ופרי, (קיצור הלכות פי"ז ס"ד).
ישנם מקרים בהם ניתן להבחין בתערובת שישנם פירות גדולים ובשלים וישנם פירות קטנים ופחות בשלים, וכשברור שכל הפירות הגדולים והבשלים הם מחנטה של לפני ט"ו בשבט והקטנים והפחות בשלים הם מחנטה מאוחרת, ניתן לסמוך על חלוקה זו ולקחת גם מהגדולים והבשלים וגם מהקטנים והפחות בשלים, יותר מאחד ממאה מכלל הפירות מכל סוג, ולהניח שהגדולים שייכים לשנת המעשר הראשונה ואילו הקטנים לשנת המעשר השניה, ולהפריש משניהם יחד על התערובת, מחלק כל שנה על שנתו (כמו שכתבנו לעיל). אמנם לא תמיד הגודל והבשלות קובעים וקשה לסמוך על כך בלא לברר היטב.
כמו כן בהדרים בהם ישנו ספק האם הולכים אחר לקיטה או שדינם כשאר פירות, כאשר לא ידוע בוודאות שיש בפנינו פירות מלקיטה שלפני ט"ו בשבט ולאחריו ניתן להפריש מן התערובת מיניה וביה.
תערובת פירות שהגיעו לעונת המעשרות בימי ט"ו בשבט
לכן מי קונה שסק בשוק בתקופה של כחודש אחרי ט"ו בשבט, יש מקום גדול להסתפק שמא חלקם הבשילו לפני ט"ו בשבט וחלקם אחרי ט"ו בשבט, ולפיכך אם יש בידיו פירות שיודע עליהם שהם ודאי הגיעו לעונת המעשרות אחרי ט"ו בשבט ופירות שיודע שהגיעו לעונת המעשרות לפני ט"ו בשבט יקח מכל אחד מהם יותר מאחד ממאה כנגד כל התערובת ויפריש מהם יחד ויאמר בנוסח ההפרשה של התרומה גדולה, המעשר ראשון, תרומת המעשר והמע”ש, שמעשר מכל שנה על שנתה. ואם אין לו פירות טבל משתי השנים עליו להפריש מכל פרי בנפרד.
תערובת פירות שחלקה חנט לפני ט"ו בשבט וחלקה לאחריו
בשאר הפירות (אפרסק ונקטרינה בחודשי אדר/ניסן, לימון בחודשי הקיץ), כשאינו יודע בוודאות שיש לפניו תערובת משתי השנים יכול להפריש מהתערובת מיניה וביה.
וכמו כן בהדרים בימים שלאחר ט"ו בשבט אם אינו יודע בוודאות שהתערובת שלפניו הינה מפירות שלקטו לפני ואחרי ט"ו בשבט יכול להפריש מהתערובת מיניה וביה.
בילה בלח
כל זה הוא כאשר מפריש מפירות העומדים בפני עצמם, משום שאין בהם בילה, אבל אם סוחט את הפירות לתערובת אחת יכול לבלול היטב ולהפריש מן התערובת ולומר שיחול חלק כל שנה על שנתו, משום שבלח יש בילה.
לסיכום:
כאשר יש פירות שיודע או אפילו הוא בספק שמא חלקם הגיעו לעונת המעשרות לפני ט"ו בשבט וחלקם לאחריו צריך להפריש מפירות כל שנה בנפרד, ולפיכך יש להפריש מכל אחד בפני עצמו, או להביא פירות טבל משתי השנים ולהפריש מהם על התערובת מחלק כל שנה על שנתו.
כמו כן הוא הדין כאשר יודע בודאות שיש לפניו תערובת פירות שחנטו בשתי השנים או פירות הדר שיודע שנלקטו בשתי השנים.
כשאינו יודע אם בתערובת שלפניו יש פירות שחנטו או פירות הדר שנלקטו בשתי השנים, יכול להפריש מהתערובת מיניה וביה. אך יש מקום להחמיר ולהפריש מכל פרי בנפרד.
